צל"ח על הש"ס/ברכות/פרק ד

"ורמינהו מצותה וכו'". אין כוונת המקשה להקשות איך שנינו במשנה כאן חצות והרי צריך להקדים בהנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה, דכל זה לא היה משנה מדיד, דהרי אף לשאינן ותיקין עכ"פ אין לאחר ק"ש כי אם עד ג' שעות, וא"כ צריך להתפלל עכ"פ תיכף אחר ג' שעות. ולמימר דגם סמיכת גאולה לתפלה אינה אלא לותיקין, זה אינו במשמע בכל סוגיא דפרק קמא, ואדרבה משמע דאף מי שאינו יכול לכוין לסמוך ממש בהנץ החמה כותיקין אעפ"כ צריך לסמוך גאולה לתפלה כפי יכלתו, ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות תפלה בלכה י"ז ובש"ע סי' ס"ו סעיף ח' ובסי' קי"א [סעיף א'] שכולם סמתו דבריהם שצריך לסמוך גאולה לתפלה ולא חילקו כלל אם הוא ממש בנץ החמה או לא. ולכן נלע"ד דמתחלה לא הקשה כלל מסמיכות גאולה לתפלה, דבזה איכא למימר דמשנתינו עיקר זמן תפלה תני, ונפקא מינה למי שנאנס ולא סמך תפלה לגאולה וכבר הפסיק ביניהם יכול להמתין שוב עד חצות כי כן הוא עיקר זמן תפלה מצד עצמה. אי נמי נפקא מינה לנשים שפטורות מק"ש וא"כ הם אינן אגודין בזמן ק"ש שהוא עד ג' שעות. אבל קושיות המקשן הוא שהיה סבור שק"ש מצד עצמה עיקר זמנה עד שלש שעות, והא דתניא מצותה עם הנץ החמה הוא מצד התפלה שאין לאחרה כי אם להתפלל דוקא בהנץ החמה, ולכך לא יאמר ק"ש כי אם עד הנץ החמה. ומה ששנינו בפ"ק [ט' ע"ב] ר' יהושע אומר עד שלש שעות, היינו מצד ק"A בעצמה, ונפקא מינה לחברים העוסקין בתורה שמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ולא שייך בהו סמיכות גאולה לתפלה, אלו יכולים להמתין עד שלש שעות, זה היה סברת המקשן. והתרצן משני כי תניא האי לותיקין, וזמן ק"ש ותפלה היא לותיקין שממהרין להיות מקדימין לכל דבר, הוא בהנץ החמה, אבל לכ"ע זמן ק"ש עד ג' שעות, ותפלה למי שלא שייך בו סמיכות גאולה היא עד חצות.