מהרש"ל על הש"ס/ברכות/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

‏‏

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כו עמוד ב[עריכה]

גמרא במתני' נמחק רבי יהודה אומר עד שבע שעות ונ"ב התוס' לא גרסי כן עיין לקמן:

שם מתפלל בשחרית שתים שחרית מתפלל במנחה ב' כצ"ל ונ"ב אלמא דמושכת זמנה עד תפלת מנחה והיינו אחר חצות אבל מתשלומים שמתפלל תפלת מנחה שתים לא קדייק דהא תפלת ערבית כ"ע זמנה בלילה ומשלמת ביום ודו"ק:

רש"י בד"ה וכיון דעבר יומו בטל קרבנו כו' נ"ב דהכי אמרי' גבי קרבנות זבח ונסכים דבר יום ביומו מלמד שאם עבר יומו בטל קרבנו:


דף כז עמוד א[עריכה]

גמרא בליל שבת ב' כו' נ"ב פי' של שבת:

שם על הכוס קשיא נ"ב וזה לשון רב האי גאון אע"פ שעלתה בקושיא מ"מ לא משבשתא היא וטעמא דמסתבר הוא כו' עיין באשר"י:

תוס' בד"ה טעה כו' דהיינו של מוצאי שבת כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דמצריך כו' נ"ב ואין זו ראיה שהרי הרא"ש כתב כל דברי הרי"ף ואפ"ה כתב כדברים דלעיל:

תוס' בד"ה ת"ש ושל מוספים כו' נ"ב פי' וברייתא היא ודו"ק:


דף כז עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה שאני צבור כו' זמן אין אסורים כו' נ"ב נ"ל טעות והכי ראוי להיות ואע"ג דלא מטא זמן איסור אסורים בעשיית מלאכה כו' פי' כדי שלא להטריחם עוד בתפלה מש"ה אוקמינהו באיסורייהו משא"כ ביחיד ודו"ק אבל מ"מ הרא"ש והרשב"א כתבו דדוקא לענין תפלה אבל לא למלאכה כו' (עיין במהרש"א):


דף כח עמוד א[עריכה]

גמרא בריש עמוד דילמא מעברין לך אמר לה יומא חדא כו' כצ"ל והשאר נמחק:

שם ולמחר ליתבר א"ל לית לך כו' מב"ה אפילו שעה אחת דתנן כו' אמר להם מותר אני לבא בקהל כו' כצ"ל:

שם הכי א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה כצ"ל ונ"ב כך מצאתי בס"א מוגה וכך מובן לשון רש"י ולפי זה לא גרסינן לעיל רבי יוחנן אלא אחד מן האמוראים שנתחלף בשמן אבל כל הפוסקים גרסי לעיל רבי יוחנן כו' וא"כ לפי זה צ"ל דגרסי' הכא שפיר אין הלכה כרבי יהודה ודו"ק:

שם אספתי ממך היו מאי משמע כו' זמני מועדיא דבירושלים כו' כצ"ל:

שם לישנא דצעורא הוא נ"ב הוא הדין דהוה מצי לפרש נמי לשון שבר כמו לרבי יהושע בן לוי והוא הדין לרבי יהושע בן לוי לשון צערא אלא לפי שהתרגום של רב יוסף נופל על הא דר' יהושע בן לוי דמאחר תפלת מוספים שהיא תפלת חגים ומועדים מפרש לשון שבר כמו שתרגם רב יוסף אבל לרבי אליעזר דמפרש המקרא אתפלה של שחר ולא כתרגום רב יוסף ג"כ אינו מפרש אליביה לשון שבר אלא לשון תוגה וצער כך נ"ל וברי"ף איכא גירסא אחרת:

רש"י בד"ה ואח"כ של מוספין הואיל ואיחרה וזמנה אינו עובר כו' כצ"ל ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה ושל מוספין כו' עם התמיד כו' נ"ב אלמא דלמצוה עם התמיד ולא עד ו' א"כ הא דקאמר עד ו' לחובה ובדיעבד קאמר וק"ל:


דף כח עמוד ב[עריכה]

גמ' כרבי יהושע בן לוי כו' נ"ב ותוס' מפרשים מפ"ק דשבת משוס דר"י ב"ל אסור לטעום אפילו פירות קאמר וליתא ע"ש:

רש"י בד"ה בצבור שנו פירוש כשהוא בב"ה ונ"ב כן הוא בפירוש רבינו יונה:


דף כט עמוד א[עריכה]

גמרא ולא העלוהו כו' נ"ב פירוש לא סלקו אותו מלהיות ש"צ כו' עיין ברי"ף:

שם כולן אין מעלין אותו בברכת המלשינים מעלין אותו כו' כצ"ל:

שם פיסקא רבן גמליאל אומר כו' נמחק כל הפיסקא וצ"ל רבי יהושע אומר מעין י"ח וכו' מאי מעין י"ח רב כו':

שם הביננו נ"ב אתה חונן ומול את לבבנו נ"ב השיבנו. ותסלח לנו נ"ב סלח לנו. גאולים נ"ב גואל ישראל. ממכאובינו נ"ב רפאנו. ודשננו בנאות נ"ב ברך עלינו את השנה. ונפוצותינו נ"ב תקע בשופר. והתועים נ"ב השיבה. ועל הרשעים נ"ב ולמלשינים. וישמחו צדיקים נ"ב על הצדיקים. בבנין עירך נ"ב ולירושלים. ובצמיחת קרן נ"ב את צמח. טרם נקרא נ"ב שמע קולנו:

שם מי לא תנן כו' נ"ב לקמן דף ל"ג:

שם בין קודש לחול קשיא נ"ב אע"פ שעומד בקושי מ"מ הלכתא כשמואל דאין אומרים הביננו בפני עצמו עיין ברי"ף:

שם אי הכי הבדלה כו' נ"ב סתמא דתלמודא הוא דמקשה אמאי עמד לעיל בקושיא לישני נמי כה"ג וק"ל [עי' רשב"א]:

רש"י בד"ה מעין כל כו' אחת ואחת הס"ד:


דף כט עמוד ב[עריכה]

גמרא בעבודה חוזר לעבודה נזכר בהודאה חוזר כו' כצ"ל:

שם עברה כאשה עוברה כו' נ"ב ובס' אוצר הכבוד מפרשים אותו על סוד העיבור:

רש"י בד"ה עם דמדומי כו' עם שקיעת החמה נ"ב פי' כשהיא אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה רש"י פ' כל כתבי:

תוס' בד"ה הא דאדכר כו' אם הזכיר טל אף בימי הגשמים כו' נ"ב ודוקא גבי גבורות גשמים אבל גבי שאלה חוזר אי לא אמר מטר אפילו אמר טל וק"ל:

בד"ה אי הכי כו' לומר תחנונים כו' נ"ב פי' ועכשיו עקר ולא אמרה ודו"ק:

בד"ה כל שאינו כו' פירש ר"ח דאם יכול כו' כצ"ל:


דף ל עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה בהדי צבורא כו' צבורא כמו שהוא כו' כלומר שאינו יוצא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מאי איכא כו' במקום שאין בו סכנה כו' כצ"ל:

בד"ה תלפיות כו' דלעיל דפליגי אי שכינה כו' כצ"ל:

בד"ה אבוה כו' ול"נ דא"כ לא היו יוצאים בו כלל דעדיין כו' כצ"ל:

בא"ד ועדיין אינו עיקר זמן תפלה כצ"ל ונ"ב נראה לי ועיין באשר"י:


דף ל עמוד ב[עריכה]

גמרא רב אמי ורב אסי כו' נ"ב הוא ענין בפני עצמו ואין כאן מקומו וברי"ף אינו אבל בתוס' מיושב יפה:

שם של ר"ח בערבית כו' נ"ב כל זאת גירסת הלכות גדולות אבל הרי"ף והרא"ש ל"ג אלא גרסי טעה ולא הזכיר של ר"ח בשחרית אין מחזירין מפני שיכול לומר במוספין ותו לא עיין בטור סי' קכ"ו ותכ"ב:

תוס' בד"ה לפי כו' פי' לעיל בריש פירקין מה שמקשין כו' כצ"ל:

בד"ה מסתברא כו' וה"נ יחזור באותה ברכה כו' נ"ב כתב רבינו אלחנן בן ר"י הזקן זצ"ל דכ"מ שאמרו אם טעה אין מחזירין אותו בחנוכה ופורים ועננו ויעלה ויבא בתפלת הערב אם נזכר קודם שיפתח בברכה אחרת חוזר ואע"פ שסיים אותה ברכה כדאמרינן לקמן גבי יעלה ויבא בב"ה דלא הוה סיום אותה ברכה כפותח בברכה אחרת כדאיתא פ' שלשה שאכלו ומיהו נראה דאפילו לפי דבריו לא שהוא חוזר אותה ברכה אלא שמזכיר המאורע קודם שיפתח בברכה אחרת דהתם נמי אפילו לא פתח בהטוב ומטיב אינו חוזר ברכת בונה ירושלים אלא שמזכיר המאורע קודם שיתחיל ברכת הטוב ובתוס' אמרו דכיון שסיים אותה ברכה שוב אינו חוזר כלל ומסתברא כותייהו דלא אמרו אלא בכעין שבת וראש חודש שהמאורע שלהן יש לו הזכרה קבוע מפני שיש בהן קרבן מוסף ואע"ג דאילו טעה בר"ח לגמרי אין מחזירין אותו משום דאי בעי לא אכל מ"מ כיון שהוא מאורע שיש לו הזכרה אפילו השתא דינא הוא דכיון דלא פתח בברכה אחרת שיזכיר את המאורע באמצע אבל חנוכה ופורים ועננו דאין להם הזכרה קבוע אלא כל שהוא מתפלל הצריכוהו להזכיר כל שעבר מקום הזכרתו אינו צריך להזכיר ור"ח נמי אע"פ שהזכרתו קבועה כיון דבלילה מיהו אין מקדשין אותו אין מחייבים אותו ואע"ג דברכת המזון נראה דאפילו בלילה כל שלא פתח בהטוב והמטיב מזכיר של ר"ח התם הוא לפי שהוא סוף ברכת של תורה אבל בתפלה כיון שסיים אותה ברכה אינו רשאי להזכיר באמצע כלום ע"כ לשון חדושי רשב"א:

בא"ד אפילו בדברים שאין מחזירים כו' נ"ב והטור חולק ע"ש: