מלאכת שלמה על ברכות ד
<< · מלאכת שלמה · על ברכות · ד · >>
עד ד' שעות: פירוש לכולי עלמא, אבל לותיקין עם הנץ החמה. וכתב הרא"ש ז"ל ותחלת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח מידי דהוה אתמיד של שחר, אף על גב דעיקר מצותה עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש, ומכל מקום אם התפלל בזו השעה יצא. ותנא לא חש לפרשו דמלתא דפשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד הוא הדין נמי לכל זמן המוקדם ע"כ:
עד הערב: הכריח ה"ר יונה ז"ל דעד הערב האמור כאן אינו אלא עד שקיעת החמה, מדאמרינן בזבחים מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה, רוצה לומר דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים, ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם, וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה הכי נמי תפלת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד ע"כ.
והקשו תוספות ז"ל ואם תאמר אמאי לא קתני גבי תפלת המנחה כל היום כמו גבי תפלת המוספין. ותרצו דיש לומר דזמן מוספין הוא כל היום אפילו משחרית שהרי קרבנות יכול להקריב מיד אחר התמיד אם כן גם תפלת המוספין יכול להתפלל מיד מן הבקר, מה שאין כן במנחה אלא משש שעות ומחצה. והכי נמי בפרקא קמא דעבודה זרה לא ליצלי אינש תפלת המוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', אלמא בשאר ימות השנה יכול להתפלל. ולהכי מקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין משום שהיא תדירה בכל יום אף על פי שתפלת המוספין קודמת ע"כ. וכן תירץ הר"ר יונה ז"ל. (אך מה שכתב שם כדאמרינן בברכות מניין לנסכים שקריבין בבוקר כו' איני יודע היכן הוא בא בזה הלשון. ומכל מקום בתמורה רפ"ב גרסינן מניין לנסכים הבאין עם הזבח שאין קרבין אלא ביום תלמוד לומר ולנסכיכם ולשלמיכם מה שלמים ביום אף נסכים ביום ע"כ. ושמא צ"ל בקרבנות).
מצאתי בספר כתיבת יד ישן פירוש לה"ר יהונתן ז"ל וז"ל תפלת המנחה עד הערב פירוש עד חשיכה, שהרי תמיד של בין הערבים אף על פי שמצותו בששה ומחצה אם לא עשה קרב והולך עד הערב. ולר"י אינו קרב אלא עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביע דזהו פלג של מנחה קטנה שהיא מתשע שעות ומחצה, ומנחה גדולה נקראת שש שעות ומחצה, ומפלג מנחה קטנה ולמעלה לילה מיקרי ואסור לשוחטו מכאן ואילך או לזרוק דמו, ואינו כשר אלא להדליק בהם את הנרות שהן גמר עבודת היום ע"כ. ועיין בספר לבוש תכלת סימן רל"ב.
עד פלג המנחה: תימה מנא ליה הא, דבשלמא עד ט' שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה, אבל הא מנא ליה. ויש לומר דר"י סבירא ליה דתפלת המנחה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך. תוספות ז"ל.
וקשה לעניות דעתי דהיכן מצינו שהקטרת הוא מפלג המנחה. וכי תאמר שרוצה לומר סמוך לזמן הקטרת, הא בברייתא בגמרא קאמר בהדיא רי"א עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה, ולעניות דעתי צריך עיון. או שמא צריך לומר דתפלת ערבית כנגד קטרת תקנוה, ודייקי לה מסיפיה דקרא דכתיב מנחת ערב ערב היינו ערבית, ואף על פי כן זמנה כל הלילה כנגד אברים ופדרים כדקתני בברייתא בגמרא. דו"ק.
עד פלג המנחה: שהוא שעה ורביע קודם הלילה. והכריח בספר לבוש החור סימן רס"ז ובמקומות אחרות שרוצהלומר שעה ורביע קודם שתשקע החמה ושכן הוא משמעות הגמרא בכ"מ שהוזכר שעות כגון ד' שעות דחמץ וד' שעות דר"י בתפלת השחר כולהו משמע דד' שעות מעת הזריחה קאמר ואם כן ממילא שהוא כן בתפלת מנחה וערבית דקודם השקיעה ע"כ בקיצור.
בפירוש ר"ע ז"ל אינו יכול להחשיבו לילה ולהתפלל בו ערבית וכו'. כתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נראה לי לקרוא בו קרית שמע של ערבית, וכן לקמן בסוף לשון ר"ע ז"ל דקאמר ומשם ואילך יוכל להתפלל ערבית, רוצה לומר קרית שמע של ערבית, שהרי בתפלה אמרו מתפלל אדם של שבת בערב שבת וכו', ויש מחלוקת בדבר ע"כ.
אין לה קבע: פירש ר"ע ז"ל והאי דקתני וכו' לאשמעינן דתפלת ערבית רשות ע"כ. אמר המלקט כר' יהושע ודלא כר"ג.
וזה לשון הרשב"א ז"ל בתשובותיו סימן רס"ט ומה שהקשית תפלת הערב אין לה קבע, דבמקום אחד פירשו שאין לה זמן קבוע שהרי אברים ופדרים קריבים כל הלילה, ובמקום אחר פירשו אין לה קבע שאינה חובה אלא רשות דאי לא ליתני תפלת הערב כל הלילה. זה אינו קשה בעיני כלל, דמלשון אין לה קבע תרתי שמעינן מינה, דמדאמר אין לה קבע משמע שאין לה זמן קבוע, ומדאמר אין לה קבע ולא קאמר תפלת הערב כל הלילה משמע שלא עשאוה קבועה, כלומר לעשותה חובה כתפלות הקבועות, וכדאמרינן בעלמא תקנות קבועות שנו כאן ע"כ.
ושל מוספין כל היום: והכי סתם לן תנא בפ"ב דמגילה. והא דנקט גבי מוסף גרידא לשון רבים, נראה לעניות דעתי משום דזימנין דמתרמו תרי או תלתא מוספי בהדי הדדי.
ר"י אומר עד ז' שעות: יש ספרים דלא גרסי ליה, עיין בתוספות בפירקין דף כ"ח. וגם בירושלמי ליתיה, וכן הרי"ף והרא"ש ז"ל לא כתבוהו. וכבר דיבר בזה החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נר"ו בסימן כ"ב דספרו, וגם החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל כתב שברוב הספרים לא גרסינן ליה:
שלא יארע תקלה: עיין במ"ש ב"י בשם הר"י אבוהב ז"ל ונראה לעניות דעתי שכפי אותו הדרך שפירש שם, דהכי קאמר יהי רצון שלא אכשל בדבר הלכה כדי שימשך מזה שישמחו בי חבירי, ועוד אני מתפלל ומבקש מלפניך שלא אומר על טמא טהור וכו' רוצה לומר אף על פי שישמחו חבירי בזה שאני אומר אם יש בו נפקותא דדינא מה לי ולשמחתם, מאחר שאני והם טועין והם לא שמחו אלא מפני שחושבין שאני אומר דבר המכוון להלכה, לכן אני חוזר ומתפלל שלא אומר על טהור טמא או בהפך. ועל דרך זה נמי מתפרשא סיפא דולא יכשלו חבירי וכו' דו"ק:
לא קיים פירוש למשנה זו
העושה תפלתו קבע: בגמרא מאי קבע, א"ר יעקב בר אידי א"ר הושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי, ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. וכתב ה"ר יונה בשם רבינו האי ז"ל דרבנן סברי שאף על פי שתפלתו דומה עליו כמשאוי ואינו מתפלל כמי שצריך הדבר אלא כמי שמתפלל מפני החיוב בלבד, אפילו הכי כיון שאומרה בנחת כמי שמבקש רחמים על עצמו הוא.
ונראה דסבירא ליה לרבנן שאף על פי שלא יתפלל כמי שדומה עליו כמשאוי אלא שמתפלל כמי שצריך לו הדבר ביותר, אם אינו אומרה בלשון תחנונים אין תפלתו תפלה. ור' הושעיא סבירא ליה בהיפך. ולכתחלה בעינן לכולי עלמא תרווייהו, בלשון תחנונים וגם שלא תדמה עליו כמשאוי.
וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל דר"א לעיל קאי ופליג אכולהו ואמר שאין לעשות קביעות לתפלה אם מתפלל י"ח או מעין י"ח העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. ע"כ.
תפלה קצרה: בהרבה ספרים טעו הסופרים וכתבו תפלה קצרה מעין שמונה עשרה, ואינו כלום שאין זה מעין שמונה עשרה. ה"ר יונה ז"ל.
ואומר הושע כו': ר"א ור' יוסי ור"א בר' צדוק ואחרים פליגי בברייתא עליה, וקיימא לן כאחרים דאמרי דתפלה קצרה היא צרכי עמך ישראל מרובין וכו'.
ועיין שם בגמרא בברייתא כי שם גרסינן שר' יהושע אומר תפלה קצרה היא שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י ש"ת. ונראה דתרי תנאי אליבא דר' יהושע. ולפי מה שמצאתי בגמרא כתיבת יד בברייתא מזכיר ר' יוסי קודם ר' יהושע, וז"ל ר' יוסי אומר שמע תפלת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י ש"ת. בהא ניחא קצת דאפשר לומר דר' יהושע לדברי ר' יוסי קאמר לדידי תפלה קצרה היינו הושע ה' וכו', אלא לדידך דאמרת דתפלה קצרה שמע וכו' אודי לי מיהא דלימא שמע שועת מטעם דפירוש רש"י ז"ל דשועה יותר מתפלה. אלא דקשה קצת דהא ר' יהושע קדים טובא לר' יוסי, דר' יהושע חבירו של ר"א, ור"א רביה דר"ע ור"ע רביה דר' יוסי.
העבור: מה שכתוב בפירוש ר"ע ז"ל העבור של עבירה, נראה לי דיש שום טעות ושמא צריך לומר לשון עבירה. ומלבד מה שפירש בו ר"ע ז"ל מפרש עוד בגמרא שרוצה לומר אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה. והכי משמע בכל ענייני פרישת העבור כגון עוברה בעבורה, עכ"ל של רש"י ז"ל כפי מה שהגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ונראה שרוצה לומר בכל ענייני פרישת העבור כגון עוברה בעבורה, פירוש שאתה פורש מהם בעונותיהם כאשר יפרד ויתפרש העובר בצאתו מרחם אמו.
ופירש ה"ר יונה ז"ל ולשני הלשונות, רוצה לומר בכל ענין שיעשו שיעברו עבירה או שתכעוס עליהם עשה בענין שלא יצטרכו לגוי אחר, אלא תראה צרכם ותספיק להם מה שצריכין כענין שהיה מתפלל כהן גדול ביום הכפורים ולא יצטרכו עמך ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר עכ"ל ז"ל. ופירש ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דבירושלמי מפרש כל שאלות שליח צבור, עיין שם שעובר לפני התיבה עָביר לשון עוֹבֵר כמו מסור טחון בלשון משנה פרשת לשון פירוש שמפרש שליח צבור בשפתיו מה שצריכין הצבור כמו ואת פרשת הכסף ע"כ:
היה רוכב כו': מאן דתני רוכב על החמור לא משתבש, ומאן דתני רכוב על החמור לא משתבש, וכדכתיבנא במתניתין דלעיל גבי מסור וטחון. אלא שבספר המכלול סוף הטור הראשון דחלק הדקדוק עלה ו' ע"ב נראה שהיה גורס רכוב על החמור שכך כתב שם, ובמשנה מצאנו רכוב גם כן היה רכוב על החמור. אבל במקרא לא מצאנו כי אם רוכב, וכן נראה מפירוש הרמב"ם ז"ל. ובספר לשון למודים בבנין הקל במלת פעול מצאתי גם כן כתוב כי מלת כי בך בטוח וכן מלת השכוני באהלים הם תארים כמו ברוך ועצום ויהיה בטוח כמו בוטח ושכון כמו שוכן. וכן תמצא שנשתמשו רז"ל במשנה בשני המשקלים האלה התוארים והוא היה רכוב על החמור שהרצון בו היה רוכב, ע"כ בקיצור והם דברים לקוחים מרד"ק ז"ל משם:
בפירוש ר"ע ז"ל אלא בין יש לו כו'. אמר המלקט כרבי דפליג בברייתא:
בקרון: בכל הספרים לא גרסינן קרון, ואפשר דדמי לחמור ולא לספינה ודו"ק. הר"ר יהוסף וה"ר אפרים אשכנזי ז"ל והר"מ די לונזאנו ז"ל, גם בספר כתיבת יד ישן מצאתי פירוש לה"ר יהונתן ז"ל, וזה לשונו שם, היה יושב בספינה או באסדא, אחת מהן ספינה גדולה והאחת קטנה, ודרך ספינה שרבים הולכים שם ועוד שהיא הולכת ברוב ואינו יכול לעכבה ולירד, לפיכך יכוין את לבו כנגד בית קודש הקודשים ע"כ.
אבל הרמב"ם ז"ל אני רואה בפירושו דגריס ליה, גם הר"ש שירילי"ו ז"ל. וגם בגמרא בברייתא משמע קצת דמדמי הקרון לספינה דקתני השכים לישב בקרון או בספינה מתפלל ולכשיגיע זמן קרית שמע קורא. וכן נראה מהטור.
בסוף פירוש ר"ע ז"ל קרויין רפסודות. אמר המלקט וקרויין גם כן דוברות, וקרויין בלשון חכמים במקום אחר אבסדיא והוא ברפי"ב דנגעים לחדא גירסא:
אלא בחֲבַר עיר: דסבירא ליה דכיון שאין בה אלא שבח כו' די שהצבור בלבד יתפללו, אבל היכא שאין הצבור מתפללין אותה סבירא ליה לר"א שחייב הוא להתפלל אותה, והיינו דא"ר יהודה משמיה כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור דמשמע שאם אין שם חבר עיר חייב. ה"ר יונה ז"ל: