משנה בבא מציעא א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק א · משנה ב | >>
היו שנים רוכבין על גבי בהמה, או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג, זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו.
בזמן שהם מודים או שיש להן עדים, חולקים בלא שבועה.
הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,
- אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג,
- זֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
- וְזֶה אוֹמֵר: כֻּלָּהּ שֶׁלִּי,
- זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
- וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ,
- וְיַחֲלֹקוּ.
- בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים,
- אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים,
- חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה:
- אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים,
היו שנים רוכבים על גבי בהמה,
- או שהיה אחד רכוב, ואחד מנהיג -
- זה אומר כולה שלי - וזה אומר כולה שלי,
- זה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
- וזה ישבע - שאין לו בה פחות מחציה,
- ויחלוקו.
- בזמן שהן מודים,
- או שיש להן עדים,
- חולקין - שלא בשבועה.
- זה אומר כולה שלי - וזה אומר כולה שלי,
למדך שרוכב ומנהיג שווים, ובלבד שינענע רגליו על הבהמה כדי שתלך. ואם לא היה כך אלא שהיה יושב עליה בלבד, המנהיג קנה.
והודיעך שאם הודו או באו עדים, ואפילו אחר שפסקו הדין עליהם בשבועה, חולקין שלא בשבועה:
היו שנים רוכבים על גבי בהמה - הא קמ"ל דרוכב קני, ואע"פ שאינו מנהיג שלא זזה הבהמה ממקומה טז:
או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג - בזמן שרוכב מנענע ברגליו בי היכי דתיזיל הבהמה מחמתיה, הוא דשוים רוכב ומנהיג. ואם לא היה אלא רוכב בלבד, מנהיג קנה, רוכב לא קנה יז.
ואם הודו או באו עדים אפילו לאחר שנפסק הדין עליהם שיחלוקו בשבועה יח, חולקים שלא בשבועה:
היו שנים רוכבים וכו': פירש הר"ב הא קמשמע לן דרוכב קני ואע"פ שאינו מנהיג וכו'. בגמרא דף ח' [ע"א] אמרינן דלגופיה לא איצטריך אלא אשמועינן דרוכב קני. ופירש"י אפילו בלא מנהיג וכו' כמ"ש הר"ב. ותימה דבסיפא מפרש הר"ב דלא מהני רכוב במקום מנהיג אלא כשמנענע גם כן, ואמאי? כיון שהקנין דרכיבה לחוד הוי קנין למה יגרע כנגד אחר, דכיון דקנין הוא לקני. ובגמרא לא אמרו דסיפא רוכב ומנהיג ברגליו אלא לשמואל דס"ל רכוב לחוד לא קני, לדידיה מוקמינן לסיפא דקנו שניהם דהיינו כשרוכב ומנהיג ברגליו, אבל אי הוה סבור שמואל דרכוב בלחוד נמי קני לא איצטריך לאוקמי מתניתין שמנהיג ברגליו ג"כ. ואע"ג דאבעיא בגמרא רכוב במקום מנהיג הי עדיף, אי רכוב דתפיס ואי מנהיג דאזיל מחמתיה, דשמעינן מינה דיש לחלק בין קנין הנעשה ביחידי לקנין הנעשה עם חבירו שעושה קנין אחר -- מ"מ אין לנו לחלק, דהא למסקנא לא עדיף כלל לא זה ולא זה אלא שניהם כאחד טובים. והך איבעיא ומסקנא אליבא דשמואל היא. והשתא כי היכי דלמסקנא לשמואל דבעי רוכב ומנהיג ברגליו בין בלחוד בין עם מנהיג, לעולם בעי שיהא ג"כ מנהיג ברגליו, וכי מנהיג ברגליו מהני לעולם -- ה"נ סתם גמרא דמוקים רישא דאשמועינן רוכב קני אפילו בלא נענוע רגליו -- ה"נ בסיפא עם המנהיג קני ולא עדיפא הך מהך, דכי היכי דסברת הבעיין לא סלקא לשמואל דאליביה בעי ה"נ לא סלקא אליביה סתמא דגמרא, דלענין סברא זו אין חילוק בין סתמא דגמרא לשמואל כלל. ועוד דמהיכי תיתי לחלק לסתם אוקימתא. ומאן דחיק לן בהכי.
הלכך אי מפרשת למתניתין כסתם אוקימתא וכפירש הר"ב ברישא דרכוב לחוד קני אין לפרש בסיפא דרוכב ומנהיג ברגליו כדפירש הר"ב אלא רכוב בלחוד קונה כמו המנהיג. ואי מפרשת בסיפא כשמואל וכדפירש הר"ב דרוכב ומנהיג ברגליו בעינן, אין לפרש ברישא דרוכב בלחוד קני. סוף דבר הר"ב הרכיב בכאן סתמא דגמרא ודשמואל ואינם עולים בענין אחד כלל. ועכשיו צריכין אנו למודעי איזה מהם משני הפירושים יכשר דאליביה נפרש בין ברישא בין בסיפא.
וראיתי להרמב"ם בפירושו שלא פירש כלום על הרישא אבל בסיפא כתב ובלבד שינענע ברגליו על הבהמה כדי שתלך. ואם לא היה כן אלא שהיה יושב עליה בלבד, המנהיג קנה. ע"כ. שמעינן מינה דאליבא דשמואל נסיב לה. וזו ראיה גדולה אצלי לדברי הב"י סימן קצ"ז שכתב (דס"ל) [די"ל] דהרמב"ם סובר דבעינן מנהיג ברגליו ג"כ אלא שביטל דעתו מפני דעת המגיד [פי"ז מה"א] והר"ן שכתבו שדעת הרמב"ם דרכוב לחוד קני. והרי לשון פירש המשנה מוכח כדברי ב"י דסובר כשמואל דבעינן ג"כ מנהיג ברגליו. וכן פירש הרא"ש דהלכה כותיה.
וכתב עוד הרא"ש השתא דרכוב ומנהיג בעינן. מתניתין מאי קמ"ל. דלענין קנין דקני לא איצטריך לאשמועינן דהיינו מנהיג גמור. ועוד דעדיף טפי דתפיס בה. איצטריך לאשמועינן דשנים רוכבים על בהמה אחת קנו שניהם, דלא תימא קמא עדיף, שהוא עיקר, והשני הוא טפל, שכן דרך הנערים לנוח מעט אחורי אדוניהם קמ"ל. וגם אשמועינן דרכוב ומנהיג כאחד קנו שניהם עכ"ד. אבל הרי"ף הביא מתניתין כפשטה וכתבו דס"ל כאוקימתא דסתמא דגמרא דרוכב לחוד קני. וכן בסיפא רוכב לחוד קני עם המנהיג. והא קמשמע לן בין ברישא בין בסיפא:
ויחלוקו: עיין מ"ש בזה במשנה קמייתא:
בזמן שהם מודים וכו': כתב הר"ב אפילו לאחר שנפסק הדין עליהם וכו'. וכ"כ הרמב"ם. ותימה דמאי רבותא היא לאחר שנפסק הדין. דמאי איכפת לן בפסק הדין כיון שהם מודים או באו עדים ועיין ספ"ג דסנהדרין. ובגמרא דף ח'. בזמן שהן מודים וכו' במאי. אי במקח וממכר צריכא למימר. אלא לאו במציאה. ש"מ דהמגביה מציאה לחבירו [כלומר שיזכה חבירו בה] אע"פ שלא עשאו שליח לכך. קנה חבירו דאי סלקא דעתך לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע. ולא יקנה לא זה ולא זה וכל הרוצה יחטפנה מידם [רש"י]. ועיין לקמן בדין המגביה כו':
(טז) (על הברטנורא) דלגופיה לא איצטריך אלא לאשמועינן דרוכב קני אפי' שלא מנהיג כו'. רש"י:
(יז) (על הברטנורא) תימה אמאי כיון שהקנין דרכיבה לחוד הוי קנין למה יגרע כנגד אחר כיון דקנין הוא לקני. ובגמרא לא אמרו בו' אלא לשמואל דס"ל רוכב לחודא לא קני מוקי לסיפא דקנו שניהם כשרוכב ומנהיג ברגליו (ומתניתין אשמעינן דשנים רוכבים קנו שניהם ול"א קמא עיקר א"נ רוכב ומנהיג כאחד קנו שניהם. הרא"ש) אבל אי הוה סבור דרוכב לחודא קני לא איצטריך לאוקי מתניתין שמנהיג ברגליו ג"כ. תוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) ותימה דאפ"ה מאי רבותא היא. ובגמרא אי במקח וממכר צריכא למימר. אלא לאו במציאה. ש"מ דהמגביה מציאה לחבירו אע"פ שלא עשאו שליח לכך. קנה חבירו. דאס"ד לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה. וכל הרוצה יחטפנה מידם. רש"י:
היו שנים רכובין: תוס' פ"ק דקדושין דף כ"ה ודפ' הספינה דף ע"ו וגם בהרא"ש ז"ל שם דף כ"ב:
או שהיה אחד רכוב: בזמן שרוכב מנענע רגליו כדפי' רעז"ל והשתא מיתוקמא מתני' בין לרבנן בין לר' מאיר דפליגי בפ"ח דמס' כלאים גבי יושב בקרון או סופג את הארבעים: ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע דרכוב לחוד בלא הנהגה ברגליו לא קנה ומכח פירושו במשנה העלה בתוספת י"ט שכן דעתו של הרמב"ם ז"ל ג"כ בחבורו ודלא כהר"ן והרב המגיד ז"ל שסוברים שדעתו דרכוב לחוד קנה וכן דעת הרא"ש ז"ל דרכוב ומנהיג ברגליו בעינן כשמואל דס"ל הכי בגמ' [עי' בתוי"ט]: וכתב הר"ר יהוסף ז"ל היו שנים רכובים כך מצאתי:
או שהיה אחד רכוב ואחד מהלך: כך מצאתי ע"כ:
זה אומר וכו': ואם האחד רוכב והא' מנהיג ובאו לפנינו זה אומר אני רכבתי בה תחלה ואח"כ בא מנהיג ומנהיג אומר אני הנהגתיה תחלה ואח"כ בא רוכב חולקי' אותה ביניהם דאפשר דליכא ודאי רמאי דשמא תרוייהו החזיקו בה בבת אחת זה לרכוב וזה להנהיג נמקי יוסף:
או שיש להם עדים חולקים שלא בשבועה: בגמ' דייק במאי אי במקח וממכר צריכא למימר אלא לאו שמעינן מהאי משנה יתירא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו ואין אחר יכול לחטפה דהא אם לא קנה ה"נ אמאי יחלוקו לא זה יקנה ולא זה יקנה ויכול אחר לחטפה מהם שהרי כששניהם הגביהוה מהני הגבהת כל א' מהם לחברו ואם המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו הרי היא כאילו היתה מונחת עדיין בקרקע וזו היא סברת רמי בר חמא. ורבא דחי דדילמא לעולם דהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו ואם בא אחר שלישי וחטפה זכה בה ומשנה יתרה דמתני' אשמעי' המגביה מציאה לו ולחברו קונה אף חברו דמגו דזכי לנפשיה זכי אף לחבריה. וכתוב בנמקי יוסף דאפילו רבא דדחי הכא לרמי בר חמא אותביה לקמן לרב נחמן דאמר לא קנה מברייתא דפועל דאלמ' ס"ל נמי דקנה ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל דמתני' דקתני זה ישבע וכו' ויחלוקו מיירי במקום שהיא של מוצאה כגון בעיר שרובה גויים ע"כ. ומפ' בגמ' בפירקין דף ח' דאי טהורה היא דחזיא לבשר יחלוקו בבשרה ואי טמאה היא שמין אותה בדמים וחולקין. וכתוב בנ"י דף ס"א דה"ה לטלית דתנינן יחלוקו לא גופו של כלי קאמרינן אלא לדמיו ע"כ. וביד כולה מתני' עד סוף סימן ה' פי"ז דהלכות גזלה ואבידה. ובטור ח"מ סי' קל"ח וסימן קצ"ז:
יכין
היו שנים רוכבין על גבי בהמה: קמ"ל הך בבא, לאשמעינן דרכוב קנה כמנהיג [(שו"ע חו"מ, רעא)]. מיהו באדם בינוני, קונה רכוב רק בשדה, אבל אדם חשוב או מזולזל, קונה רכוב אפילו בעיר, מדדרכם לרכוב שם [(שו"ע חו"מ, קצט)]:
בזמן שהם מודים: בש"ס קאמר דמהכא שמעינן דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. [ונ"ל דר"ל דמרישא לא מוכח מידי. דהרי כל א' אומר אני הגבהתיה כולה ונשבע, והאיך יוציא אחר מידם, אבל מסיפא דקתני כשהן מודים ששניהן הגביהוה יחד א"צ שבועה. משמע ודאי נגד אחר שמכחישן, ואמר שהוא הגביה אותה והם חטפוה מידו, ואמאי. נימא אף לפי טענתם לא זכו בה כלל. אע"כ דהמגביה מציאה לחבירו, קנה חבירו, וא"צ שבועה נגד האחר שאינו תופס בה]:
או שיש להן עדים: אי בעדים ממש מיירי, פשיטא. אלא נ"ל דה"ק או שמכחישים זא"ז, אבל יש לכל א' עד שהוא הגביהו. אע"ג דע"א בהכחשה לאו כלום הוא [כקידושין דס"ה ב'], אעפ"כ פוטר משבועה. ואף לי"א [חו"מ פ"ז ה'] דעד אחד אינו פוטר משבועה, נ"ל דבשבועת התקנה לכ"ע פוטר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת