משנה אהלות ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ב · משנה ז | >>
עצם כשעורה שנחלק לשניםכה, רבי עקיבא מטמאכו, ורבי יוחנן בן נורי מטהר.
אמר רבי יוחנן בן נורי, לא אמרו עצמות כשעורה, אלא עצם כשעורה.
רובע עצמות שנדקדקו ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה, רבי שמעון מטהר, וחכמים מטמאים.
אבר מן החי שנחלק לשנים טהור.
רבי יוסי מטמא.
ומודה שאם ניטל חצאים שהוא טהור.
עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- לֹא אָמְרוּ:
- 'עֲצָמוֹת כַּשְּׂעוֹרָה',
- אֶלָּא 'עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה'.
- לֹא אָמְרוּ:
- רֹבַע עֲצָמוֹת שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ
- וְאֵין בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים.
- אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם,
- טָהוֹר;
- רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.
- וּמוֹדֶה שֶׁאִם נִטַּל חֲצָאִים,
- שֶׁהוּא טָהוֹר:
עצם כשעורה שנחלק לשנים -
- רבי עקיבה - מטמא.
- רבי יוחנן בן נורי - מטהר.
- אמר רבי יוחנן בן נורי: לא אמרו עצמות כשעורה - אלא עצם כשעורה.
- רובע עצמות שנידקדקו,
- ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה -
- רבי שמעון - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- ואין בכל אחד ואחד עצם כשעורה -
- אבר מן החי שנחלק לשנים - טהור.
- רבי יוסי - מטמא.
- ומודה, שאם ניטל חציים - שהוא טהור.
- רבי יוסי - מטמא.
ניטל חציים - הוא שיחתוך מהאדם קצת זה האבר ונבדל ממנו, עוד נחתך הנשאר מזה האבר גם כן יהיה האבר כולו נבדל, הנה הוא לא יטמא לדברי הכל.
ואין הלכה לא כרבי יוחנן בן נורי, ולא כרבי שמעון, ולא כרבי יוסי:
שנחלק לשנים. בנזיר פ' כהן גדול (דף נב.) [חשיב] ליה גבי ששה דברים שר"ע [מטמא] וחכמים מטהרין:
שנידקדקו. מלשון (שמות ל) ושחקת ממנה הדק כלומר שנשחקו ר"ש מטהר מכל טומאות דלא ליטמא לא במגע ולא במשא ולא באהל וחכמים מטמאין בכל שלש טומאות דהא איכא רובע:
אבר מן החי שנחלק לשנים טהור. ואפילו חזר וחיברו דאין חיבורי אדם חיבור כדתניא בתוספתא:
ורבי יוסי מטמא. במשא ובאהל אבל במגע לא מטמא כדקתני בתוספתא גבי כזית ואפילו חזר וחיברו נמי לא מטמא כדפרישית דאין חיבורי אדם חיבור:
ניטל חצאין. שניטל מן החי לחצאין ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחת דלא הוה ביה שיעורו מעולם:
תניא בתוספתא (פ"ד) וכן היה רבי יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפילו לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע:
שנדקדקו - שנשחקו. לשון ושחקת ממנה הדק (שמות ל):
ר' שמעון מטהר - מכל טומאה. ואינם מטמאין לא במגע ולא במשא ולא באוהל:
וחכמים מטמאין - בשלשתן, דהא איכא רובע:
אבר מן החי שנחלק לשנים טהור - ואפילו חזר וחבירו. דאין חיבורי אדם חיבור:
ניטל חצאים - שניטל מן החי לחצאים ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחד, דלא הוה ביה שיעורא מעולם. ואין הלכה כרבי יוסי:
עצם כשעורה שנחלק כו'. לא תני להא בהדייהו דאינך דלעיל. משום דהכא יחיד פליג עליה. ובהנך דלעיל רבנן פליגי עליה. הר"ש דלעיל:
רבי עקיבא מטמא. במשא. הרמב"ם פ"ד מהט"מ [הלכה ד] והכ"מ כתב ראיה לדבריו דבמגע לא ע"ש:
וחכמים מטמאין. לשון הר"ב בשלשתן. כלו' במגע במשא ובאהל. ול' הר"ש וחכמים מטמאין בכל שלש הטומאות:
אבר מן החי שנחלק כו'. כתב הר"ב ואפילו חזר וחברן דאין חבורי אדם חבור. כדתניא בתוספתא. הר"ש ומתניתין היא בפרק דלקמן משנה ד. ועמ"ש במשנה ד פרק ט דחולין:
(כה) (על המשנה) לשנים. לא תני להו בהדי דלעיל, דהכא יחיד פליג והתם רבנן פליגי. הר"ש:
(כו) (על המשנה) מטמא. היינו במשא. הר"מ. אבל במגע לא. כ"מ:
ור' יוחנן בן נורי מטהר. אפי' שהוא ממת אחד ומפי' רש"י ז"ל דהתם פ' כ"ג ונזיר משמע דר' עקיבא מטמא אפי' בעצם כשעורה הבא משני מתים וכמו שכתבתי לעיל בסמוך:
רובע עצמות שנדקדקו כו' ר"ש מטהר וכו'. פי' הר"ס ז"ל אפי' במגע אינם מטמאי' וא"ת מסתמא ר"ש כר"ע רבי' ס"ל דמטמא בעצם כשעורה שנחלק לשנים וא"כ אמאי מטהר לגמרי וי"ל דהכא מיירי שנדקדקו הרבה ונעשו כמו קמח והכי משמע בנזיר פ' כ"ג דפריך התם גבי הא דתנן וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליו חצי קב אין רובע עצמות לא ה"ד אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי ע"כ ופי' רש"י ז"ל ששחקן דק הרבה כמו הקמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה ע"כ וכן פי' התוס' שטחנן הדק כקמח או כעפר דכה"ג לא מטמא משום עצם כשעורה ע"כ:
ר' יוסי מטמא פי' הר"ש ז"ל מטמא במשא ובאהל אבל לא במגע כדקתני בתוספתא גבי כזית מן המת דתניא וכן הי' ר' יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפי' לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע עכ"ל ז"ל:
יכין
רבי עקיבא מטמא: במשא ולא במגע. אפי' נגע שניהן יחד [רמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ד וכן הביא רתוי"ט בשמו]:
לא אמרו עצמות כשעורה: ר"ל כשמסרו חכמים לידינו ההלמ"ס. לא אמרו בלשון רבים עצמות כשעורה:
רובע עצמות שנדקדקו: שנשחקו:
רבי שמעון מטהר: לגמרי:
וחכמים מטמאין: במגע משא ואהל:
טהור: ואפי' אם חברן אדם יחד אינן חיבור [כפ"ג מ"ד]. אבל אבר מעת שנחלק לשנים מצטרף [כרפ"ג]:
שהוא טהור: משום דמעולם לא היה שיעור שלם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת