משנה אהלות ב ז

שנידקדקו. מלשון (שמות ל) ושחקת ממנה הדק כלומר שנשחקו ר"ש מטהר מכל טומאות דלא ליטמא לא במגע ולא במשא ולא באהל וחכמים מטמאין בכל שלש טומאות דהא איכא רובע:

אבר מן החי שנחלק לשנים טהור. ואפילו חזר וחיברו דאין חיבורי אדם חיבור כדתניא בתוספתא:

ורבי יוסי מטמא. במשא ובאהל אבל במגע לא מטמא כדקתני בתוספתא גבי כזית ואפילו חזר וחיברו נמי לא מטמא כדפרישית דאין חיבורי אדם חיבור:

ניטל חצאין. שניטל מן החי לחצאין ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחת דלא הוה ביה שיעורו מעולם:

תניא בתוספתא (פ"ד) וכן היה רבי יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפילו לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שנדקדקו - שנשחקו. לשון ושחקת ממנה הדק (שמות ל):

ר' שמעון מטהר - מכל טומאה. ואינם מטמאין לא במגע ולא במשא ולא באוהל:

וחכמים מטמאין - בשלשתן, דהא איכא רובע:

אבר מן החי שנחלק לשנים טהור - ואפילו חזר וחבירו. דאין חיבורי אדם חיבור:

ניטל חצאים - שניטל מן החי לחצאים ולא ניטל ממנו אבר שלם כאחד, דלא הוה ביה שיעורא מעולם. ואין הלכה כרבי יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

עצם כשעורה שנחלק כו'. לא תני להא בהדייהו דאינך דלעיל. משום דהכא יחיד פליג עליה. ובהנך דלעיל רבנן פליגי עליה. הר"ש דלעיל:

רבי עקיבא מטמא. במשא. הרמב"ם פ"ד מהט"מ [הלכה ד] והכ"מ כתב ראיה לדבריו דבמגע לא ע"ש:

וחכמים מטמאין. לשון הר"ב בשלשתן. כלו' במגע במשא ובאהל. ול' הר"ש וחכמים מטמאין בכל שלש הטומאות:

אבר מן החי שנחלק כו'. כתב הר"ב ואפילו חזר וחברן דאין חבורי אדם חבור. כדתניא בתוספתא. הר"ש ומתניתין היא בפרק דלקמן משנה ד. ועמ"ש במשנה ד פרק ט דחולין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כה) (על המשנה) לשנים. לא תני להו בהדי דלעיל, דהכא יחיד פליג והתם רבנן פליגי. הר"ש:

(כו) (על המשנה) מטמא. היינו במשא. הר"מ. אבל במגע לא. כ"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ור' יוחנן בן נורי מטהר. אפי' שהוא ממת אחד ומפי' רש"י ז"ל דהתם פ' כ"ג ונזיר משמע דר' עקיבא מטמא אפי' בעצם כשעורה הבא משני מתים וכמו שכתבתי לעיל בסמוך:

רובע עצמות שנדקדקו כו' ר"ש מטהר וכו'. פי' הר"ס ז"ל אפי' במגע אינם מטמאי' וא"ת מסתמא ר"ש כר"ע רבי' ס"ל דמטמא בעצם כשעורה שנחלק לשנים וא"כ אמאי מטהר לגמרי וי"ל דהכא מיירי שנדקדקו הרבה ונעשו כמו קמח והכי משמע בנזיר פ' כ"ג דפריך התם גבי הא דתנן וחצי קב עצמות שהנזיר מגלח עליו חצי קב אין רובע עצמות לא ה"ד אילימא דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי משום עצם כשעורה אלא דאקמח אקמוחי ע"כ ופי' רש"י ז"ל ששחקן דק הרבה כמו הקמח שנטחן שאין בו עצם כשעורה ע"כ וכן פי' התוס' שטחנן הדק כקמח או כעפר דכה"ג לא מטמא משום עצם כשעורה ע"כ:

ר' יוסי מטמא פי' הר"ש ז"ל מטמא במשא ובאהל אבל לא במגע כדקתני בתוספתא גבי כזית מן המת דתניא וכן הי' ר' יוסי אומר כזית מן המת שנחלק אפי' לעשרה מטמא במשא ובאהל ואין מטמא במגע עכ"ל ז"ל: