קטגוריה:משלי כו כז

ענישת רשעים היא הכרחית, אבל יש לה גם השלכות שליליות - היא עלולה להשפיע על האישיות של המענישים ולהפוך אותם לאלימים: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" (ספר החינוך), "המתאבק עם מנוול - מתנוול גם הוא" (בעל התניא), ועוד. בנוסף לכך, הענשה היא גם מאד לא נעימה, במיוחד עבור אנשים עדינים ורגישים. לפעמים אין ברירה וחייבים להעניש, אבל לפעמים יש אפשרות אחרת - לתת לפושעים להעניש את עצמם. אפשרות זו מתוארת בפסוק שלנו:

כורה הוא חופר; שחת הוא בור המשמש כמלכודת; גולל הוא מגלגל, כדי להפיל על רעהו אבן; "החופר בור לרגלי חבירו - סופו הוא עצמו יפול בה; וכן, הגולל אבן על חבירו - סופו תשוב אליו... ורוצה לומר: החורש רעה על חבירו - הוא עצמו יוכשל ברעתו" (מצודות).

בדרך-כלל, ענישה מסוג זה היא מעשה ידי ה' ואינה בשליטתנו, למשל כשמחבלים מתפוצצים תוך כדי הכנת מטען חבלה. אולם, לפי העיקרון של הליכה בדרכי ה', אפשר ללמוד מכאן, שראוי גם לנו להעניש את הרשע על-ידי הפניית המעשים שלו עצמו נגדו. לשם המחשה, ניקח את הפושעים היורים עלינו טילי קסאם: נניח שתהיה לנו מערכת אוטומטית, שתעצור טילי קסאם באויר, ותפנה אותם בחזרה אל המשגרים. בכל פעם שהם יירו עלינו טיל קסאם, הטיל יחזור אליהם ויפגע בהם. אנחנו לא נצטרך ללכלך את ידינו בשפיכות דמים, ובנוסף, אף אחד לא יוכל להאשים אותנו ב"תגובה לא פרופורציונלית". היום זה נראה מדע בדיוני, אבל אולי בעתיד נצליח לפתח מערכת כזאת ולקיים את הפסוק "וגולל אבן - אליו תשוב".

הרעיון שלפיו הרשע מעניש את עצמו נרמז בפסוקים רבים נוספים:

(שמות יח יא): "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם"

(אסתר ז י): "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי, וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה"*

(תהלים ז טז): "בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ, וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל. יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד".

(תהלים ט טז): "טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זּוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם. נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה".

(תהלים לז טו): "חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם, וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה".

(תהלים לה ח): "תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע, וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ".

(קהלת י ח): "חֹפֵר גּוּמָּץ בֹּו יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ".

וגם בפסוקים נוספים, לפי חלק מהפירושים:

(משלי יא ח): "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו" - יש מפרשים שמדובר בצרה שהרשע הביא על הצדיק, והרשע בא תחתיו, במקומו, ונלכד באותה צרה שהוא עצמו הכין (ראו בספר מור והדס מאת הרב יגאל אריאל, פרק ט סעיף 5). אך לענ"ד הפסוק מתייחס לכל צרה, גם לצרה שבאה באופן טבעי, שהצדיק ניצל ממנה והרשע סובל ממנה במקומו (פירוט).

(משלי יב ז): "הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד" - לפי הגר"א, הכוונה שה' הופך את כיוון הפעולה של הרשעים, כך שתפגע בהם*.

(משלי יג כא): "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב" - הרעה עצמה רודפת אחרי הרשעים להעניש אותם, והטוב עצמו משלם שכר לצדיקים (ר' יונה גירונדי).

(משלי כט ו): "בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ, וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ" - פשעו של הרשע מכשיל אותו, ולכן הצדיק שמח*.

(שמות יח יא): "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים, כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם" - ייתכן שיתרו שמח כי ראה שהמצרים הענישו את עצמם - הם נכנסו לים סוף וטבעו שם.

על-פי הפשט, אבן היא משל למעשה רע כלשהו; אבל יש שדרשו שהכוונה לאבן ממש: "ואגדה פותרו באבימלך, שהרג שבעים אחיו על אבן אחת, וסוף מת באבן" (רש"י): פשעו של אבימלך היה, ([[{{{2}}}]]): "וַיַּהֲרֹג אֶת ""אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת", ועונשו היה, (שופטים ט נג): "וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ, וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ". אמנם, סיפורו של אבימלך אינו מתאים לפסוקנו שכן אבימלך לא העניש את עצמו. עונשו של אבימלך מתאים יותר לפסוק אחר, (משלי י כד): "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ"*.

אבן הרומסת את שלטון הרשע נרמזה גם בחלומו של מלך בבל, (דניאל ב לד): "חָזֵה הֲוַיְתָ עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא, וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן": ""ותהרוס לגמרי כל הקליפה, שהוא מצד הנחש כידוע" (רמ"ד וואלי).