מצודות על דניאל ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מצודות על דניאל · ט · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לדריוש בן אחשורוש" - אין זה אחשורוש שהיה בימי המן כי דריוש בנו היה נקרא דריוש הפרסי וזהו דריוש המדי שלקח המלוכה אחרי מות בלשאצר כמ"ש למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בשנת אחת" - לפי שארכו הדברים בפסוק שלפניו לכן אמר שוב בשנת אחת וכן דרך המקרא

"אני דנייאל בינותי בספרים" - כי מתחלה טעה בחשבון שבעים שנה שאמר ירמיהו לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגו' (ירמיהו כט) וחשב שגם בנין בית המקדש וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות מלכות בבל על ישראל מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה אבל בדברי המלאך האמור בסוף הענין נתוסף בו בינה במספר החשבון והשכיל לדעת כי מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיהו שיבנה הבית בשניה ויהיה אז גאולה שלימה היא תהיה בעת ימולא שבעים שנה לחרבות ירושלים ר"ל מעת גלות צדקיה וכמו שהתחלת הפקידה אשר ישובו לארץ תהיה בכלות שבעים שנה מעת התחלת התפשטות בבל על ישראל כן סוף הגאולה ובנין בית המקדש תהיה בכלות שבעים שנה מעת חורבן הבית והעיר מכל וכל

מצודת ציון

"בספרים" - מלשון מספר וחשבון

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואתנה" - ר"ל ומטרם בינותי בספרים עוד חשבתי שגם בנין בית המקדש וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה והיא הלא היתה בשניה למלכות נבוכדנצר והוא מלך מ"ה שנים א"כ נשארו עוד משנותיו מ"ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ"ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס"ו שנים וימי בלשאצר בנו ג' שנים הרי שבעים שנה חסר אחת אם כן בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה וכאשר ראיתי שאין גאולה שלמה ממשמשת לבוא שמתי פני כלפי המקום להתפלל על הדבר בחשבי שבעבור העון נתארך הקץ

"ושק ואפר" - בהתלבשות שק ובהתפלשות אפר דרך צער והכנעה

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואתודה" - על העונות

"הברית" - הגמול שהבטיח בברית

מצודת ציון

"אנא" - ענין לשון בקשה

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וסור" - והננו הולכים וסרים ממצותיך

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואל כל עם הארץ" - אשר ספו תמו ולא נשאר מי מבניהם

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לך" - עמך הצדקה במה שנשאר בנו שארית

"ולנו בושת הפנים" - מה שאנו בגולה בושים וחפורים כאשר אנחנו היום הבושת תחשב לנו ולא למקום ב"ה כי לא קצרה ידו מפדות אבל עוננו גורמים

"לאיש יהודה וגו'" - לכולם תחשב בושת הפנים

"הקרובים" - אשר לא גלו למרחוק

"במעלם" - בעבור מעלם

מצודת ציון

"במעלם" - ענין חטא ופשע

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשר חטאנו" - על אשר חטאנו כי זה גרמה הגלות אשר היא לנו לבושת

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לה' וגו'" - ר"ל בידו המה

"כי מרדנו" - לפי שמרדנו בו צריך להיות בידו הרחמים והסליחות כי בלעדם לא נוכל עמוד

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וסור" - והיו הולכים וסרים

"ותתך" - נשפך עלינו האלה ועונש בטול השבועה אשר נשבענו על קבלת התורה

"כי חטאנו לו" - לפי שחטאנו לו

מצודת ציון

"ותתך" - ענין יציקה והרקה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט)

"האלה" - הקללה

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כאשר כתוב וגו'" - כמו שכתוב כן הביא

"ולא חלינו" - בעוד היינו בירושלים כאשר שמענו הנביאים מנבאים על הרעה לא חלינו לה'

"ולהשכיל באמתך" - לדעת ולהתבונן שאתה אל אמת

מצודת ציון

"חלינו" - ענין תפלה כמו ויחל משה (שם לב)

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"וישקוד" - מיהר על הרעה ללכת והביאה עלינו ר"ל מיהר להביא גולה אחר גולה והם גלות יהויקים ויכניה וצדקיה

"כי צדיק ה'" - ר"ל ולא לעול תחשב לו כי באמת צדיק הוא על כל מעשה הגלות אשר עשה לנו אבל אנחנו לא שמענו בקולו לקחת מוסר כאשר ראינו שיד ה' נגעה בנו בגלות הראשון ולזה הביא גם את השני גם את השלישי

מצודת ציון

"וישקד" - ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיהו א)

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועתה וגו'" - חוזר הוא על סוף המקרא לומר אבל עתה ה' וגו' הננו שבים ומתודים לומר חטאנו רשענו

"ותעש לך שם" - להיות מפורסם בעולם עי"ז כאשר אתה היום נודע ומפורסם

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ככל צדקותיך" - כפי דרך צדקותיך

"כי בחטאינו וגו'" - ר"ל לא מקוצר ידך המה לחרפה רק בעבור כי אנפת בנו בחטאינו וגו' לזה ירושלים ועמך לחרפה וכאשר ישוב אפך לא נהיה עוד לחרפה

"לכל סביבותינו" - כולם מחרפים אותנו

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והאר פניך" - פנה אליה בפנים מאירות ושוחקות והוא ענין מליצה

"למען ה'" - ר"ל למענך ה' לבל יאמרו העמים מבלי יכולת וגו'

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ושמע" - תפלתי

"והעיר" - שוממות העיר

"על צדקותינו" - על בטחון צדקותינו

"על רחמיך" - על בטחון רחמיך הרבים

מצודת ציון

"פקח" - פתח

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שמעה" - את תפלתי

"סלחה" - לעונינו

"ועשה" - ר"ל מלא משאלותי ואל תאחר זמן הגאולה

"כי שמך וגו'" - לומר עיר אלהים וכן אלהי ישראל ואין זו כבודך לעזבם ביד העכו"ם

מצודת ציון

"הקשיבה" - ענין שמיעה

"תאחר" - מלשון איחור והעכבה

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועוד וגו'" - ר"ל מלבד הדברים הנאמרים פה הייתי מדבר ומתפלל עוד בדברים אחרים והייתי מתודה וגו'

"על הר" - בעבור הר הקדש של אלהי והוא בית המקדש

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ועוד אני מדבר" - בעוד שהייתי מדבר בתפלה

"בחזון בתחלה" - בהחזון הנראה לי בשנת שלש לבלשאצר כי בשנת אחת לבלשאצר ראה בחלום מה שראה

"מועף ביעף" - פרח בפריחה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים

מצודת ציון

"מועף ביעף" - מלשון עפיפה ופריחה

"מנחת ערב" - תשורת ערב

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויבן" - הבן אותי

"יצאתי" - מן השמים

"להשכילך" - להשכיל אותך הבנת הדבר בענין זמן הגאולה

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בתחלת" - בעת התחלת לחנן יצא דבר ה' ללכת להגיד לך והנה באתי אני להגיד

"כי חמודות" - על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה' להגיד לך

"ובין בדבר" - תן דעתך להבין בדבר וחזר לזרזו ואמר הבן במראה הנבואה הזאת

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שבועים שבעים" - שבעים שמטות שנים נגזר על עמך וגו' ר"ל המקום גזר שתהיה חורבן בית השני בכלות שבעים שמטות מחורבן הראשון והם במספר שנים ארבע מאות ותשעים וכן היה כי בכלות ע' שנה מחורבן בית הראשון נבנה השני ועמד ת"כ שנה הרי בין הכל ת"ץ שנה

"לכלא הפשע" - בחורבן בית השני ובקושי הגולה יכלה הפשע ויתמו החטאות כי ימורק הכל ויכופר העון ויהיה זה סיבה להביא צדק עולמים והוא משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים

"ולחתום חזון ונביא" - להיות נגמר דברי חזון ונביא רצונו לומר להתקיים כל היעודים והבשורות אשר נבאו כל הנביאים

"ולמשוח קדש קדשים" - להיות קדש הקדשים בגדולה מרובה כי אז יהיה גדול כבוד הבית

מצודת ציון

"שבועים" - שמטות משבע שנים

"נחתך" - נגזר כי שניהם הם מענין כריתה

"ולהתם" - מלשון תם והשלמה

"ולחתום" - ענין גמר ובדרז"ל כל חותמי ברכות (ברכות סג) וכן ועל החתום (נחמיה י)כי הדרך לרשום כל אחד שמו אחר גמר הכתב

"ולמשוח" - ענין גדולה כמו למשיחו לכורש (ישעיהו מה א)ולזה קראו גם כאן משיח נגיד

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מן מוצא דבר" - ממה שיוצא ומובן מזה הדבר תדע ותשכיל עת בא להשיב ולבנות את ירושלים בגאולה שלימה ותבין כי טעית בחשבונך ועדיין לא באה העת

"עד משיח נגיד" - ר"ל כי מספר של שבעה השמטות האלה בחשבון הזה נגזר לחלק עד משיח נגיד ר"ל מן החורבן עד משיח נגיד הוא כורש יהיה מספר שבע שמטות שלימות אבל השמינית לא שלמה

"ושבועים ששים ושנים תשוב וגו'" - ואחר זה תשוב להיות בנוים משך זמן ס"ב (ועל שלא נשלמה לא זכר אף השנים) שמטות שלימות מלבד השנים אשר לא באו לכלל שמטה ומן מוצא הדבר ההיא הנה יוכל להשכיל לדעת אשר עדיין לא בא העת כי מספר שבעים שנה שאמר ירמיהו לפי מלאת לבבל היא על התחלת הפקידה והנה היא תחשב מהתחלת התפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה אבל סוף הגאולה ובנין בית המקדש תהיה בכלות ע' שנה מגלות צדקיה וחורבן הבית כי אם כן היא עולה החשבון יפה שהרי גלות צדקיה היתה בסוף שנת י"ט לנבוכדנצר והוא מלך מ"ה שנים ונשארו א"כ משנותיו כ"ו שנים ימי אויל מרודך בנו כ"ג אלא שנבלעה שנה אחת כמ"ש למעלה הרי א"כ מ"ח ימי בלשאצר בנו ג' הרי נ"א ימי דריוש המדי שנה אחת הרי נ"ב א"כ מהחורבן ועד כורש המולך אחר דריוש לא נשלם רק שבעה שמטות ונכנס שלשה שנים בהשמטה השמינית ובהשנה הראשונה לכורש עלו לירושלים והתחילו לבנותה ועמדה כך ח"י שנה עד השנה הראשונה לדריוש הפרסי והבית לא נבנה עד השנה השניה ועמדה ת"כ שנה א"כ מבנין ירושלים עד החורבן תל"ח שנה והם במספר ס"ב שמטות שלימות ועוד ארבעה שנים אשר לא באו לכלל שמטה (ולכן לא זכר אף השנים) והרי בין הכל שבעים שמטות וכמו החשבון האמור עד משיח נגיד יוחשב מגלות צדקיה כן חשבון של גאולה שלימה ובנין בית המקדש יש לחשוב שבעים שנה מגלות צדקיה ולא נשלמו עד השנה האחת לדריוש הפרסי כי כשמת דריוש המדי היה נ"ב שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו צא וחשוב ימי כורש ג' הרי נ"ה ימי אחשורוש י"ד הרי ס"ט א"כ בשנה האחת לבנו דריוש הפרסי נשלמו שבעים שנה ובשניה לדריוש היה גאולה שלימה והתחילו לבנות הבית וכמ"ש בשנת שתים לדריוש וגו' ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה' (חגי א) ומ"ש ובשנת אחת לכורש לכלות דבר ה' בפי ירמיהו וגו' (דברי הימים ב לו) כי פקידה בעלמא אשר חזרו ישראל לארצם בפקודת כורש כמ"ש שם היא היתה בכלות שבעים שנה מגלות יהויקים שהם נ"ב שנה מגלות צדקיה אבל גאולה שלימה יחשב שבעים שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו אבל אם יוחשב אף לגאולה שלימה ובנין בית המקדש מכבוש יהויקים בראשונה בכלות שבעים שנה ממנה א"כ אין כאן חשבון כלל מגלות צדקיהו וא"כ גם החשבון האמור עד משיח נגיד מהראוי ג"כ לחשוב מכבוש יהויקים בראשונה ויעלה א"כ לעשר שמיטות וממשיח נגיד עד חורבן בית שני לא יהיה כ"א ס' שמטות להיות בין הכל ע' שמטות ולא כן נאמר ונגזר כי עד משיח נגיד לא יעלה אף לשמנה שלימות ומשם עד החורבן עולה אף יותר מס"ב שמטות וא"כ מזה ישכיל שטעה בחשבון ומוסב למעלה לתחילת הענין לומר ע"י דברי המלאך בינותי בספרים מספר וגו' למלאות לחרבות ירושלים ע' שנה הוא גלות צדקיה וחורבן הבית

"רחוב וחרוץ" - רחוב העיר תהיה בנויה וחפירה סביב לה כדרך העושין לעיר מבצר

"ובצוק העתים" - זמן עמידת הבית השני תהיה בצוקה כי ימשלו בהם פרס ויון ורומי

מצודת ציון

"וחרוץ" - ענין חפירה ובדרז"ל חריצים ונעוצים (חולין סז)

"ובצוק" - מלשון צוקה וצרה

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ששים ושנים" - ולא חש למנות עוד ד' השנים וכמ"ש למעלה לפי שאין בהם שמטה שלימה

"יכרת משיח" - זה אגריפס המלך אשר יומת בעת החורבן

"ואין לו" - אין לו עוד בעולם והוא כפל ענין במ"ש

"והקודש" - המקדש

"עם נגיד" - עמו של הנגיד הבא על ירושלים והוא טיטוס

"וקצו בשטף" - אבל סופו של העם ההוא לכליון ברב שטף אף הבאה ע"י המשיח

"ועד קץ מלחמה" - המלחמה שתהיה בסוף כל המלחמות והיא מלחמת גוג

"נחרצת שוממות" - תהיה העיר ירושלים נכרתת בכריתת שממון

מצודת ציון

"בשטף" - הוא לשון מושאל משטיפת מרוצת המים

"נחרצת" - ענין כריתה וחתוך וכן כי כלה ונחרצה (ישעיהו י')

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והגביר ברית" - מתחלה יגביר ויחזק מלך רומי כריתת ברית לשרי ישראל על משך זמן שמטה אחת

"וחצי השבוע" - אבל יפר הברית בחצי השבוע ויבא על ירושלים ויבטל מבית ה' זבח ומנחה

"ועל כנף" - ר"ל בגובה המעלה כהעוף הזה אשר יפרוש כנפיו לעוף למעלה והוא ענין מליצה

"שקוצים משומם" - תהיה העכו"ם המשוקצת והנאלמה כאבן דומם

"ועד כלה" - בגבהי המעלה תהיה עד אשר תתך הכליון והכריתה על העכו"ם ההיא הנאלמה ור"ל בבת אחת תכלה ולא מעט מעט

מצודת ציון

"לרבים" - לשרים כמו ורבי המלך (ירמיהו מ"א)

"משומם" - משותק ונאלם

"תתך" - ענין יציקה והרקה