מלבי"ם על עמוס ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על עמוס · ט

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ראיתי את ה' נצב על המזבח", כבר אמר (למעלה ג' י') כי ביום פקדי פשעי ישראל ופקדתי על מזבחות בית אל ונגדעו קרנות המזבח, ובארתי כי הושע בן אלה רצה לבטל עבודת העגלים ובטל השומרים שהיו שומרים שלא יעלו ישראל לרגל וגדע קרנות המזבח, ועי"ז עמד מרד בין העם ונחלקו לשתי כתות, וזה היה סבה שהלשינו את הושע לפני מלך אשור ויעצרהו בבית כלא ויצר על שומרון ועי"ז הגלה אותם, וכמו שהתבאר אצלי בפי' הושע בכ"מ וצייר שדבר זה היה בהשגחת ה', כאילו ה' נצב על מזבח שבבית אל, "ויאמר הך הכפתור" הוא משקוף בית המזבח שהיה עליו כמין כפתור, ועי"ז "ירעשו הספים" ונהרס בית המזבח והוא עצמו מ"ש ונגדעו קרנות המזבח, "ובצעם בראש כולם" עי"ז נבצעו כולם ונתחלקו לכתות שונות, וזה היה בראש ר"ל ראשית מפלתם, כי "אחריתם" אחרית המהומה יהיה שאהרוג אותם בחרב ע"י מלך אשור, "לא ינוס להם נס" שלא ינצלו ע"י ניסה, וגם מי "שיפלט" מחרב אויב "לא ימלט" כי תשיגהו החרב אח"כ כמו שמפרש:

ביאור המילות

"הכפתור". הוא המשקוף שהיה עשוי בצורת כפתור.

"ובצעם" צווי, כמו ובצעם. והוא מענין חילוק וחיתוך, כמו בעד השלח יפלו לא יבצעו (יואל ב' ח'), חתוך כולם לשנים בראשם:

"נס, פליט". הפליט הוא הנצול מן החרב, ויצוייר שנצול שלא ע"י ניסה, שלקחו האויב בשבי וכדומה, ועי' (עובדיה א' י"ד):
 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם יחתרו", מפרש מ"ש אל ינוס להם נס, שלא יועיל להם כל אופני הניסה, אם יעשו מחתרת בחפירה עמוקה כשאול להסתתר שם, "משם ידי תקחם" ואמסרם ליד אויב, "ואם יעלו השמים", ר"ל לראש ההרים הגבוהים אשר ראשם בשמים, משם "אורידם" ליד האויב:

ביאור המילות

"שאול". מקום עמוק באדמה שם יחתור מחתרת להתחבא שם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואם יחבאו בראש הכרמל" ששם היו מחילות רבות ומערות גדולות היו מסתתרים שם, "משם אחפש" אנכי "אותם ולקחתים" ע"י האויב, "ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים", ר"ל באיים השוממים והמפורדים בים שאין בני אדם מגיעים לשם "משם אצוה את הנחש", כי שם מצויים נחשים והם ינשכו אותם:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואם ילכו בשבי", זה פי' למ"ש ולא ימלט להם פליט גם הפלטים שישאיר האויב בחיים ויקחם לשבי גם הם לא ימלטו מחרב, כי "משם אצוה את החרב", ששם יגזור עליהם שמדות והריגות, ולא שאניחם שם ביד המקרה רק תהיה השגחתי עליהם, אבל "מה שאשים עיני עליהם" יהיה "לרעה ולא לטובה", שאשגיח עליהם להענישם עונש השגחיי:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וה' צבאות הנוגע בארץ ותמוג", נגד מ"ש למעלה (ח' ח') העל זאת לא תרגז הארץ, שמרמז על המרד שנתהוה ביניהם, והלשון מורה שהארץ רגזה מעצמה, יאמר פה שזה היה ע"י ה', שמרד העם שהמשיל לרוגז הארץ, ושטיפת האויבים את העם לגולה שהמשיל לעליית היאור המכסה את הארץ, כ"ז לא היה מקרה, רק ע"י ה'. הוא נוגע בארץ ותמוג ונעשה המרד. כמ"ש ראיתי ה' נצב על המזבח, וכן ע"י ה' "עלתה כיאור כולה" וכסוה האויבים כנ"ל שם כ"ז היה ע"י השגחת ה':

ביאור המילות

"ושקעה". התבאר ח' ח', ושם ונגרשה ונשקעה:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הבונה בשמים מעלותיו", הוא עפמ"ש נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וכו' יסד ארץ על מכוניה, והתבאר אצלי בפי' מעשה בראשית, כי אחר שתחלה היה העולם כולו מים במים ברצות ה' שתתגלה היבשה נטה שמים כיריעה, היינו מה ששם בטבע המים שיעלו באדים אל הרקיע שהוא עגול הנשימה, ושם נפרדו המים אשר היו מעורבים עם האויר ונשארו בעיגול הנשימה, כמ"ש המקרה במים עליותיו, שהוא החק ששם אל המים שיעלו עד שם ושם ישארו צרורים בעבים, ועי"ז נתגלה היבשה וההרים עלו מתוך התהום, שעז"א יסד ארץ על מכוניה, וז"ש "שבנה בשמים מעלותיו" וששם הוא עליית האדים והמים, ועי"כ "אגודתו על ארץ יסדה" נאגדה היבשה, ושם לים גבול בל יצא מן האגד ולחוץ, והוא בעצמו אשר עצר בעד המים בל יכסו היבשה, הוא "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ" ויחזור העולם שיהיה מים במים, כמו שעשה בדור המבול שירד הגשם מן השמים ויכסו המים את היבשה, בענין שהעושו יגיש חרבו להשיב את הבריאה אל רחם התהו:

ביאור המילות

"מעלותיו". כמו המקרה במים עליותיו (תהלות ק"ד), רק שם עליה מציין הבנין שעל הבית ועז"א המקרה, וכמ"ש ברכות (דף י') למ"ד עליה מהו (עליית) קיר שקרוה, ומעלות מציין שעולים אל העליה, כמו ולא תעלה במעלות, כי האדים עולים במעלות, ונעשו כתקרת הבית ברקיע ובעיגול הנשימה, ושם "אגודה" כולל דברים מפורדים הנאגדים יחד, שכן נאגדו עפרות תבל שהיו נמוגים במי תהומות, ואין אגודה פחות משלשה, כי עם יסוד העפר נאגד יסוד המים והרוח, והוא יסוד הבנין. ומים העליונים הם העליות:

(ז)@88"ופלשתים מכפתור". כבר פרש"י (דברים ב') שהעוים שהשמידו אותם הכפתורים הם פלשתים, ועי' ברמב"ן שם שדעתו שהעוים הם אומה אחרת מ"מ כתב שהעוים היו שמם פלשתים כשם הארץ פלשת, והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידם הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים וה' גאלם משם וחזרו למקומם לא ידענו באיזה דור מן הדורות עכ"ד, והכתובים דפה מתפרשים לכל הדעות:
 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הלוא כבני כושיים", אחר שנבא פורעניות, סיים את ספרו בדברי תנחומין, אומר "אתם" מיוחדים "לי כבני כושיים" שהם מצויינים ונכרים תמיד ומיוחדים לאבותיהם ע"י שחרות עורם, שהגם שיגלו ויתערבו בין עמים אחרים בל יתערבו עמהם, כן אתם הגם שתגלו ותתערבו בין העמים תמיד תהיו נכרים כי אתם לי. כי אתם "בני ישראל", וכל רואיהם יכירום כי הם בני אל חי, ומביא ראיה לזה "הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים" שהגם שהייתם במצרים ימים רבים גולים ומשועבדים, בכ"ז לא התערבתם עם המצריים והעליתי את ישראל מופרד וניכר בשמו וביחוסו, אבל הכי "פלשתים" (העליתי) "מכפתור וארם מקיר" בתמיה? פלשתים שנכבשו בימים קדמונים ע"י הכפתורים כמ"ש והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, ואח"כ חזרו הגולים לארץ פלשתים כמ"ש כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור, בכ"ז הכי העליתי את פלשתים, או כשאעלה את ארם מגלותם לקיר (שלשם הגלה אותם מלך אשור) וכי אעלה את ארם, הלא בגלותם יתערבו עם העמים ויתבטלו בתוכם ולא יהיו עוד פלשתים וארמים רק כפתורים ואנשי קיר, כי כבר חדלו מהיותם הגוי אשר היו מקודם שגלו, רק ישראל נשארו ישראל ולא התחתנו ולא התערבו עמהם, כמ"ש ונודע בגוים זרעם וכו', ובאר הדבר.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה עיני ה' בממלכה החטאה", בעת ישים ה' פניו להעניש את ממלכה על חטאתיה, אז "והשמדתי אותה מעל פני האדמה" תשמד האומה ההיא ותחדל מהיות עם, "אפס כי לא השמיד אשמיד את בית יעקב", שהם הגם שיעניש ה' אותם לא ישמד עצמותם ויהיו תמיד בית יעקב נכרים במשפחותיהם ונמוסיהם:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי הנה אנכי מצוה", באר עניני ההשגחה בזה "שיניע אותם בכל הגוים" עד שיהיו נעים ונדים ומפוזרים בין כל האומות שזה צדקת פזרונו בישראל כמש"פ חז"ל, שעי"כ לא יתבטלו בשום מקום וכן עי"כ לא תשלוט עליהם שום אומה לכלותם, כי יתהלכו מגוי אל גוי, זאת שנית שידמו "כאשר ינוע בכברה" שמניחים שם חטים ושעורים ומניעים הכברה לנקותם מן הפסולת, שהפסולת הדק נופל דרך נקבי הכברה, אבל "הצרור" היינו הגרעינים המלאים שצרור בהם קמח, "לא יפול ארץ", וישאר בכברה, כן ע"י הפיזור והגליות יפלו מהם הרשעים ויטמעו בין האומות, אבל הצדיקים הצרורים בצרור התורה והמצוה ואחדות ישראל לא יפלו ארץ וישארו באמונתם, ומפרש ומי הוא הפסולת שיפול ארץ ויצא מן הכברה?.

ביאור המילות

"צרור", כן קורא גרעינים מלאים מקמח או אוכל צרור בהם, הפך הגרעינים הריקים צנומות שדופות שיפלו דרך נקבי הכברה:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בחרב ימותו כל חטאי עמי" שהם הפסולת, "האומרים לא תגיש" ר"ל שהם אומרים שהרעה הבאה היא מקרית ולא השגחיית ע"י ה' בעבור מעשיהם, וע"כ יאמרו "שלא תגיש בעדינו הרעה", שהרעה אשר תגש לבא לא תבא בעדינו כדי להעניש אותנו, רק הוא דבר מקרה, ומוסיפים לאמר שגם "לא תקדים בעדינו", שאף לא יאמינו שע"י מעשיהם תקדים הרעה לבא, כי יאמרו שביאת הרעה וזמן בואה הכל עינן מקרה, ואינה מקדמת לבא על הרשעים קודם הצדיקים שהוא כפירת ההשגחה והעונש:

ביאור המילות

"תגיש". פעל יוצא שתגיש את עצמה, וכן כמו הרה תקריב ללדת, ופרעה הקריב, ועמ"ש (ישעיה כ"ו י"ז), שמורה העתקת התנועה, ר"ל לא תתחיל להגיש א"ע:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת", תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל בבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור, ואח"כ לא היה בית קבוע רק סוכת ארעי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס, ובכ"ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח"כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד, ואז יקים ה' סוכת דוד, היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים, וכבר התבאר (יחזקאל סי' ל"ד כ"ג כ"ד) שתזרח שמש לבית דוד בג' מדרגות, כמש"ש "הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם", שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר"ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה, שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו, אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת, אבל אח"כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם, ועז"א "גדרתי את פרציהן" ע"י שיוגדרו פרצות הדור עי"ז "הריסותיו אקים", ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון, ואח"כ תתגלה מלכות שמים כמ"ש ואני ה' אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם, שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע, ועז"א "ובניתיה כימי עולם" שתהיה מלכות קבועה כמקודם:

ביאור המילות

"פרציהן". הכינוי אל העם:

"והריסותיו", הכינוי אל "דוד" וכינוי "ובניתיה" אל הסוכה:
 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"למען יירשו את שארית אדום", כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג, והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא, "אשר נקרא שמי עליהם" שהם יכירו שם ה' ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה' עליהם, כל אלה יהיה ירושה להמשיח:

ביאור המילות

"למען יירשו". להמפרשים הפוך, למען יירשו אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום, ואני פרשתי כפשוטו, כי העמים שלא יקראו בשם ה' יסופו:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנה ימים באים", באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ"ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ"ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושבתי את שבות עמי" הוא השבת מעלתם ומדרגתם, "ובנו הערים" שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו':

ביאור המילות

"ושבתי שבות". הוא השבת המדרגה כמו שיעדתי (בירמיה ל"א י"ח):

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונטעתים על אדמתם", מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא"א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם: