מלבי"ם על מיכה א
מלבי"ם על מיכה · א · >>
פסוק ב
ביאור המילות
"שמעו עמים, הקשיבי ארץ". עמים קורא שבטי ישראל, שכן בלשון זה אמר מיכיהו בן ימלה (מ"א כ"ב) שמעו עמים כולם, על השבטים, וכבר בארתי (הושע ה') שכ"מ שידבר אל שני נושאים מתחלפים, יתפוס אל נושא החשוב לשון שמיעה ואל הפחות ממנו לשון הקשבה שמורה שיקשיב מרחוק:
"לעד". כולל גם המתרה, וזה המבדיל בינו ובין עונה:פסוק ג
"וירד ודרך על במתי ארץ", מצייר בדרך ההגשמה שיעמוד תחלה על הרים הגבוהים:
פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"יעקב, ישראל". כבר בארתי (ישעיה סי' ט') ששם ישראל הוא שם הכבוד והגדולה נגד שם יעקב, וכשידבר אל עשרת השבטים, או אל שבט יהודה לבדו, ובאו שני השמות ביחד, יכוין בשם יעקב על ההמונים ובשם ישראל על הגדולים, וכשידבר אל יהודה ועשרת השבטים ביחד, יפרט שבט יהודה בשם ישראל לחשיבותם נגד יתר השבטים, וכן לקמן (ב' י"ב, ג' א', ח' ט'), וההבדל בין פשע ובין חטאת מבואר בכ"מ:פסוק ו
ביאור המילות
"לעי". שרשו עיה ותרגומו ליגרי חקלן, ועל והיתה בבל לגלים, תרגם ליגרון, וכן והיתה מעי מפלה (ישעיה נ"ז):
"והגרתי". דבר הנשפך למורד, כמו כמים מוגרים במורד, כי שומרון עמדה בהר ושפכו אבני החורבות אל הגיא שסביבה:פסוק ז
ביאור המילות
"פסיליה, עצביה". העצבים היו אצלם במדרגה למטה מן הפסילים, כמ"ש פן תאמר עצבי עשם ופסלי ונסכי צום (ישעיה מ"ח ה'), שהפסל והמסכה היו אצלם המצוה והגוזר, והעצב עומד תחתיו לעשות את צוויים ולמלאות דבריהם, ולא תמצא שם עצבים בכל התורה, כי מעשיהם הותחל בארץ כנען ופלשתים בזמן מאוחר, וכשיכתו הפסילים ממילא העצבים אשר תחתיכם יהיו שממה, ועקר האתנן היו נותנים אל הפסל שהוא למעלה מן העצבים, לכן אמר שאתנניה שנותנים לפסילים ישרפו באש:
"קבצה". מפעל הכבד, שומרון קבצה עשרה מאתנן זונה:פסוק ח
ביאור המילות
"שולל". מטורף בדעת ששוכח הכל, וכן מוליך יועצים שולל, אשתוללו אבירי לב, והוא תואר בפלס עולל:
(ט) "אנושה". מסוכנת, עמ"ש ישעיה (י"ז י"א):
"ומכותיה". ר"ל כ"א מן המכות, ועז"א כי באה, ר"ל המכה:
"ונגע". ר"ל הדבר נגע עד שער עמי, כי המכה לא באה לירושלים, רק ענין המלחמה נגע עד שם:פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
"עפר התפלשי". כמו והתפלשי באפר (ירמיה ו'), התגלגלי והתכסי באפר:פסוק יא
ביאור המילות
"עברי". ידבר בנוכח אל עריה בושת, בושת הוא מקום הערוה, ור"ל גילוי בושת, ובא הבושת כשם מופשט, מצוה לה לעבור מצאנן אל שפיר, (ושם שפיר נופל ג"כ על הערוה שפיר ושליא כלשון חז"ל כי בכל המליצה פה תפס לשון נופל על הלשון, עפרה עפר, יצאה צאנן, (היא צנן (יהושע ט"ו ל"ז), רכש לכיש אכזיב לאכזב, יורש מורשה, עד (להם) עדלם), ובמלת לכם מסב דבורו אל יושבי שפיר:
"בית האצל". בתים של צאנן:
"עמדתו" שם, כמו עמידתו, רק בא ע"מ חמלה חמדה:פסוק יב
ביאור המילות
"חלה". מענין תוחלת ותקוה, ר"ל חלה לטוב וירד רע:
"ומרות". מענין מרי ומרידה:פסוק יג
"כי בך נמצאו פשעי ישראל" עבודת השמש שהיא מפשעי ישראל שהם עשרת השבטים הם נמצאו בך הגם שאת מיהודה:
ביאור המילות
"רתום". פעל נגזר משם רותם, כמו גחלי רתמים:
"ורכש". בהמה קלת ההליכה ואינו סוס, והתבן לסוסים ולרכש (מ"א ד'):
"פשעי ישראל". במקום שבא שם ישראל נגד יהודה כיון על עשרת השבטים:פסוק יד
ביאור המילות
"שלוחים". מתנות, כמו ויתנה שלוחים לבתו אשת שלמה (מ"א ט'), ובשני המקומות היתה המתנה עיר ושדות וכרמים, ובזה יש לצרפו עם שלחיך פרדס רמונים, ומלת על כטעם בעבור, "ומורשת", ר"ל עיר מורשה הסמוכה לגת:
"אכזיב". עיר בערי יהודה והוא כזיב האמור בתורה סמוך לעדולם, שכן אמר ויט עד איש עדולמי והיה בכזיב בלדתה אותו, וכל הערים האלה צנן לכיש מורשה אכזיב עדולם, כולם בשפלה אשר ליהודה (יהושע ט"ו):
"לאכזב". כמו היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיה ט"ו), ומפרש למלכי ישראל:פסוק טו
ביאור המילות
"כבוד ישראל". חילו ומחנהו, כמו את מלך אשור ואת כל כבודו (ישעיה ח' ח'):פסוק טז
מלבי"ם על מיכה · א · >>