מדרש תהלים קיד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש תהלים · קיד · >>

"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
[עריכה]

זהו שאמר הכתוב "שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם" (תהלים קה, לח).

אמר ר' ברכיה: משל לבעל בשר שהיה רוכבעל החמור, זה אומר מתי ארד מן החמור, וזה אומר מתי ירד זה מעלי, הגיע זמן שירד, ואיני יודע מה שמח ביותר, כיון שראה דוד היאך היו שמחים בצאתם ממצרים, התחיל מקלס על יציאת מצרים, ואומר: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".


דבר אחר:

"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
[עריכה]

זהו שאמר הכתוב "שִׁירוּ (לוֹ) לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" (תהלים סח, ה).

מהו שירו ? צפו לאלהים, כמו שנאמר "לֹא תְשׁוּרֵנִי עֵין רֹאִי" (איוב ז, ח).

דבר אחר:

אמרו לפניו שירים וזמרים, מהו סולו ?
ר' יהודה אמר: קילסו.
ר' נחמיה אמר: שפרו לפניו דרכיכם, כענין שנאמר: "סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה" (ישעיהו סב, י).

"לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת".

רבנן אמרו: שני רקיעין הם, שנאמר: "לָרֹכֵב בִּשְׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם" (תהלים סח, לד).
רבותינו אמרו: שלש, שנאמר "הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם" (מלכים א ח, כז).
רבי אלעזר אומר: שבעה הן: וילון, רקיע, שחק, זבול, מעון, מכון, ערבות, וכבודו של הקב"ה בערבות.
אמר ר' חלפתא בן יעקב בשם ר' יהודה בר סימון: ראה הקב"ה מעשיהן של צדיקים, וערב עליו מעשיהם.
אמר ר' פנחס הכהן בר חמא: הרקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשה הצדיקים והם עושים פירות, שנאמר "כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ" (ישעיהו ג, י)



"בְּיָהּ שְׁמוֹ".
[עריכה]

ר' יהודה הנשיא שאל את ר' שמואל בר נחמן: מהו שכתוב "בְּיָהּ שְׁמוֹ".

אמר ליה ר' שמואל בר נחמני: אין לך מקום ומקום שאין אדם גדול ממונה על בייא פירש הרמב"ן: בכל מקום יש איש ממונה על הצעקה ועל העוות, והקב"ה ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים: "בייא", ובעל הערוך פירש: מחיה ומזון, והקב"ה זן ומפרנס את כולם שלו, ומי ממונה על בייא של עולמו ? כביכול הקב"ה, שנאמר "בְּיָהּ שְׁמוֹ".
אתמהא, אל תהי קורא בְּיָהּ אלא ביא שמו.
אמר ר' יהודה הנשיא לר' שמואל בר נחמני: שאילית לחכימיא ואמרין לי חבל על דמובדין ולא משתכחין.
שאילית לר' אלעזר ולא אמר לי כן, אלא בשתי אותיות הללו ברא הקב"ה שתי עולמות, שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיהו כו, ד), בי"ה בראם.
[ואין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א, אלא ממה שכתיב "בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד), בה"א בראם], הוי העולם הזה נברא בה"א, [והעולם הבא נברא ביו"ד], ומהה"א פתוחה מלמטה וסתומה מלמעלה, כך העולם הזה, כל מה שנברא בו יורד בקבר,ואותה עקיצה שיש בה רמז לתחיית המתים, והעולם הבא נברא ביו"ד, מה עיסקו של יו"ד, קומתו כפופה, כך קומתן של רשעים עתידין להיות מכורכמות וירקרוקות לעולם הבא, שנאמר "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם [וגו']" (ישעיהו ב, יז).
כיון שראה דוד שבשתי אותיות הללו ברא הקב"ה את שני עולמות, התחיל מקלס בהן: "הַלְלוּיָהּ".
ומה ה"א פתוחה מלמטה וסתומה מלמעלה, כך העולם הזה כל מה שנברא בו יורד בקבר, ואותה עקיצה שיש בה רמז לתחיית במתים, עתידין להיות מכורכמות וירקרוקות לעולם הבא, שנאמר "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וגו'" (ישעיהו ב, יז).
כיון שראה דוד שבשתי אותיות הללו ברא הקב"ה את שני עולמות התחיל מקלס בהן: "הַלְלוּיָהּ".



"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
[עריכה]

אמר ר' אלעזר הקפר: בזכות ארבעה דברים [נגאלו ישראל ממצרים], שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא גילו את מסתורין שלהם, ולא היו פרוצים בעריות.
לא שינו את שמם: (לראובן) "אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָרֻאוּבֵנִי" (במדבר כו, ז), (לשמעון) "[אֵלֶּה] מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כו, יד), כי נחתין ראובן ושמעון, וכי סלקין ראובן ושמעון.
ולא שינו את לשונם: שהיו מספרים בלשון הקודש, שנאמר: "בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. [ב] הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ" (תהלים קיד, א), ללשון הקודש שלו.
ולא גילו מסתורין שלהם: את מוצא שהדיבור היה מופקד אצלם שנים עשר חודש, שאמר להם: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ" (שמות ג, כב), ולא היה בהם איש שגילה את הדיבור.
ולא היו פרוצין בעריות: אחת היתה בהן והקב"ה פרסמה, דכתיב: "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי [וגו' וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן"} (ויקרא כד, יא), מי שאמר והיה העולם מעיד שאין בישראל אלא היא.


דבר אחר:

"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
[עריכה]

באיזה זכות יצאו בני ישראל ממצרים ?
ר' יהודה אומר: בזכות דם הפסח ודם המילה, שנאמר: "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו).
ר' נחמיה אומר: בזכות התורה שעתידין לקבל, שנאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ב, כה), ובמתן תורה כתיב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות כ, טו), ויש לך מקום אחר ללמוד ממנו: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים (בָהָר) [עַל הָהָר] הַזֶּה" (שמות ג, יב).
ר' יהושע בן לוי אומר: בזכות המשכן שעתידין לעשות, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ב, כה), ובמשכן כתיב: "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה" (שמות לט, מג), ויש לך מקום אחר ללמוד, "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם" (שמות כט, מו), על תנאי לשכני בתוכם.
ר' אליעזר בן יעקב אומר: בזכות חנניה מישאל ועזריה, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ב, כה), ובהם כתיב: "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי [וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב]" (ישעיה כט, כג).
מהו "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו" ? "יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם" (דניאל א, ד), שהקדישו שמי בכבשן האש.
ר' אבא בר כהנא אומר: בזכות דורו של ישעיה, שנאמר "מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּו" (ישעיהו כט, כג), וכיון שראה דוד כן, בכמה זכיות ישראל יוצאין, התחיל מקלס על יציאת מצרים, "הַלְלוּיָהּ בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".


דבר אחר:

"בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם".
[עריכה]

ראה מה כתיב: "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" (דברים ד, לד).
אמר ר' ירמיה בשם ר' חייא: משל לגבור שירד למלחמה, אוֹ לְנַצֵּחַ אוֹ לְהִינָּצֵחַ, לכך נאמר "וּבְמִלְחָמָה" (דברים ד, לד).
אמר ר' אחא בשם ר' יונתן: מהו גוי מקרב גוי ?
כאדם שהוא שומט את העובר מתוך מעי הבהמה בזמנו, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר "גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי", כענין שנאמר: "וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם" (ויקרא א, יג), למדנו צער לנשמט, ומנין אף לשומט, שנאמר "וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם" (דברים ד, כ), כאדם שהוא נוטל את האש מתוך הכור שלא בצבת ושלא בסמרטוטין, כביכול כן עשה הקב"ה לישראל.
אמר רבי אבין בשם ר' סימון: מהו מקרב גוי ?
שהיו מובלעים בתוך מעיהם, שנאמר "אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ" (תהלים קכד, ג), ואם לחשך אדם לומר: אינו מזכיר מצרים באותו ענין, הרי הוא אומר: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם" (תהלים קכד, ב), אין אדם אלא מצרים, שנאמר "וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל" (ישעיהו לא, ג).



"ועשה הקב"ה להם עשרה נסים וגו'".
[עריכה]

[ועשה הקב"ה להם עשרה נסים על הים:
  • עשאו חומות חומות, ואין חומה שאין בה מגדל, ואין מגדל שאין בה שומר, והיו מלאכי השרת משמרין את ישראל שלא ינזקו.
אמר להן משה: בואו ועברו, אמרו לו: היאך נעבור בין החומות הללו, שנאמר "וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה" (שמות יד, כט).
  • הקפיא לב הים ועלה הים ומלא על כל גדותיו, כשם שאדם צף ידו אחת למעלה ואחת למטה, כך הקפיא הקב"ה לבו של ים ומלא את כל גדותיו ועשאו כמין כיפים, שנאמר "נָקַבְתָּ בְמַטָּיו" (חבקוק ג, יד).
אמר להם משה: בואו ועברו, אמרו כשהיו המים שתים מלמטן ואחת מלמעלן לא היינו יכולים לעבור, ועכשיו ששנים מלמעלה ואחת מלמטן על אחת כמה וכמה.
  • עשאו כמין פלטיות, שנאמר "רֹאשׁ פְּרָזָיו" (חבקוק ג, יד), ואין פרזיו אלא פלטיות, שנאמר "פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם" (זכריה ב, ח).
  • הוציא להם מתוקין מתוך מלוחין ושתו הם ובהמתם, שנאמר "וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע" (תהלים עח, טז).
  • עשאו כטיט, שנאמר "דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ" (חבקוק ג, טז).
  • עשאו כמתבן, שנאמר "נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים" (שמות טו, ח), כמו נד של תבן שבין שתי ערימות.
  • ועשאו פרורות פרורות, שנאמר "פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם" (תהלים עד, יג).
  • עשאו כיבשה, שנאמר "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה" (שמות יד, כט).
  • עשאו כמין בקעה והעלת עשבים, והיו ישראל רועים בה, שנאמר "כַּבְּהֵמָה בַּבִּקְעָה תֵרֵד" (ישעיהו סג, יד).]



"הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ".
[עריכה]

כשהגיעו ישראל לים, היו עושין מלחמה זה עם זה, איזה שבט ירד ראשונה ולא משנתייבשו רדו, אלא בתוך הים ירדו, והיו יורדים עד שהגיעו לאפסיים, שנאמר "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (תהלים סט, ב), וכתיב "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" (שמות יד, כב), והיה בנימין אומר: אני ארד תחילה, ויהודה היה אומר: אני ארד תחילה, וכן זבולון וכן נפתלי, וכן כולם, עד שנטלו אבנים ורגמו זה את זה, שנאמר: "שָׁם בִּנְיָמִן צָעִיר רֹדֵם [וגו'] רִגְמָתָם שָׂרֵי זְבֻלוּן שָׂרֵי נַפְתָּלִי" (תהלים סח, כח), אל תקרי רודם אלא רד ים, ובשביל שרגם יהודה לאחיו שירדו לפניו לים, זכה ללבוש ארגמן, הדא-הוא-דכתיב: "וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא [וגו']" (דניאל ה, כט), לכך אמר לו הקב"ה אתה היית רוגם לאחיך כדיל לקדש את שמי, את הוי מושל על אחיך, לכך נאמר "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו".



"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס".
[עריכה]

מה ראה ?
ראה הים את בני ישראל שנלחמים זה עם זה על קדושת שם הקב"ה,
אמר: מה אני עומד, מיד ברח, שנאמר "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס".
דבר אחר:
ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקב"ה ינוס הים מפני הנס מן העבירה, שנאמר "וַיָּנָס הַחוּצָה" (בראשית לט, יג), אך הים נס מפניו, שנאמר "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס".
דבר אחר:

"הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" לא היה רצה ליקרע, למה שהיו ממרים, אמר הם ממרים ואני אקרע, שנאמר "וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף" (תהלים קו, ז), מיד גער בו הקב"ה, שנאמר "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב" (תהלים קו, ט), כיון שראה כן מיד ברח, שנאמר "בּוֹשִׁי צִידוֹן כִּי אָמַר יָם" (ישעיהו כג, ד).

דבר אחר:

"הַיָּם רָאָה", ראה שם המפורש חקוק על המטה וברח, שנאמר "וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ" (שמות יד, טז).

"הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר" מה טיבו, ומה איכפת ליה, וכי בירדן היו, אלא מכאן אתה למד: אם ברחה ראש האומנות ברחה כל האומנות, כיון שראה הירדן את הים בורח ברח אף הוא.

אמר משה לים: לא אמרת איני נקרעת, ועכשיו אתה בורח, מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, אמר ליה: מן הדין איני ראוי ליקרע לפניך, שאני נבראתי ביום שלישי, שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם" (בראשית א, ט), וכתיב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי" (בראשית א, יג) ואתה נבראת ביום שישי, שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם" (בראשית א, כו) וכתיב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), לפיכך לא מפניך אני בורח ונס, אלא "מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ" (תהלים קיד, ז), מלפני אדון שיצר את הארץ, דכתיב "וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל" (תהלים צ, ב), "מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. [ח] הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קיד, ז).


הערות ושינויי נוסחאות[עריכה]