מדרש משלי (בובר) כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · כב · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · כב א · >>

עריכה (משלי כב א): "נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב" - בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום, וכן הוא אומר (משלי א ט): "כי לוית חן הם לראשך".

"חן טוב" - אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם", וכתיב (משלי ח יט): "טוב פריי מחרוץ ומפז".

<< · מדרש משלי (בובר) · כב א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב ד · >>

עריכה (משלי כב ד): "עקב ענוה יראת ה', עושר וכבוד וחיים" - אמר רבי חנין: אם זכה לקנות ענוה ויראת ה', זוכה לקנות עושר וכבוד וחיים. ואם לאו -


(משלי כב ה): "צנים פחים בדרך עקש", וכל מי שהוא ערום - "שומר נפשו ירחק מהם".

<< · מדרש משלי (בובר) · כב ד · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב ו · >>

עריכה (משלי כב ו): "חנוך לנער על פי דרכו" - רבי אליעזר ורבי יהושע:

  • רבי אליעזר אומר: אם חנכת בנך עד שהוא נער בדברי תורה, הוא מתגדל בהם והולך, שנאמר "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
  • ורבי יהושע אומר: כהדא תורתא, דלא יליפא רדיא ומתקשיא עלה בסופא, וכהדא עוברתא דכרמא, דאית לה אתר כי אתא עד דהיא רטיבא, וכדקשיא ליה אי את יכיל לה.


(משלי כב טו): "איוולת קשורה בלב נער, שבט מוסר ירחיקנה ממנו" - אמר רבי זבידא: שבטא של תורה מסירה ממנו, אם זכה אדם לשבט מוסר הרי מוטב, ואם לאו - הרי מלקות בית דין. הוא דאמר מתלא: "לחכימא ברמיזא, לשטיא בכורמיזא". אם זכה אדם - הרי שבטא של תורה, ואם לאו - הרי שבט מלכות. תמן תנינן: (משנה אבות ג ו): "רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות".

<< · מדרש משלי (בובר) · כב ו · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב יז · >>

עריכה (משלי כב יז): "הט אזנך ושמע דברי חכמים" - אם נכנסת לבית המדרש וראית חכמים שיושבין ומתעסקין בשיחתה של תורה, הט אזנך ושמע לדבריהם על מנת שתשמרם, שנאמר: (משלי כב יח): "כי נעים כי תשמרם בבטנך".


(משלי כב יט): "להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה" - אמר שלמה: הודעתי חכמתי בעולם הזה כדי שתהא שמורה לדורות.

<< · מדרש משלי (בובר) · כב יז · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כ · >>

עריכה (משלי כב כ): "הלא כתבתי לך שלישים בְּמֹעֵצוֹת ודעת" - [1]בר חוניא אמר: בם עצות פירש את המילה "במעצות" כשתי מילים: "בם עצות", בהם יש עצות ודעת.

"שלישים" - המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר
(שמות כא כט): "מתמול שלשום".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שלישים" - גיבורים, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (שמות יד ז): "ושלישים על כולו".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שלישים" - אמר רבי ישמעאל: כל מעשה תורה משולש:

  • תורה נביאים וכתובים - אותיותיה משולשים - אל"ף מ"ם תי"ו = אמ"ת,
  • ושבט משולש - ראובן שמעון לוי - ואותיותיו משולשים ל' ו' י'.
  • ואחים שלושה - משה אהרן ומרים.
  • ונצפן לשלושה, שנאמר (שמות ב ב): "ותצפנהו שלושה ירחים".
  • ישראל משולשים - כהנים לויים וישראלים.
  • וירח שלישי, שנאמר (שמות יט א): "בחודש השלישי לצאת בני ישראל".
  • קדושה משולשת.

אמר רבי לוי: הא למדת, שכל מעשה היום משולש היה, לכך נאמר "הלא כתבתי לך שלישים".

"במועצות ודעת" - מלמד, שבה לימד הקב"ה עצה ודעת למשה, וכתב לו באמת, והודיעם לו באמת, ונתנם לו באמת, כדי שיילך הוא ויודיעם וישמיעם לישראל באמת, שנאמר:


(משלי כב כא): "להודיעך קושט אמרי אמת, להשיב אמרים אמת לשולחיך"


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כ · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כב · >>

עריכה (משלי כב כב): "אל תגזל דל כי דל הוא" - וכי מה היה שלמה צריך להזכיר שני פעמים דל? אלא, משנדלדל מנכסיו, שמתוך שאין לו נכסים חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר (קהלת ט טז): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תגזל דל" - אמר רבי עקיבא: דיו דלותו של עני, [2]דֵין הוא דאמר מתלא: [3]"מסתייא לעייקא, שבקיה לעייקותיה".

"ואל תדכא עני בשער" - אמר רבי סימון: בשעת דינו, אל תחוס עליו. ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר רבי עקיבא: אין מרחמין בדין.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תגזול דל" - אמר רבי חייא: שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן: עני, אביון, מסכן, דל, דך, רש, מך:

  • עני - כמשמעו,
  • אביון - שהוא מתאוה לכל, רואה דבר ואינו אוכל ואינו שותה,
  • מסכן - שהוא מסוכן בחייו,
  • דל - שהוא דל מנכסיו,
  • דך - שהוא מדוכדך ממקום למקום,
  • רש - שהוא מתרושש,
  • מך - שהוא מך עד האסקופה התחתונה.

ולא דיו כל העניות הזו, אלא אף את גוזלו?! לפיכך פירש שלמה בחכמתו ואמר: "אל תגזול דל, כי דל הוא!".


(משלי כב כג): "כי ה' יריב ריבם" - אמר רב המנונא: כי ה' יריב ריבם - בעולם הזה, וקבע את קובעיהם נפש - בעולם הבא.


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כב · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כח · >>

עריכה (משלי כב כח): "אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך" - אמר רבי שמעון בר יוחאי: מנהג שעשו אבותיך, אל תשנה אותו, כגון:

  • אברהם שתיקן תפילת השחרית, דכתיב (בראשית יט כו): "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'",
  • ויצחק תיקן תפילת המנחה, שנאמר (בראשית כד סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב",
  • ויעקב תיקן תפילת ערבית, שנאמר (בראשית כח יא): "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש".

שלא תאמר 'אף אני מוסיף אחרת', שנאמר "אשר עשו אבותיך", מה עשו אבותיך. אמר רבי יוחנן: לא עשו אבותיך להם לבדם, אלא עשויה לכל הדורות.

<< · מדרש משלי (בובר) · כב כח · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כט · >>

עריכה (משלי כב כט): "חזית איש מהיר במלאכתו" - בוא וראה חכמתו של שלמה, שהיה מהיר במלאכתו של הקב"ה, שבית המקדש בנה לשבע שנים [שנאמר (מלכים א ו לח): "ויבנהו שבע שנים"], וביתו בנה לשלוש עשרה [שנאמר (מלכים א ז א): "ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה"].

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "חזית איש מהיר במלאכתו" - בשעה שביקשו סנהדרין למנותו [4]עם שלושה מלכים וארבעה הדיוטות, עמדה שכינה לפני הקב"ה, ואמרה לפניו: 'ריבון העולמים! "חזית איש מהיר", הם רוצים למנותו עם חשוכים!', באותה שעה יצאה בת קול ואמרה להם "לפני מלכים יתייצב, בל יתייצב לפני חשוכים".


<< · מדרש משלי (בובר) · כב כט · >>

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ (יג) בר חוניא אמר - בכתב יד רומי: בר חוכא, בדפוס תוגרמה בר חוטא אמר, ובדפוס וויניציא השמיט שם האומר גם המאמר שלו במועצות בהם עצות ודעת, ובילקוט רמז תתק"ס הביא בשם המדרש (הציון מדרש מוסב על זה המאמר: "במועצות - בר חטיא אמר: במועצות", צ"ל במו עצות, ובהערות שלי לפסיקתא דרב כהנא פסקא "בחודש השלישי" הערה צ"ּ הבאתי, כי בילקוט תהלים [צ"ל משלי] "בר חטיא אמר במועצות", ונשמט שם כל המאמר שלו, ובאמת יש לתקן, רק שצריך להיות "במו עצות" שתי מילות, וראיתי בסדר הדורות אות ח' צד 128 הוצאת משכיל לאיתן, הביא בר חטיא ב"ר ס"ל, ובחזית פ' "ראשו כתם פז" "בר חוטא", ואחר כך הביא חטיא, ילקוט נביאים סימן קי"ט שם חכם. ולא אדע אל איזה מקום בילקוט כיוון בזה.
  2. ^ (כה) דין הוא דאמר מתלא - פירוש: זהו שאומר המשל. ובדפוס וויניציא הגירסה: דיו דלותו של עני, דיו שעני הוא, מן "דֵין הוא" נעשית "דיו שעני הוא", והשמיט המילות "דאמר מתלא".
  3. ^ (כו) מסתייא לעייקא שבקיה לעייקותיה - כך הוא גם בדפוס תוגרמה, ובכתב יד רומי הגירסה "מיסתיה למעיקא שיבקיה לעיקותיה". ו"עקא" - פירוש צרה: (בראשית מב כא): "צרת נפשו" תרגומו "עקת נפשיה". ובבראשית רבה יד ז איתא: "לא מסתייה לההוא גברא עקתיה, אלא דאתית מעקא ליה?!". ואולי יש לתקן כך גם לפנינו: "לא מסתייה לעייקא עיקותיה, אלא דאתית מעקא ליה?!", פירוש, לא עושה כל כך העניות לעני, רק ממה שאתה מצער אותו. ובדפוס וויניציא, ואחר-כך בכל הדפוסים, בטעות "משיניו לעזקה שבקיה לעזקתיה".
  4. ^ (לד) עם ג' מלכים וד' הדיוטות - במשנה (סנהדרין צ א): "שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא". ועיין מדרש חזית ריש פרק א, ומדרש תהלים ה אות ט, ותנחומא ריש מצורע, ובמ"ר ריש פרק יד, אבות דרבי נתן לו, תנא דבי אליהו רבה עג.

<< · מדרש משלי (בובר) · כב · >>