מדרש משלי (בובר) כב כב
<< · מדרש משלי (בובר) · כב כב · >>
(משלי כב כב): "אל תגזל דל כי דל הוא" - וכי מה היה שלמה צריך להזכיר שני פעמים דל? אלא, משנדלדל מנכסיו, שמתוך שאין לו נכסים חכמתו אינה מתקיימת, שנאמר (קהלת ט טז): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". דל מחייו, שאין לו פרוטה לחיות בה, מתוך כך נגזלים חייו מן העולם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תגזל דל" - אמר רבי עקיבא: דיו דלותו של עני, [1]דֵין הוא דאמר מתלא: [2]"מסתייא לעייקא, שבקיה לעייקותיה".
"ואל תדכא עני בשער" - אמר רבי סימון: בשעת דינו, אל תחוס עליו. ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר רבי עקיבא: אין מרחמין בדין.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אל תגזול דל" - אמר רבי חייא: שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הן: עני, אביון, מסכן, דל, דך, רש, מך:
- עני - כמשמעו,
- אביון - שהוא מתאוה לכל, רואה דבר ואינו אוכל ואינו שותה,
- מסכן - שהוא מסוכן בחייו,
- דל - שהוא דל מנכסיו,
- דך - שהוא מדוכדך ממקום למקום,
- רש - שהוא מתרושש,
- מך - שהוא מך עד האסקופה התחתונה.
ולא דיו כל העניות הזו, אלא אף את גוזלו?! לפיכך פירש שלמה בחכמתו ואמר: "אל תגזול דל, כי דל הוא!".
(משלי כב כג): "כי ה' יריב ריבם" - אמר רב המנונא: כי ה' יריב ריבם - בעולם הזה, וקבע את קובעיהם נפש - בעולם הבא.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ (כה) דין הוא דאמר מתלא - פירוש: זהו שאומר המשל. ובדפוס וויניציא הגירסה: דיו דלותו של עני, דיו שעני הוא, מן "דֵין הוא" נעשית "דיו שעני הוא", והשמיט המילות "דאמר מתלא".
- ^ (כו) מסתייא לעייקא שבקיה לעייקותיה - כך הוא גם בדפוס תוגרמה, ובכתב יד רומי הגירסה "מיסתיה למעיקא שיבקיה לעיקותיה". ו"עקא" - פירוש צרה: (בראשית מב כא): "צרת נפשו" תרגומו "עקת נפשיה". ובבראשית רבה יד ז איתא: "לא מסתייה לההוא גברא עקתיה, אלא דאתית מעקא ליה?!". ואולי יש לתקן כך גם לפנינו: "לא מסתייה לעייקא עיקותיה, אלא דאתית מעקא ליה?!", פירוש, לא עושה כל כך העניות לעני, רק ממה שאתה מצער אותו. ובדפוס וויניציא, ואחר-כך בכל הדפוסים, בטעות "משיניו לעזקה שבקיה לעזקתיה".
<< · מדרש משלי (בובר) · כב כב · >>