מדרש משלי (בובר) כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · כא · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · כא א · >>

עריכה (משלי כא א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו" - רבי ישמעאל אומר: פלגי מים ביד ה' - מה המים הללו, כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה, ליבו נתון ביד הקב"ה; אם זכה העולם, הקב"ה מטה ליבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקב"ה מטה ליבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחילה, אלא מלפני הקב"ה, ולכך נאמר "על כל אשר יחפוץ יטנו".

<< · מדרש משלי (בובר) · כא א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כא · ג · >>

עריכה (משלי כא ג): "עשה צדקה ומשפט" - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל העושה צדקה ומשפט, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לפניי עולות וזבחים, שנאמר "נבחר לה' מזבח".

אמר רבי ירמיה: כל יום שיש צדקה ומשפט בעולם, חביב לפני הקב"ה מעולות וזבחים, שנאמר "נבחר לה' מזבח".


(משלי כא יד): "מתן בסתר יכפה אף" - אמר רבי יוחנן: כל מי שנותן צדקה בסתר, הקב"ה יכפה מלאך המוות, שנקרא "אף", ממנו ומאנשי ביתו.

אמר רבי לוי: גדול שכר הנותן צדקה יותר מלוקחה, שזה שנותנה - לשם צדקה הוא נותנה, אבל הלוקח - אינו יודע אם ראוי הוא לה אם לאו.

תמן תנינן: (משנה פאה ח ט): "מי שיש לו חמישה זהובים, ונושא ונותן בהם - הרי זה לא ייטול". וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל - אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל - אינו נפטר מן העולם עד שיחלוק לאחרים משלו, וכן הוא אומר (ירמיהו יז ז): "ברוך הגבר אשר יבטח בה'".


(משלי כא כא): "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" - אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מי שרודף אחרי צדקה, הווין לו בנים בעלי צדקה, בעלי תורה, בעלי אגדה.

  • בעלי צדקה מנין? דכתיב "[רודף צדקה... ימצא...] צדקה".
  • בעלי תורה מניין? כתיב הכא "[רודף צדקה... ימצא] חיים", וכתיב התם (דברים ל כ): "כי הוא חייך ואורך ימיך".
  • בעלי אגדה מניין? כתיב הכא "[רודף צדקה... ימצא...] כבוד", וכתיב (משלי ג לה): "כבוד חכמים ינחלו".

<< · מדרש משלי (בובר) · כא · ג · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · כא · כב · >>

עריכה (משלי כא כב): "עיר גיבורים עלה חכם": "עיר גיבורים" אלו השמים, שהן עירן של מלאכים; "עלה חכם" - זה משה, שעלה לשמים; "ויורד עוז מבטחה" - זו תורה, ומניין שמלאכי השרת נקראו גיבורים? שנאמר (תהלים קג כ): "גיבורי כוח עושי דברו". ומניין שעלה משה למרום? שנאמר (שמות יט ג): "ומשה עלה אל האלהים", ומניין שהתורה נקרא עוז? שנאמר (תהלים כט יא): "ה' עוז לעמו יתן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "ומשה עלה אל האלהים" - אמר רבי שמואל רב נחמני: עד שלא תינתן התורה, (תהלים קטז טז): "השמים שמים לה'", לא אלו היו יכולין לירד ולא אלו היו יכולין לעלות; משל למלך שהשיא בתו, וקבע קרטיסין, ואמר 'בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקול לרומי', משהשיא את בתו התיר גזירתא קרטיסים. כך, עד שלא ניתנה התורה מן השמים, "השמים שמים לה'", משנתנה התורה, "ומשה עלה אל האלהים", (שמות יט כ): "וירד ה' על הר סיני".

תנא דבי רבי ישמעאל: (שמות יח א): "וישמע יתרו כהן מדין" - מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי רבי יהושע; רבי אליעזר המודעי אומר: נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שניתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט ט): "ובהיכלו כולו אומר כבוד", באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו 'בלעם, מה טיבו של עולם כולו מתרעש? שמא הקב"ה מביא מבול של מים לעולם ומחריבו?', אמר להם 'שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול של מים לעולם, שנאמר (ישעיהו נד ט): "כי מי נוח זאת לי וגו'". אמרו לו 'שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא?', אמר להם 'לא מבול של מים ולא מבול של אש, תורה הוא נותן לעמו, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן וגו'". כיוון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, הלכו כל אחד ואחד למקומו.

<< · מדרש משלי (בובר) · כא · כב · >>



<< · מדרש משלי (בובר) · כא כג · >>

עריכה (משלי כא כג): "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו" - אמר רבי ישמעאל: מלמד שמיתתו של אדם ותחייתו של אדם אינה נתונה אלא בלשון, אם זכה ונצרהו - הוא מחייהו, ואם לאו - הוא ממיתהו, וכן הוא אומר(משלי יח כא): "מוות וחיים ביד לשון".

<< · מדרש משלי (בובר) · כא כג · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · כא · >>