מדרש משלי (בובר) כ ט
<< · מדרש משלי (בובר) · כ ט · >>
(משלי כ ט): "מי יאמר זכיתי לבי" - יהי שמו של הקב"ה מבורך לעלם ולעולמי עולמים, שטהרה וקדושה שלו היא, והוא בוחן ליבות וכליות, והוא מטהר את ישראל.
אמר שלמה: דוד אבי אמר לפני הקב"ה: ריבון העולמים! (תהלים נא יב): "לב טהור ברא לי אלהים", שאל שלא כעניין, וכיוון שידע ששאל שלא כעניין, חזר ואמר: (תהלים נא ד): "כבסני מעווני ומחטאתי טהרני", מה השיבתו רוח הקודש? אמרה לו: דוד, הואיל ונשפלת עצמך על השאלה ששאלת, אני נותן לך לב טהור, אף רוח הקודש אמרה עליו: (שמואל א יג יד): "ביקש ה' לו איש כלבבו".
כיוון שראה שלמה שהשפיל דוד עצמו, אף הוא אמר "מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי". מה שכר נטל על כך? (דברי הימים א כט כג): "וישב שלמה על כסא ה' למלך", וכי יש אדם שישב על כסא של הקב"ה? אלא, מה כסאו של הקב"ה שליט בכל עולם כולו, כך שלמה שלט בכל העולם, שנאמר (מלכים א ה ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה", והלא תפסח ועזה נתונות זו אצל זו, כדרך שיצא אדם מתפסח והולך למזרח, ומן המזרח למערב, ומן המזרח לצפון, ומן הצפון לדרום, מקיף ועולה עד שעולה לעזה, כך היה שלמה הולך ושולט ומקיף כל העולם מראש ועד סוף.
אמר רבי יוסי הגלילי: כל כך למה זכה שלמה? מפני שלא הגביה דעתו וליבו לפני הקב"ה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם שלמה, אבי החכמה ואבי הנבואה, על שהשפיל עצמו זכה לשלוט מסוף העולם ועד סופו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. מכאן אמרו חכמים: אשרי אדם שמשפיל את עצמו, ואינו מגביה את עצמו, כדי שיזכה לפני הקב"ה.
<< · מדרש משלי (בובר) · כ ט · >>