משנה מגילה א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה ה | >>
אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.
אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בכרתכב.
אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד.
אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּכָרֵת:
אין בין יום טוב - לשבת,
- אלא - אוכל נפש בלבד.
- אין בין שבת - ליום הכיפורים,
- אלא -
- שזה - זדונו בידי אדם,
- וזה - זדונו בהכרת.
- אלא -
כבר בארנו בסוף ביצה כי אלו דברי בית שמאי.
אבל בית הלל, יש להם דברים אחרים מלבד אוכל נפש שהם מותרין לעשותן ביום טוב ואסורין בשבת, כמו שבארנו שם:
אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד - מתניתין ב"ש היא [ביצה יב.] דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לרשות הרבים כיון שאין בהם צורך אוכל נפש. ואין כן הלכה אלא כדברי בית הלל דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה. ואיכא נמי מילי אחרינא שאסורים בשבת ומותרים ביו"ט אע"פ שאינם צורך אוכל נפש, כגון משילין פירות דרך ארובה ביו"ט, אבל לא בשבת:
שזה זדונו בידי אדם - שבת יש בה מיתת ב"ד:
אין בין יו"ט לשבת. עיין במ"ב פ"ה דביצה:
וזה זדונו בכרת. פי' עיקר חומר זדונו בכרת. ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור. כדתנן בסוף מכות כל חייבי כריתות [שלקו נפטרו] כו'. גמרא:
(כב) (על המשנה) בכרת. פירוש עיקר חומר זדונו בכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור כדתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו כו'. גמרא:
אלא אוכל נפש בלבד: ביד פ"א דהלכות יו"ט סי' י"ז והביאוה תוס' ז"ל בשבת פ' המצניע (שבת דף צ"ה ע"ב) וכתבו תוס' ז"ל אין בין י"ט לשבת צ"ל דה"פ אין שום מלאכה אסורה לשבת שלא תהא אסורה לי"ט אלא אוכל נפש בלבד אבל שאר חלוקים יש ביניהם שזה בסקילה או בכרת וזה בלאו ע"כ:
בפי' ר"ע ז"ל כגון משילין פירות וכו' ר"ל וכל מאי דתנן התם ומכסין פירות בכלים. ובגמ' דייק הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין ומתני' דלא כר' יהודה דאיהי מתיר אף מכשירי אוכל נפש ובגמ' מפ' טעמייהו: ובפ' משילין סוף סי' ב' כתבתי בשם תוס' ז"ל דאין בין י"ט הכא מיירי במילי דאורייתא ואין בין י"ט דתנן התם מיירי במילי דשבות:
אין בין שבת ליוה"כ וכו': ביד פ"א דהלכות שביתות עשור סי' ב' ואיתא בירושלמי פ"ז דתרומות ובטור א"ח סי' תרי"א ומשמע ממתניתין הא לעירוב והוצאה שניהם שוים ודלא מרפרם:
וזה זדונו בהכרת: לשון הכרת תכרת ואינו שם דבר רבינו יהודה בר נתן שלהי מסכת מכות: וכן מצאתי מנוקד ג"כ בירוש' כתיבת יד ישן מאד ההא בנקודת חירק. ולפי זה נראה שמה שפירש בתוספת י"ט רפ"א דחלה אחר שהביא ענין זה פירש פירוש לפירושו של רבינו יהודה בר נתן שר"ל דלא קרינן ההא בפתח ע"כ. נראה שכונתו לומר דלא קרינן בפתח קטון דאילו בפתח גדול ודאי דליכא למיטעי דהכרת בפתח גדול הוי צווי אע"פ שכבר ייתישב בפתח גדול ויהיה כמו דעה ובינה והשכל השכל וידוע אותי: ובגמ' קא דייק הא לענין תשלומין זה וזה שוין מני מתני' ר' נחוניא בן הקנה היא דתניא ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין: עוד איתא בגמ' דרב נחמן אוקי מתני' כר' יצחק דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא הא לאו הכי אידי ואידי בידי אדם הוא דאף ביוה"כ יש מלקות על לאו שבו וב"ד פוטרים אותו מכרת אלא דרב אשי אסיק אפילו תימא רבנן היא דאמרי מלקות אצל כרת אפ"ה ליכא למילף מינה דפליגי רבנן עליה דר' חנינא בן גמליאל דאמר במתני' דבסוף מכות כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אלא כותיה ס"ל וה"ק מתני' שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר ועיין עוד שם: ואיתא בירושלמי פ' ואלו נערות:
יכין
אלא אוכל נפש בלבד: זהו לב"ש. אבל קיי"ל כב"ה. דמתוך שהותר לצורך וכו' [עי' ביצה פ"ב סי' כ"ג]:
אין בין שבת ליום הכפורים: בדבר ששניהן שויין בו באיסור:
אלא שזה זדונו בידי אדם: בשבת. בעשה מלאכה במזיד חייב סקילה:
וזה: ביו"כ:
זדונו בכרת: מיהו בהתרו בו למלקות והלקוהו. פטור מכרת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת