מ"ג שמות כ ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כ · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־תִשְׁתַּחֲוֶ֥֣ה לָהֶ֖ם֮ וְלֹ֣א תׇעׇבְדֵ֑ם֒ כִּ֣י אָֽנֹכִ֞י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֵ֣ל קַנָּ֔א פֹּ֠קֵד עֲוֺ֨ן אָבֹ֧ת עַל־בָּנִ֛ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֥ים וְעַל־רִבֵּעִ֖ים לְשֹׂנְאָֽ֑י׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא תִסְגּוֹד לְהוֹן וְלָא תִפְלְחִנִּין אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָךְ אֵל קַנָּא מַסְעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין עַל דָּר תְּלִיתַאי וְעַל דָּר רְבִיעַאי לְסָנְאָי כַּד מַשְׁלְמִין בְּנַיָּא לְמִחְטֵי בָתַר אֲבָהָתְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
לָא תִסְגְּדוּן לְהוֹן וְלָא תִפְלְחוּן קֳדָמֵיהוֹן אֲרוּם אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן אֱלָהּ קַנָאַן וּפוּרְעַן וּמִתְפְּרַע בְּקִינָאָה מַדְכַּר חוֹבֵי אַבְהַת רַשִׁיעַן עַל בְּנִין מְרָדִין עַל דַּר תְּלִיתָאֵי וְעַל דַּר רְבִיעָאֵי לְשׁוֹנְאָי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל קנא" - (מכילתא) מקנא להפרע ואינו עובר על מדתו למחול על עון ע"א כל לשון קנא אנפרימנ"ט (בלע"ז אייפערנד) נותן לב להפרע

"לשנאי" - כתרגומו כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (סנהדרין כז)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אנכי ה' אלהיך" - לבדי ואין ראוי שתשתף עמי אחרים ואנכי אל תקיף שיש לאל ידי וקנא שאקנא בנותן כבודי לאחר ותהלתי לפסילים ולא נמצא בכתוב בשום מקום שיבא לשון קנאה בשם הנכבד כי אם בענין עבודה זרה בלבד ואמר הרב במורה הנבוכים (א לב) שלא תמצא בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בענין ע"ז בלבד והנה בקדושי עליון ויחר אף ה' במשה (לעיל ד יד) ויחר אף ה' בם וילך (במדבר יב ט) וכתוב (איוב מב ז) חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב אבל בלשון קנאה אמת הוא וכך אמרו במכילתא (כאן) בקנאה אני נפרע מע"ז אבל אני חנון ורחום בדברים אחרים ולפי דעתי שיזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכבד אשר הבדילם לו כאשר פירשתי למעלה (יט ה) והנה אם העם שלו משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים ובעבדו בעשות לו אדון אחר ולא יאמר הכתוב כן בשאר העמים אשר חלק להם צבאות שמים ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז כי היו שלשה מינין הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים אלהי העמים כי המלאכים נקראים אלהים כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז) השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז) כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא) ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון וכך אמרו רבותינו (מנחות קי) דקרו ליה אלה דאלהיא ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה והמין השני בע"ז שחזרו לעבוד לצבא השמים הנראה מהם עובדי השמש או הירח ומהם למזל מן המזלות כי כל אחת מן האומות ידעה כח המזל בה כפי משטרו על הארץ שלהם וחשבו כי בעבודתם יגבר המזל ויועיל להם כענין שכתוב (ירמיהו ח ב) ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם וכמו שנאמר בתורה באיסור של ע"ז דברים ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים יאמר כי בעבור שחלק השם אותם לכל העמים ונתן לכל עם כוכב ומזל לא תהיה נדח אחריהם לעבדם ואלה האנשים הם שהחלו לעשות הצורות הרבות בפסילים והאשרים והחמנים כי היו עושים צורות מזלם בשעות אשר להם הכח כפי מעלתם והיו נותנים בעם כפי מחשבתם כח והצלחה וקרוב בעיני שהוחל זה בדור הפלגה כאשר הפיצם השם אל הארצות ומשלו בהם הכוכבים והמזלות למחלקותיהם כי הבונים היו רוצים לעשות להם שם ולא יתחלקו כאשר רמזתי במקומו (בראשית יא ב) והיו לכל אלה הכתות נביאי שקר מגידים להם מן העתידות ומודיעים קצת הבאות עליהם בחכמת הקסם והניחוש כי יש גם למזלות שרים שוכנים באויר כמלאכים בשמים יודעים בעתידות וממין העבודה הזאת היו מהם עובדים לאנשים כי בראותם לאחד מבני האדם ממשלה גדולה ומזלו עולה מאד כנבוכדנצר היו אנשי ארצו חושבים כי בקבלם עליהם עבודתו וכוונתם אליו יעלה מזלם עם מזלו והוא ג"כ יחשוב כי בהדבק מחשבתם בו תוסיף לו הצלחה בכח נפשותיהם המכוונות אליו וזה היה דעת פרעה כדברי רבותינו (שמו"ר ט ז) ודעת סנחריב שאמר הכתוב במחשבתו אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיהו יד יד) וחירם וחביריו שעשו עצמם אלוהות כי היו רשעים לא שוטים גמורים והמין השלישי בע"ז אחר כך חזרו לעבוד את השדים שהם רוחות כאשר אפרש בע"ה (ויקרא יז ז) כי גם מהם יש ממונים על האומות שיהיו הם בעלי הארץ ההיא להזיק לצריהם ולנכשלים שבהם כידוע מענינם בחכמת נגרמונסיא גם בדברי רבותינו ובזה אמר הכתוב (דברים לב יז) יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם לעג להם הכתוב שהם זובחים גם לשדים שאינם אלוה כלל כלומר שאינם כמלאכים הנקראים אלוה אבל הם אלהים שלא ידעום כלומר שלא מצאו בהם שום אלהות וכח שולטנות והם חדשים להם שלמדו לעשות כן מחדש מן המצרים המכשפים וגם אבותיהם הרשעים כתרח ונמרוד לא שערום כלל ומזה מזהיר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז ז) והנה התורה אסרה בדבור הזה השני כל עבודה בלתי לה' לבדו ולכך הזהיר בתחלה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שהם המין הראשון וזהו על פני כאשר רמזתי סודו והזהיר עוד על הפסל וגם על התמונה שהיא תרמוז גם לדבר הרוחני המדומה כענין שכתוב (איוב ד טז) יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני וכך אמרו (ר"ה כד) אשר בשמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ממעל לרבות מלאכי השרת כי גם בהם יעשו צורות לשכלים הנבדלים אשר הם נפש למזלות כאשר היה בענין מעשה העגל שאני עתיד לפרש בע"ה (להלן לב א) ואמר אשר במים מתחת לארץ לרבות השדים מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה) וכך אמרו (במכילתא כאן) להביא את הבוביא ואמר בכלם לא תשתחוה להם ולא תעבדם בשום עבודה כלל ואפילו לא יהא דעתו להוציא עצמו מרשותו של הקב"ה והנה ריקן כל העבודות כלן לשם המיוחד ית' (סנהדרין ס)

"פוקד עון אבות על בנים" - אמר ר"א כי טעם פקידה כטעם זכירה כמו וה' פקד את שרה (בראשית כא א) שהוא כמו ויזכרה ה' (שמואל א א יט) והטעם כי השם יאריך לרשע אולי ישוב ויוליד בן צדיק אבל אם הלך הבן בדרכי אביו גם הדור השלישי גם הדור הרביעי יאבד זכרם כי השם יזכור מה שעשו האבות ולא יאריך עוד וכזה אמרו כל המפרשים וא"כ לא יפקוד עון אבות על בנים ועל שלשים רק על רבעים וראוי היה שיאמר פוקד עון אבות ובנים ושלשים על רבעים ואולי יאמרו שהוא זוכר העון על הבנים לאמר אתה ואביך חטאתם וכן יעשה עם השלשים ועם הרבעים ואז ינקם מהם ולא יפקוד להם עוד כי יכריתם בעון כולם ואין פירושם נכון שיאמר הכתוב הזכירה בכלם בשוה ולא יזכיר הנקמה שתהא ברבעים בסוף ולשון פקידה עם מלת "על" לא תבא על זכירה אבל היא הנקמה וכן וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (להלן לב לד) וכן יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים (ישעיהו כז א) וכן יפקוד ה' על צבא המרום במרום (שם כד כא) כלם הנקמה והעונש והנכון בעיני שיאמר כי הוא פוקד העון אשר עשה האב על בניו ומכריתם בעון אביהם כענין שנאמר (שם יד כא) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם וכן יפקוד אותו על שלשים כשלא יהיה עונם שלם בשני הדורות כענין כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו טז) ופעמים יפקוד עון כלם על הרבעים שנתמלאה סאתם ויכריתם אבל בדור חמישי לא יענש הבן בעון אביו הראשון והוסיף במשנה התורה (דברים ה ט) ועל שלשים ועל רבעים לשונאי כטעם או ואמר ר"א כי בני הבנים נקראים בנים על כן אחז דרך קצרה כי ממלת שלשים ורבעים יתבונן זה ואיננו כן אבל שלשים הדור השלישי בעון ורבעים כן כי הם ארבע חטאים והכתוב שאמר בשלש עשרה מדות (להלן לד ז) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים יפרש על בני בנים השלשים והרבעים ולפיכך חזר משה במרגלים ואמר על בנים על שלשים ועל רבעים (במדבר יד יח) ולא הזכיר בני בנים והכל אחד ואמר הכתוב לשונאי כשיהיו הבנים שונאי השם שאם הוליד בן צדיק לא ישא בעון האב כמו שפי' יחזקאל (יחזקאל יח כ) ומדברי רבותינו (מכילתא כאן) נראה כפירוש הזה שפירשתי שלמדו מכאן שמדה טובה מרובה על מדת פורענות שמדת פורענות לארבעה דורות וכו' ואם היה כפירוש הראשון הזה שפירשתי היתה מדה טובה מרובה אם יאריך גם דור עשירי ויתכן שתהיה המדה החמורה הזאת בעבודת גלולים בלבד כי בה יזהיר אבל בשאר המצות איש בעונו ימות (ירמיהו לא כט) והסוד הנסתר בפוקד עון אבות על בנים בתחלת ספר קהלת (א ד) תמצאנו וכבר כתבתיו (בראשית לח ט)

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תשתחוה להם ולא תעבדם" - למה נאמר? - לפי שהוא אומר (דברים יז ג) "וילך ויעבוד אלהים אחרים", לחייב על העבודה בפני עצמה - ועל השתחואה בפני עצמה!

אתה אומר כן, או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה? - ת"ל "לא תשתחוה להם - ולא תעבדם". לחייב כל אחד בפני עצמו!

דבר אחר "לא תשתחוה להם" למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כב יט) "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו", עונש שמענו. אזהרה מנין? - ת"ל "להם"! וכן הוא אומר (שמות לד יד) "לא תשתחוה לאל אחר":

"כי אנכי ה' אלהיך אל קנא". אני שליט בקנאה, ואין קנאה שולטת בי, אני שליט בנומה ואין נומה שולטת בי, שנאמר (תהלים קכא ד) "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

דבר אחר "אני ה' אלהיך אל קנא" - בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה, אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים!

שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל: כתיב בתורתכם "כי ה' אלהיך אל קנא", וכי יש כח בעבודה זרה להתקנות בה? גבור מתקנא בגבור, חכם מתקנא בחכם, עשיר מתקנא בעשיר! אלא יש כח בעבודה זרה להתקנות בה!
אמר לו: אלו אדם קורא לכלבו בשם אביו, וכשהוא נודר - נודר בחיי כלב זה, במי האב מתקנא, בבן או בכלב?
אמר לו: יש למקצתה צורך!
אמר לו: מה ראית?
אמר לו: הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית, חוץ לבית עבודה זרה שלהן - לא, שעמדה לעצמה! אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיוצא למלחמה. עם מי נלחם, עם החיים או עם המתים?
אמר לו: עם החיים.
אמר לו: הואיל ואין למקצתה צורך, מפני מה אינו מבטלה?
אמר לו: וכי לדבר אחד אתם עובדין? והרי אתם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, ולמזלות להרים ולגבעות לאפיקים וגיאיות, ואפילו לאדם. יאבד עולמו מפני השוטים? (צפניה א) "אסף אסף כל וגו' אסף אדם ובהמה וגו'"
אמר לו: הואיל ונכשלו בה רשעים, מפני מה אינו מעבירה מן העולם?
אמר לו: מפני השוטין, אמר לו: אם כן אף לאדם עוברין "והכרתי האדם מעל פני האדמה"!

"פוקד עון אבות על בנים" - בזמן שהם אינן מסרגין.

או בזמן שהן מסרגין, הא כיצד? - רשע בן רשע בן רשע, רבי נתן אומר: קוצץ בן קוצץ בן קוצץ.
כיון ששמע משה את הדבר הזה, (שמות לד ח) "ויקד ארצה וישתחו", אמר: ח"ו! אין בישראל רשע בן רשע בן רשע!

<< · מ"ג שמות · כ · ד · >>