עם טעמים:
מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
קפט. מלאתך ודמעך לא תאחר מלאתך אלו בכורים הניטלין מהמלאה ([ודמעך זו תרומה]). לא תאחר, שלא תקדים (מעשר שני לראשון וראשון לתרומה ותרומה לבכורים.) אבל איני יודע אי זה מהם יקדים אם תרומה לבכורים אם בכורים לתרומה. אמרת, יקדמו בכורים שהם קרוים ארבעה שמות, ראשית בכורים תרומה (ודמע) [ומלאה], לתרומה שאינה קרויה אלא שלשה שמות, ראשית ותרומה (ומעשר) [ודמע. תרומה] למעשר ראשון שאינו קרוי אלא שני שמות. ויקדים מעשר ראשון שהוא קרוי שני שמות (תרומה) ומעשר, למעשר שני שאינו קרוי אלא שם אחד בלבד. מכאן אמרו, (תרומות) המקדים תרומה לבכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון, אע"פ שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. (תלמוד לומר) [שנאמר] מלאתך ודמעך לא תאחר.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
קפט. מלאתך ודמעך לא תאחר . פירשו חז"ל שמלאתך היינו בכורים שמביא הפירות עצמם. שבלים מלאות וטובות. כמה שאמרו כקש יבש מלא (נחום א) פן תקדש המלאה (דברים כב). ודמעך הוא התרומה שמביאים הדגן והתירוש והיצהר. שכבר הופרשו מקליפחם כדמעה הנוטפת מקום חבורה בעין, כן ידמעו הענבים והזיתים דמעת לחותם העצור בם. והשבלים ידמעו נטפי הגרגרים העצורים בתוכם.
והתבאר אצלי שפעל אחר נגזר משם אחר, ובא על הזמן. אם מאחר הזמן המיועד לאיזה דבר. ובמה שאמרו כי תדור נדר לא חאחר לשלמו , בארו חז”ל זמן המיועד לשלום הנדר כמה שאמרו בפ"ק דר”ה. אבל במה שאמרו פה לא האחר, שאין לומר זמן קבוע. על כורחך בא על צד שמאחר את הראוי להקדים.
ומצד הסברא ראוי להקדים בכורים לתרומה. שהגם ששנהם קרויים בשם ראשית ותרומה, הבכורים קרוים בכורים ומלאה שמורה שיופרשו מבכורי הפירות בעודם בטבלים והפירות במלאותיה. והוא קודם לתרומה שקרויה דמע שצריך להפריש הדגן והתירוש והיצהר. ומטעם זה ה"ה שהסברא נותנת להקדים תרומה למעשר שקרוי ראשית. ומעשר ראשון למעשר שני אחר שנמצא בתוכו תרומת מעשר. ועין בתרומות (פ”ג מ”ז) ובתמורה (דף ז).
"מלאתך" - חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם בכורים
"ודמעך" - התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע
"לא תאחר" - לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה
"בכור בניך תתן לי" - לפדותו בחמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור בהמה דקה מטפל בו ל' יום ואח"כ נותנו לכהן
[כט] ואיני יודע מה לשון דמע. והרא"ם פירש כי לשון 'דמע' - הזרע יקרא 'דמע', כדכתיב (דברים כ"ב, ט') "פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע", ותרגם אונקלוס (שם) 'דילמא תסתאב דמעת זרעא דתזרע וגומר', ופירוש "דמעך אל תאחר" החובה המוטל על הזרע, הנקרא 'דמע'. אבל רש"י הוקשה לו מה ענין 'דמע' אל הזרע. ונראה שהתבואה כאשר היא באביה נקראת 'מליאה', מפני שהגרעין ממלא את הקש, ואז מצות בכורים, ולפיכך "מלאתך" רוצה לומר המצוה שמוטלת עליך כאשר התבואה במלואה. ו"דמעך" המצוה שהיא מוטלת עליך כאשר נבדל הגרעין מן הקש כמו הדמע שנבדל מן העין, וזהו מצות התרומה, ולא תליא כאשר התבואה במלואה, רק אחר שנקצרת התבואה, ואז נבדל הגרעין מן הקש:
[ל] לא תשנה סדר הפרשתן. דאין לפרש "לא תאחר" שאל יאחר מליתן את הבכורים, כמו "לא תאחר לשלמו" (דברים כ"ג, כ"ב), דאין זמן בתורה מפורש להביא בכורים, ולא שייך לומר "לא תאחר". ועוד, למה נקט אלו השנים דוקא שלא יאחר אותם מליתן, אלא אלו שנים הם קודמים לאחרים, ולפיכך אמר אלו שנים, שהם קודמים, לא תאחר אותם - שיהיו אחרים קודמים, לפיכך צריך לפרש "לא תאחר" אותם למצוה שהיא אחרי כן, דהיינו בכורים לתרומה, ותרומה למעשר וכו', ובזה שייך "לא תאחר":
מלאתך ודמעך לא תאחר: זהו שכתוב ראשית דגנך תירושך ויצהרך:
המלאה: תרומת התבואה כדכתיב המלאה הזרע: ודמעך: הוא התירוש ושמן זית יצהר שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים, וכן פירש מנחם: לא תאחר: אלא תתננה ראשית ותחילה לכל המעשרות: בכור בניך: כן תעשה לשורך וגו', כל אילו ענייני ראשית הם:
"מלאתך ודמעך לא תאחר" - מצינו מלאה בזרע פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע (דברים כב ט) ועוד כמלאה מן היקב (במדבר יח כז) התירוש והיצהר כענין שנאמר והשיקו היקבים תירוש ויצהר (יואל ב כד) והנראה לי בלשון הזה כי יקרא פרי השדה והכרם תבואה בעבור שיביאו אותה כאחת אל הבתים ותקרא ג"כ אסיף אוסף בלי יבא (ישעיהו לב י) וחג האסיף (להלן כג טז) ולכך תקרא מלאה כי לאוסף הדבר וקבוצו יקרא מלוי אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו לא ד) קראו אחריך מלא (ירמיהו יב ו) יחד עלי יתמלאון (איוב טז י) יאספו ויבאו וכן וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח יט) קבוץ ורבוי עמים ועוד יתכן שתקרא מלאה בכנוי לברכה שימלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר ומלא ידו קוצר וחצנו מעמר ובוצר כי כאשר תקולל חלקתם יאמר יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר (תהלים קכט ו-ז) והמתברכת יקראו מלאה ויהיה דמעך רמז לתירוש ויצהר מושאל מן דמעת העין בעבור שידמה לה ברדתו טיפות או שכל טיפות היורדות שמם דמעה ותרד עיני דמעה (ירמיהו יג יז) טיפות מים ואיננו שם לבכי בלבד וענין הכתוב כי כאשר תאסוף פרי השדה וימלאו הגרנות בר ותדרוך הנסחטים שתזל דמעתה והשיקו היקבים תירוש ויצהר לא תאחרם בידך כי בראשיתם תתנם לי כמו שאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים יח ד) ועל דעת רבותינו ז"ל (במכילתא כאן) לא תאחר שלא תאחר המוקדם ולא פירש איזהו כי בכאן יזהיר במצות דרך כלל ואחר כן יבארם והם סדרו בכורים ותרומה ומעשר ראשון ושני מטעמים שדרשו בהם כמו ששנינו (תרומות פ"ג מ"ז) מניין שיקדמו בכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו בכורים שהם בכורים לכל ותרומה לראשון שהיא ראשית ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית ואונקלוס תרגם בכורך ודמעך ופירש"י מלאתך חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך ותתבשל והם בכורים ודמעך היא תרומה ואיני יודע מהו לשון דמע וכן במכילתא (כאן) מלאתך אלו בכורים הניטלין מן המלא ודמעך זו תרומה ואולי כאשר יקראו לדעתם במקום הזה הבכורים מלאה בעבור שניטלין מן המלא יקראו התרומה דמעה בעבור שיביאו אותה תירוש ויצהר לא פרי והזכיר שני המינין ממנה לרמוז כי דינה להפרישה תירוש ויצהר אין חיוב להקדימה בענבים וזיתים והנה לא יזכיר המצות בכאן רק ברמז כאומר הזהר במצות האלה אשר אצוך בהם וכמו שאמר (לעיל כא יג) ושמתי לך מקום כי היה זה לכותבם לאלו המצות בספר הברית אשר יזכיר בפרשה האחרת (להלן כד ז) ועוד יחזור ויבארם כלם במקום אחר כל אחת
מלאתך ודמעך לא תאחר. בא להזהיר על תרומת התירוש והיצהר כי מלת מלאתך שם המשקה היוצא מן הענבים וכענין שכתוב (במדבר יח) וכמלאה מן היקב ומלת ודמעך שם המשקה היוצא מן הזיתים ע"י סחיטה וכתישה כדמעה היוצאה מן העין לכך קרוי דמעך.
