מ"ג שמות כב כח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מְלֵאָתְךָ֥ וְדִמְעֲךָ֖ לֹ֣א תְאַחֵ֑ר בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בִּכּוּרָךְ וְדִמְעָךְ לָא תְאַחַר בּוּכְרָא דִּבְנָךְ תַּפְרֵישׁ קֳדָמָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בִּכּוּרֵי פֵּירָךְ וּבִכּוּרֵי חֲמַר נַעֲוָוךְ לָא תַשְׁהֵי עַל זִמָנֵיהוֹן מִן לְאַסְקוּתְהוֹן לַאֲתַר שְׁכִינְתִּי בּוּכְרֵי דִבְרָךְ תַּפְרֵישׁ קֳדָמַי: |
רש"י
"ודמעך" - התרומה ואיני יודע מהו לשון דמע
"לא תאחר" - לא תשנה סדר הפרשתן לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה
"בכור בניך תתן לי" - לפדותו בחמש סלעים מן הכהן והלא כבר צוה עליו במקום אחר אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך מה בכור אדם לאחר ל' יום פודהו שנאמר (במדבר יח) ופדויו מבן חדש תפדה אף בכור בהמה דקה מטפל בו ל' יום ואח"כ נותנו לכהן
מפרשי רש"י
[ל] לא תשנה סדר הפרשתן. דאין לפרש "לא תאחר" שאל יאחר מליתן את הבכורים, כמו "לא תאחר לשלמו" (דברים כ"ג, כ"ב), דאין זמן בתורה מפורש להביא בכורים, ולא שייך לומר "לא תאחר". ועוד, למה נקט אלו השנים דוקא שלא יאחר אותם מליתן, אלא אלו שנים הם קודמים לאחרים, ולפיכך אמר אלו שנים, שהם קודמים, לא תאחר אותם - שיהיו אחרים קודמים, לפיכך צריך לפרש "לא תאחר" אותם למצוה שהיא אחרי כן, דהיינו בכורים לתרומה, ותרומה למעשר וכו', ובזה שייך "לא תאחר":
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְדִמְעֲךָ – הַתְּרוּמָה; וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ לְשׁוֹן דֶּמַע.
לֹא תְאַחֵר – לֹא תְּשַׁנֶּה סֵדֶר הַפְרָשָׁתָן, לְאַחֵר אֶת הַמֻּקְדָּם וּלְהַקְדִּים אֶת הַמְּאֻחָר, שֶׁלֹּא יַקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים, וּמַעֲשֵׂר לִתְרוּמָה.
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי – לִפְדּוֹתוֹ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים מִן הַכֹּהֵן. וַהֲלֹא כְּבָר צִוָּה עָלָיו בְּמָקוֹם אַחֵר (שמות יג,יג)? אֶלָּא כְּדֵי לִסְמֹךְ לוֹ "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרֶךָ" (פסוק הבא): מַה בְּכוֹר אָדָם, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם פּוֹדֵהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה" (במדבר יח,טז), אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה, מְטַפֵּל בּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן (בכורות כ"ו ע"ב).
רשב"ם
המלאה: תרומת התבואה כדכתיב המלאה הזרע:
ומדעך: הוא התירוש ושמן זית יצהר שהם צלולין כעין דמעה ומזוקקים, וכן פירש מנחם:
לא תאחר: אלא תתננה ראשית ותחילה לכל המעשרות:
בכור בניך: כן תעשה לשורך וגו', כל אילו ענייני ראשית הם:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ודמעך" תרומת התירוש והיצהר הנוזלים:
" בכור בניך תתן" לי. לכל עבודת קדש, לעבודת המקדש ולתלמוד תורה כמו שהיה אחר כך בכהנים כאמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו:מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
קפט. מלאתך ודמעך לא תאחר . פירשו חז"ל שמלאתך היינו בכורים שמביא הפירות עצמם. שבלים מלאות וטובות. כמה שאמרו כקש יבש מלא (נחום א) פן תקדש המלאה (דברים כב). ודמעך הוא התרומה שמביאים הדגן והתירוש והיצהר. שכבר הופרשו מקליפחם כדמעה הנוטפת מקום חבורה בעין, כן ידמעו הענבים והזיתים דמעת לחותם העצור בם. והשבלים ידמעו נטפי הגרגרים העצורים בתוכם.
והתבאר אצלי שפעל אחר נגזר משם אחר, ובא על הזמן. אם מאחר הזמן המיועד לאיזה דבר. ובמה שאמרו כי תדור נדר לא חאחר לשלמו , בארו חז”ל זמן המיועד לשלום הנדר כמה שאמרו בפ"ק דר”ה. אבל במה שאמרו פה לא האחר, שאין לומר זמן קבוע. על כורחך בא על צד שמאחר את הראוי להקדים.
ומצד הסברא ראוי להקדים בכורים לתרומה. שהגם ששנהם קרויים בשם ראשית ותרומה, הבכורים קרוים בכורים ומלאה שמורה שיופרשו מבכורי הפירות בעודם בטבלים והפירות במלאותיה. והוא קודם לתרומה שקרויה דמע שצריך להפריש הדגן והתירוש והיצהר. ומטעם זה ה"ה שהסברא נותנת להקדים תרומה למעשר שקרוי ראשית. ומעשר ראשון למעשר שני אחר שנמצא בתוכו תרומת מעשר. ועין בתרומות (פ”ג מ”ז) ובתמורה (דף ז).
ומה שאמרו מה שעשה עשוי, בארו בתמורה שם עי”ש :