מ"ג שמות כב כט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | כֵּן תַּעֲבֵיד לְתוֹרָךְ לְעָנָךְ שִׁבְעָא יוֹמִין יְהֵי עִם אִמֵּיהּ בְּיוֹמָא תְּמִינָאָה תַּפְרְשִׁנֵּיהּ קֳדָמָי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | הֵיכְדֵין תַּעֲבֵד לְבוּכְרֵי תוֹרָךְ וְעָנָךְ שַׁבְעָא יוֹמִין יְהֵי יֵינִיק בָּתַר אִימֵיהּ וּבְיוֹמָא תְּמִינָאָהּ תַּפְרִישִׁינֵיהּ קֳדָמַי: |
רש"י
"ביום השמיני תתנו לי" - יכול יהא חובה לבו ביום נאמר כאן שמיני ונאמר להלן (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן וכן משמעו וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי (מכילתא)
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי – יָכוֹל יְהֵא חוֹבָה לְבוֹ בַּיּוֹם? נֶאֱמַר כָּאן שְׁמִינִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן, "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה" (ויקרא כב,כז): מַה שְּׁמִינִי הָאָמוּר לְהַלָּן, לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן – אַף שְׁמִינִי הָאָמוּר כָּאן, לְהַכְשִׁיר מִשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן; וְכֵן מַשְׁמָעוֹ: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי אַתָּה רַשַּׁאי לִתְּנוֹ לִי.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קצא. שבעת ימים יהיה עם אמו למה נאמר. לפי שהוא אומר והיה שבעת ימים תחת אמו (ויקרא כב), עם אמו. אתה אומר תחת אמו עם אמו, או אינו אלא תחת אמו כמשמעו. תלמוד לומר יהיה עם אמו, מה כאן (עם אמו, אף להלן עם אמו). רבי נתן אומר, לא בא הכתוב (תחת) אלא להדרש (תחת אמו, אחר אמו. אתה אומר, תחת אמו אחר אמו, או אינו אלא תחת אמו ממש. הרי אתה דן, נאמר כאן אמו ונאמר להלן אמו. מה להלן בסמוך לו. אף כאן בסמוך לו (מהו). [ד"א] שבעת ימים יהיה עם אמו) מה בכור קדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כולן לא ינקו אלא מן החולין. מכאן אמרו, כל הקדשים לא יניקו את בניהם, ומעושרת קלה לא תניק את בנה. וכולן אין למדין אלא מן הבכור. (מה בכור הקדש אינו יונק אלא מן החולין, אף כלן לא ינקו אלא מן החולין). כיצד עושין, נוטלין מעות מן ההקדש ולוקחין בהמה מן החולין, ומרחמת עליהן ומניקות אותן. אע”פ שאמרו אחרים מתנדבין, היו על מנת כן.
קצב. ביום השמיני תתנו לי אין לי אלא שמיני, משמיני ולהלן מנין. הרי אתה דן, נאמר כאן שמיני, ונאמר להלן שמיני (שם). מה להלן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן, אף כאן להכשיר (בן שמיני (ומשמיני)) [משמיני] להלן. מה כאן ביום השמיני שמיני, אף להלן כמו כן.
( וביום השמיני תתנו לי להוציא מחוסר זמן).
מלבי"ם - התורה והמצוה
קצ. כן תעשה לשורך . כבר נשנה בפ' בא (בא קב) ושם בארתיו.
קצא. שבעת ימים יהיה עם אמו . בפ' אמור אמר והיה שבעת ימים תחת אמו . וכבר בארתי בפירוש הספרא שם ( אמור קכה ) שר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן קורחה אמר, תחת אמו פרט ליתום. וזה דעת התנא קמא דפה שפי' תחת אמו שתהיה אמו קיימת. ולבל נפרש שירבץ תחת אמו ממש, למדנו מפה שאמר עם אמו וכן תחת פי' בסמוך לה. וריה"ג מחלק בספרא שם בין בכור לקדשים. שבבכור שצריך שתהיה אמו קיימת בלדתו ולכן אמר עם אמו. ובקדשים כשר יתום, לכן אמר תחת אמו. רצונו לומר שיעמוד במקומה אם מתה. שהנולדים הם העומדים תחת מולידיהם בקיום המין. כמו תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה). וכן סבירא ליה לר' נתן פה.,
ובמה שאמרו ד"א מה בכור קדש וכו' בא לתת עוד טעם על מה שאמרו שאמר פה עם אמו ושם אמר תחת אמו. כי הבכור לא יצויר שאמו תהיה קדש, שאין בכור נוהג בקדשים. לכן אמר עם אמו כי יונק ממנה. אבל ביתר קדשים משכחת שאמו קדש, ואז אינו עם אמו, כי אסור לו לינק ממנה. רק הוא עם תחת אמו, רצונו לומר עם המניקה אותו שהיא תחת אמו ובמקומה, ולמד זה מבכור. ויתר הדברים מבוארים במעילה (דף יג) עי”ש.
קצב. ביום השמיני תתנו לי . ולא באר שראוי לתתו גם מיוום השמיני והלאה, כי למד ממה שאמר גבי קדשים ומיום השמיני והלאה ירצה . ומלשון המכלתא משמע שממה שאמרו ומיום השמיני והלאה, ידעינן שראוי גם ביום השמיני. והוא עפ”י הכלל שבארתי בפ' בחקותי ( בחוקותי ס ) שיש הבדל בין והלאה ובין ומעלה. שבלשון והלאה גם היום ההוא בכלל. ועל זה אמר מה להלן להכשיר בן שמיני ומשמיני להלן.
ולפי זה עקר כגי' הילקיט שאינו גורס מה שאמרו מה כאן ביום שמיני וכו'. אולם לגי' ספרינו שגרס זה, צריך למחוק ברישא מלות בן שמיני, וכן הגיה הגר”א. ולמה שאמרו בזבחים (דף יב) ובחולין (דף פא) ר' אפטוריקי רמי וכו' שלמד במה שנאמר שבעת ימים יהיה תחת אמו , שאסור להקדישו מחוסר זמן [עיין במ"ל פ”ג מהלכות איסורי מזבח סוף הלכה ח'] ובליל שמוני מותר להקדישו ואסור להקריבו עד יום שמיני. וזה רק בקדשים, כי הבכור קדש מרחם. לכן אמר בקדשים תחת אמו שיהיה במקומה ומדרגתה, שלא יקדישהו קודם. אבל בבכור לא יכול לאמר תחת אמו, כי אינו עמה במדרגה אחת כי הוא קדוש. ובבכור שאמר בו כן תעשה לשורך לצאנך שלמד שיטפל עמו שלטים יום, אין צריך לומר מיום השמיני והלאה, שלבר ידעינן שיוכל לתתו גם אחר שמיני דהא מטפל בו שלשים יום.