• לדף התרגום על כל הפרק •

הנביא ירמיהו עסק לא רק בנבואות תוכחה אלא גם בניתוח הסיבות שהביאו להתדרדרות הרוחנית של בני ישראל. בין השאר הוא אמר:

(ירמיהו ב כה): "מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה, ותאמרי נואש, לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך"

המשל הוא שיחה בין איש לאשתו הנואפת, הנמשלת לחיית פרא מיוחמת שרצה מזכר לזכר ( פירוט ).

האיש אומר לאשתו: מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה = את רצה ממאהב למאהב עד שנעלייך מתבלות, את נשארת יחפה וגרונך צמא; למה לך לסבול? שובי אליי ולא תהיי יחפה וצמאה!

אבל היא עונה לו: לוא! כי אהבתי זרים, ואחריהם אלך! = לא מעניינים אותי התנאים החומריים, אני רוצה זרים , אני רוצה חידוש וגיוון (מלבי"ם) .

הנמשל הוא שיחה בין ה' לבין האומה הישראלית, הרצה מאליל לאליל ומאידיאולוגיה לאידיאולוגיה, וכתוצאה מכך מצבה החומרי הולך ומתדרדר והיא מסתכנת ביציאה לגלות. ה' אומר להם "שובו אליי והישארו בנחת בארצכם", אך הם אומרים "זה לא מעניין אותנו, אנחנו רוצים לחדש ולגוון בכל מחיר" (רש"י) .

המילים " מנעי רגלך מיחף " נועדו גם להזכיר לעם ישראל את התקופה שהלכו אחריו במדבר, כאשר (דברים כט ד) "נעלך לא בלתה מעל רגלך" ( משה צפור ) .

לפי הניתוח של ירמיהו, הסיבה להתדרדרות הרוחנית של עם ישראל היא, לא צרכים חומריים כלשהם שאינם מתממשים, אלא הרצון הבלתי פוסק בגיוון, האהבה לזר ולמוזר. ברצון הזה יש צדדים חיוביים, אולם כאשר הוא מתממש במידה מוגזמת הוא הרסני, כי הוא לא מאפשר לבנות שום דבר לטווח ארוך - לא מבחינה חומרית ולא מבחינה רוחנית.

המצב הנפשי הזה, של רצון בחידושים עד כדי עייפות, נזכר גם במקומות נוספים בתנ"ך - ראו תוכחה לאומה עייפה .