ילקוט המכירי על ישעיהו נה
<< · ילקוט המכירי על ישעיהו · נה · >>
א.
[עריכה]"הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף" (ישעיהו נה, א).
תענית פ"ק (תענית ז א). אמר רב נחמן בר יצחק, למה נמשלו דברי תורה לעץ? דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח), לומר לך, מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדין את הגדולים, והיינו דאמ"ר, הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכלן. ר' חיננא בר פפא רמי, כתיב לקראת צמא התיו מים (כא יד), וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד חכם הגון, לקראת צמא התיו; ואם לאו, הוי כל צמא לכו למים. ר' אדא בר חיננא רמי, כתיב יפוצו מעינותיך חוצה (משלי ה טז), וכתיב יהיו לך לבדך (שם יז). אם תלמיד חכם הגון, יפוצו מעינותיך חוצה; ואם לאו יהיו לך לבדך. ר' חיננא בר אידי אמ', למה נמשלו דברי תורה למים? לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה מניחין מי שדעתו גבוהה והולכין אצל מי שדעתי שפלה. אמ"ר הושעיה, למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים ויין חלב [צ"ל וחלב]? במים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ביין וחלב, שנאמר ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך, מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. אמרה ליה ברתיה דקיסר לר' יהושע בן חנניה, חכמה מפוארה בכלי מכוער. אמר ליה, בת דרמי חמרא במאני דפחרא, אלא במאי נרמייה? אמר ליה, אתון דחשיביתו במאני דדהבא וכספא. אלא אמרה ליה לאבוה, רמא לחמריה במאני דהבא וכספא, תקיף. אתו אמרו לה, מאן אמר לך? אמרה להו, ר' יהושע בן חנניה. אתו אמרו ליה לר' יהושע בן חנניה. אמר להו ר' יהושע, היכי דאמרה לי הכי אמרי לה, והא איכא שפירי דחכימי טובא אמר לה אי הוו סנו טפי הוו גמירי.
(תענית ז ב). ד"א מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהסח הדעת, אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהסח הדעת.
סוכה (סוכה נב ב). תאנא דבי ר' ישמעאל, בני אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ. אם אבן הוא נימוח, דכתיב הוי כל צמא לכו למים אם ברזל הוא מתפוץ [צ"ל מתפוצץ] דכתיב הלא כה דברי נאם י"י וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כג, כט).
ספרי (ספרי דברים פסקא מח). נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם, שנ' כי חיים הם למוצאיהם (משלי ד כב). מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם [חיים לעולם שנ' כי חיים הם למוצאיהם], מעלין את הטמאים מטומאתן שנא' צרופה אמרתך מאד (תהלים קיט קמ). מה מים משיבין נפשו של אדם, כך דברי תורה משיבין נפשו של אדם, שנאמר תורת י"י תמימה משיבת נפש (שם יט ח). מה מים חנם לעולם, כך דברי תורה חנם לעולם, שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו'. מה מים אין להם דמים, כך דברי תורה אין להם דמים, שנאמר יקרה היא מפנינים (משלי ג טו). אי מה מים אין משמחים את הלב, כך דברי תורה אין משמחין את הלב ת"ל כי טובים דודיך מיין (ש"ה א ב), מה יין משמח את הלב, כך דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר פקודי י"י ישרים משמחי לב (תהלים יט ט), מה יין אין אתה טועם טעם מתחילתו, וכל זמן שמתישן בקנקן משביח, אף דברי תורה כן, שנ' בישישים חכמה (איוב יב יב). מה יין אי איפשר לו להתקיים, לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא במי שמניס(?) דעתו בהם, אלא במי שהוא משפיל עצמו בהן. אי מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף, יכול אף דברי תורה? ת"ל לריח שמניך טובים (ש"ה א ג), מה שמן יפה לראש ויפה לגוף, כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף. כי לוית חן הם לראשך ואומר תתן לראשך לוית חן (משלי ד ט).
מדרש שיר השירים (שיר השירים רבה א ב ג). נמשלו דברי תורה במים ביין בשמן בדבש וחלב. במים, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. מה מים מסוף העולם ועד סופו שנאמ' לרוקע הארץ על המים (תהלים קלו ו), אף דברי תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ארוכה מארץ מדה (איוב יא ט), ומה מים מן השמים, שנאמר לקול תתו המון מים בשמים (ירמיה נא טז), כך תורה מן השמים, שנאמר כי מן השמים דברתי עמכם, (שמות כ יט), ומה המים חנם לעולם, כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר. ומה המים בקולי קולות שנאמר קול י"י על המים (תהלים כט ג), כך תורה בקולי קולות, שנאמר ויהי קולות וברקים (שמות יט טז), ומה המים מכסין ערותו של ים שנאמר כמים לים מכסים (יט א), כך דברי תורה מכסין ערותן של ישראל שנאמר ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב), ומה המים יורדין טפין טפין ונעשים נחלים, כך תורה אדם לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל הנובע. ומה המים אם אין אדם צמא אין ערבין בגופו, כך דברי תורה אם אין אדם עיף בהם, אין ערבין בגופו. ומה המים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה ומדבקת מי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרש. ומה מים (אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקני מים, כך דברי תורה) אין אדם גדול מתבייש מן הקטן, לומר לו, למדני פרק אחד או פסוק אחד. ומה מים כשאין אדם ידע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע. אמר רב אבינא אי מה המים נמשכין לגנות ולפרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות יכול אף דברי תורה כן, ת"ל כי ישרים דרכי י"י וגו' (הושע יד י). אמר רב חמא בר עוקבא, מה המים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את מי שהוא עמל בהן כל צרכן. אי מה המים מבאישין ומחמין בקנקן אף דברי תורה כן? ת"ל יין. מה יין כל זמן שמתישן בקנקן משתבח, כך דברי תורה, כל זמן שמתישנין בגופו של אדם הן משתבחים בגדולה. אי מה המים אין נכרין בגוף, יכול אף דברי תורה כן? ת"ל יין, מה היין ניכר בגוף, כך דברי תורה ניכרין ומרמזין ומראין צבע זה תלמיד חכם, אי מה יין פעמים שהוא רע לראש ולגוף, יכול אף דברי תורה כן, ת"ל שמן, מה שמן מעדן את הראש והגוף, כך דברי תורה מעדנין הראש והגוף, שנאמר נר לרגלי דברך (תהלים קיט קה), אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו יכול אף דברי תורה כן? ת"ל דבר (וחלב), מה הן מתוקים אף דברי תורה מתוקים שנאמר ומתוקים מדבש, (שם יט יא), אי מה דבש יש בו קצרים, יכול אף דברי תורה כן? ת"ל חלב מה חלב נקי אף דברי תורה נקיים, דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כח יז). אי מה חלב תפל, אף דברי תורה כן? ת"ל דבר וחלב, מה דבש וחלב כשהן מעורבין זה בזה אין מזיקין הגוף כך דברי תורה שנאמר רפאות תהי לשרך (משלי ג ח), ואמר כי חיים (שם ד כב).
אבות דר' נתן (אבות דרבי נתן מא א). ר' שמעון אומר שלשה כתרים הם. אלו הן, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד? אפילו אדם נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה. שנאמר והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במדבר כה יג), כתר מלכות, אפי' אדם נותן לו כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל לז כה), אבל כתר תורה אינו כן, עמלה של תורה, כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף.
במדבר סיני רבה.
ב.
[עריכה]"לָמָּה תִשְׁקְלוּ כֶסֶף בְּלוֹא לֶחֶם וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה" (ישעיהו נה, ב)
ויקרא רבה (ויקרא רבה ל א). ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג מ), זש"ה קחו מוסרי ואל כסף (משלי ח י), ר' אבא בר' ברכיה אמר, קחו מוסרה של תורה ואל כסף. למה תשקלו כסף בלא לחם. למה אתם שוקלין כסף לבני עשו בלא לחם, על שלא שבעתם מלחמה של תורה, ויגעכם בלא לשבעה, למה אתם יגעין ואומות העולם שבעין, בלא לשבעה, על שלא שתיתם מיינה של תורה, דכתיב לכו לחמי בלחמי וגו' (שם ט ה). וכן בפסיקתא (פסיקתא דרב כהנא, פיסקא כז).
ג.
[עריכה]"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם" (ישעיהו נה, ג).
ד.
[עריכה]"הן עד לאמים נתתיו נגיד ומצוה לאמים" (ישעיהו נה, ד)
מדרש תלים (מדרש תהלים מ). יראו רבים וייראו (תהלים מ, ד), כל הרוצה לעשות תשובה, יסתכל בדוד. וכן הוא אומר עד לאמים נתתיו נגיד ומצוה לאמים [עוד נדרש למעלה בפסוק אתם עדי נאם י"י] (מג י):
ו.
[עריכה]"דרשו י"י בהמצאו" (ישעיהו נה, ו)
ראש השנה (ראש השנה יח א). אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם, והכתיב נכתם עונך לפני (ירמיהו ב, כב) אלא מנין שאע"פ שנחתם שמתקרע? שנאמר כי"י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד, ז) והכתיב דרשו י"י בהמצאו, התם ביחיד. ויחיד אימת? [אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, התם ביחיד. ויחיד אימת?] אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
סיפרי. כתוב אחר אומר דרשו י"י בהמצאו, וכתוב אחד אומר חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ, ג), עד שלא נחתם גזר דין, כי לא אחפץ במות המת (יחזקאל יח, לב), וכתוב אחד אומר כי חפץ י"י להמיתם (שמואל א ב, כה), [עד שלא נחתם גזר דין, כי לא אחפץ במות המת.] אחר שנחתם גזר דין, כי לא חפץ י"י להמיתם, כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים (ירמיה ג, יד-כב), וכתוב אחד אומר אם ישוב ולא ישוב (שם י ד), עד שלא נחתם גזר דין, שובו בנים שובבים, אחר שנחתם ולא היו משגיחין, שנאמר נדרשתי ללא שאלו נמצאתי ללא בקשוני (סה, א), אמ"ר חנינא משל לשייר שהיה מהלך בדרך כיון שהחשיך בא לו הבורג [וכו' למטה בפסוק נדרשתי ללא שאלו, עוד למעלה בפסוק בשנת מות המלך עוזיהו] (יד כח):
ז.
[עריכה]"יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו" (ישעיהו נה, ז)
ח.
[עריכה]"כי לא מחשבותי מחשבותיכם" (ישעיהו נה, ח)
ט-י.
[עריכה]"כי גבהו שמים מארך כן גבהו דרכי וגו'. כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים" (ישעיהו נה, ט)-(ישעיהו נה, י)
יא.
[עריכה]"כן יהיה דברי אשר יצא מפי" (ישעיהו נה, יא)
ואלה שמות רבה. וזה הדבר אשר תעשה להם (שמות כט, א), הה"ד לעולם י"י דברך נצב בשמים (תהלים קיט, קס), אמר דוד כשם שאתה אמת, שנ' וי"י אלהים אמת (ירמיהו י, י), כך דברך אמת שנא' לעולם י"י דברך וגו' (תהלים קיט, פט), אל תאמר בשמים אלא כשמים, כשם שמתחלה גזר ונעשו שמים, כך אף דבר שדברת לקדש את אהרן ובניו קיים לעולם, שנא' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במדבר כה, יג), לומר כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי.
יב.
[עריכה]"כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיהו נה, יב)
סיפרי. הרנינו גוים עמו (דברים לב, מג), עתידין אומות העולם להיות מקלסין לפני ישראל, שנא' הרנינו גוים עמו, ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר רנו שמים כי עשה י"י (מד כג), ומנין שאף ההרים וגבעות? שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, ומנין שאף האילנות? שנא' וכל עצי השדה ימחאו כף, ומנין שאף אבות ואמהות? שנאמר ירנו יושבו סלע מראש הרים יצוחו (מב יא). [עוד למעלה בפסוק ושאבתם מים בששון (יב ג).]
מדרש תלים. אשיר לי"י כי גמל עלי (תהלים יג, ו), אמר להם הקב"ה לישראל, פרעו לי מה שהקדמתי לכם בעולם הזה, ואני אגמול אתכם לעולם הבא. נסכו לפני מים בחג, שכבר קדמתי לכם, עלי באר ענו לה (במדבר כא, יז), ואני פורע לכם לעתיד לבא, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד, יח). אמרתי שתטלו לפני לולב ותהללו, כי כבר קדמתי לכם, ההרים תרקדו כאלים (תהלים קיד, ו), ואני פורע לכם לעתיד לבא שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. אמרתי עשו סוכה וכבר קדמתי לכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג, מג), ואני פורע לכם, וסוכה תהיה לצל יומם (ד ו), מי הקדימני ואשלם (איוב מא, ג).
יג.
[עריכה]"תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נה, יג).
מגלה (מגילה י ב). ויהי בימי אחשורוש (אסתר א א), ר' שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, תחת הנעצוץ זה המן הרשע שעשה עצמו ע"ז דכתיב ובכל הנעצוצים (ישעיהו ז, יט). יעלה ברוש, זה מרדכי שנקרא ראש לכל לבשמים, שנא' ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור (שמות ל, כג). ומתרגמי' מר דכי. תחת הסרפד, זו ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנצר ששרף בית מרפידו בית של אלהינו דכתיב רפידתו זהב (שיר השירים ג, י). יעלה הדס, זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה, שנאמר ויהי אומן את הדסה (אסתר ב, ז), והיה לי"י לשם, זו מקרא מגלה, לאות עולם לא יכרת. זה פורים.
מדרש שיר השירים (שיר השירים רבה א א ו). את מוצא צדיק מוליד צדיק, רשע מוליד רשע, צדיק מוליד רשע, רשע מוליד צדיק. ויש להן משל, ויש להן מקרא. צדיק מוליד צדיק יש לו מקרא, תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה יז). יש לו משל סרכא דאקים תנינה [צ"ל תאינה?]. רשע מוליד רשע יש לו מקרא, והנה קמתם תחת אבותיכם (במדבר לב יד), וכתיב מרשעים יצא רשע (ש"א כד יג), ויש לו משל, מה ילידת הפשותא קרוצי בישה מינה, צדיק מוליד רשע יש לו מקרא, תחת חטה יצא חוח (איוב לא מ), ויש לו משל מולידין דלית דכותהון מרביין רמיין להון. רשע מוליד צדיק יש לו מקרא, תחת הנעצוץ יעלה ברוש. משל, מן סנייא נפיק ורדא מן הסנה יוצא ורד.