עם טעמים:
מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"מי הקדימני" - ומי הוא אשר הקדים פני בהקבלתו לעבדני ולשמור מצותי ואשלם לו שכרו
"תחת כל השמים לי הוא" - כל אשר בשמים לי הוא ובידי לפרוע לו שכרו ופעולתו ומעבדו
"מי הקדימני" - ר"ל אף כי אין מי אשר הקדים לעשות צדק עד לא גמלתיו הטובה כי מי עשה מזוזה לפתחו עד לא נתתי לו בית וכן הכל והואיל וכן שאין למי עלי לגמלו עוד טוב מ"מ אשלם עוד גמול בחסדי ואין מי ימחה בידי כי כל אשר תחת כל השמים שלי הוא וכולם נכנעים עלי וכאומר הנה גם לך הייתי משיב גמול אם היית צדיק גמור בשלימות רב
"מי הקדימני", אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים, ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה, והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו? משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור ה' את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא"ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו), כאלו ה' חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו, עז"א מי "הקדימני" שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב "לשלם לו תחת כל השמים לי הוא", דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב, כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם. די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים:
