מלבי"ם על איוב מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על איוב · מא · >>

המשך המענה התשעה עשר מענה ה' בסערה - דיבור שני

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א-ב) "הן תוחלתו נכזבה", התוחלת שהיה לו להלויתן עד עתה נפסקה שעד עתה היה לו תוחלת והיה בוטח בלבו כי גם "אל מראיו יוטל, לא אכזר כי יעורנו" שמי שיעורר אותו משנתו והוא לא אכזר על נפשו, יוטל ויפול לארץ מרוב פחד גם אל מראיו, כשיראנו לבד בעת יתעורר, יוטל מרוב הפחד שירא ממות, כן היה לו תוחלת עד עתה, ובטח שלא יקרב איש אליו אף להביט אליו, ועתה נכזבה ונפסקה מאתו התוחלת הזאת, כי "מי הוא לפני יתיצב" אחר שנתתי לך יכולת האל, איך יתיצב לפני, וא"כ כשתשים עליו כפיך יתבטל נגדך כמו נגדי, אשר אין בריה שתתקומם לפני:


ביאור המילות

(א-ב) "הגם". היוטל ויושלך עוד אל מראיו מי שהוא לא אכזר בעת יעורנו משנתו? עתה לא יהיה כן:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי הקדימני", אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים, ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה, והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו? משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור ה' את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא"ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו), כאלו ה' חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו, עז"א מי "הקדימני" שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב "לשלם לו תחת כל השמים לי הוא", דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב, כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם. די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים:


 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא אחריש", ולבל תאמר שבריאות האבירים האלה היה ע"י המערכת והתולדה במקרה. כי אראה לך איך היה כל פרט ופרט שבו עפ"י השגחתי עד שאגיד לך כל תכונותיו, כי השגחתו על כל איבריו וכחותיו לעשותם בתכלית היכולת והחכמה. והנה יזכיר בבריאת הלויתן ג' דברים.

  • א) "בדיו" שהוא איבריו,
  • ב) "דבר גבורות" הגבורה והכח שיש לו,
  • ג) "חין ערכו" ערך האיברים וסדרם זה מול זה:


ביאור המילות

"בדיו", איבריו שהם כענפים באילן, וח ן כמו חן כמו בן ב ן נון, חן של ערך איבריו וסדורם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי גלה פני לבושו", השריון שגופו לבוש בו, מי גלה אותו לראות במה שתחתיו, וכן "מי יבא בכפל רסנו", הוא הרסן והמגן שסביב צוארו שהוא כפול במגני עצם כפולים, מי יבא שמה:


 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דלתי" מי יוכל "לפתח" השפתים שלו והלחיים שהם "דלתי פניו", אחר "שסביבות שניו" שוכן "אימה":


ביאור המילות

"דלתי". השפתים נראים כדלתות:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גאוה אפיקי מגנים", המגנים החזקים שיש סביבותיו מעצם קשה נעשו בגאוה, וכ"א "סגור בחותם" של "צר", היינו חותם של צור ואבן קשה:


ביאור המילות

"אפיקי". חזקי, כמו אפיקי נחושה (מ' י"ח).

"צר", סלע חזק כמו צור,

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ח-ט) "אחד", בצד רחבו הם דבוקים "אחד באחד", סמוכים זל"ז "עד שרוח לא יבא ביניהם", ובצד ארכו "איש באחיהו ידבקו" עד שא"א להפרידם זה מזה וגם "יתלכדו" כ"כ עד "שא"א להפרידם" בשום תחבולה:


 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עטישותיו", מתחיל לחשוב הכחות אשר בפנימותו, שגובר בו מאד כח האש והעלעקטרי, עד שע"י "העיטוש תהל אור, ועיניו יאירו כעפעפי שחר" מרוב כח עלעקטרי ואש שנמצא בו:


ביאור המילות

"עטישותיו". בדברי חז"ל המתעטש בתפלתו:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "ומפיו יתהלכו לפידים", יותר מזה שיתמלטו כדודי אש ומנחיריו יצא עשן מרוב החום שבו:


ביאור המילות

"כדודי". חתיכות אש.

"יתמלטו" יצאו לחוץ, כמו בחמודו לא ימלט (למעלה כ'):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"כדוד נפוח". כמו סיר נפוח, אגמון אד העולה מן אגם מים בעת החורף:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפשו", ובעת הכעס יתוסף המוקד והגחלים העוממות שבו יתלהטו עד שיצא להב מפיו:


 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצוארו", שם "יתמיד העז" והחוזק, ולא יתראה שם איזה דאבה על שיחסר לו איזה דבר שזה משפיל רום הצואר "כי הדאבה תדוץ לפניו":


ביאור המילות

"תדוץ". אין לו ריע ובלשון תרגום הוא מענין שמחה, ומענינו הוא הפך הדאבה:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפלי", גם חלקי הבשר הנופלים ומתפרדים ביתרי בע"ח, אצלו הם "דבוקים" כאילו הם יצוקים כמתכות חזק בל ימוט:


ביאור המילות

"מפלי". מקומות הבשר הפרוים שנראים כנופלים, "יצוק" חזק:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לבו יצוק" וחזק "כמו אבן", והגם שהלב מתנענע ודופק בכל הבע"ח, "לבו יצוק כמו פלח תחתית", כאבן התחתון של הריחים שאינו זז ממקומו לעולם לא כפלח העליון שהוא סובב תמיד בעת הטחינה:


ביאור המילות

"פלח תחתית". מן הריחים, והעליונה נקראת פלח רכב (שופטים ט' ל"ג):

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משתו", עת שיתנשא "יגורו" ויפחדו "כל אילים", והחיות החזקות אשר "יתחטאו משברים", שהם נקיים מכל שבר שלא יקרב אליהם שום שבר ואסון מרוב תקפם, בכ"ז יגורו משאתו:


ביאור המילות

"משתו". כמו משאתו. כמו יתן ה' את שלתך (ש"א א').

"משברים" יתחטאו הנקיים מכל שבר:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח-יט) "משיגהו", מי שירצה להשיג אותו "בחרב, לא תקום" החרב כנגדו וכן לא "חנית ומסע ושריה" שהם מיני כלי משחית, כי הוא "יחשב ברזל לתבן ונחושה לעץ רקבון":


ביאור המילות

"מסע ושריה", מיני כלי זיין:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)




 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כ-כא) "לא", החץ שהוא "בן הקשת, לא יבריח אותו" שינוס מפניו, כי גם אבני קלע הכבדים נהפכו אצלו להיות כקש, וגם "התותח" שהם כדורי קלע הגדולים מאד שבם יהרסו המבצרים נחשבו לו כקש, וישחק לרעש כידון:


 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)




ביאור המילות

"תותח". הקלעים הגדולים שהמהרסים בם המבצרים:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תחתיו", על בטנו יש קשקשים קשים "כחדודי חרש", עד שלכן "ירפד חרוץ" כשהמצע שתחתיו שהוא שוכב עליו הם דברים חרוצים וחדודים כחריצי הברזל, ידמה בעיניו כרובץ עלי טיט לח ואינו מרגיש בם כלל:


ביאור המילות

"ירפד". כמו רפידתו זהב, יציע תחתיו דברים חרוצים וחותכים.

"עלי טיט", כעלי טיט:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ירתיח", גם אם יצוייר שיעלה אש היסודי מן התהום "וירתיח את המצולה" ששם שוכב הלויתן "כסיר" שהוא רותח ע"י האש, עד "שישים את כל הים למרקחה", שעל ידי רותחת המים ידמה כל אשר בים למעשה רוקח ויגוע וימות, בכ"ז.


 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אחריו", שיעור הכתוב "יחשב תהום, אחריו יאיר נתיב לשיבה", ימליץ, שהתהום חושב בלבו, שגם אם הוא ירתיח את המצולה ע"י אשו הגדול, הלויתן לא ימות ע"י המהפכה הזאת, רק מן החשך הזה שיהיה בים, יאיר אחריו של הלויתן נתיב של אורה, עד שילך בנתיב האורה הזה אל השיבה, דהיינו לחיות לארך ימים עד זקנה ושיבה, והיא מליצה נפלאה שגם אם יהיה כליון כולל בים ע"י שהתהום יקיא את האש אשר בתוכו וירתיח את הים כולו, כ"ז לא יזיק לו מאומה כי הוא ינצל וילך לשיבה וזקנה:


ביאור המילות

"יחשב תהום". דרך המליצה להשאיל שכל וחכמה לכל העצמים, כמו יבין מפרשי עב, כאשר יהגה האריה התהום מושב כן בלבבו, כי אחריו יאיר נתיב לשיבה:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אין", עתה סיים את וכוחו, אומר אליו אם היה "העשו לבלי חת", ר"ל אם כל היצור העשוי והנוצר, היה נוצר בענין שלא ימצא חת, היינו אימה ופחד, שיש ברואים גדולים שמפילים חתיתם על כל הברואים, אם לא היה חת בכל היצור העשוי, רק שהיו כולם ברואים חלושים, "אז אין על עפר משלו", לא ימצא משלו של העושה והבורא עלי עפר, שעל מי ימשול אחר שכולם יהיו בריאות חלושות ותשי כח, אבל ע"י שהעשוי והנוצר יש בו חת ואימה, שהקטן ירא מן הגדול והחלש מן התקיף תגלה הממשלה העליונה, כי במה.


ביאור המילות

"משלו". מענין ממשלה, "העשו", הנברא והנוצר לבלי חת, בלי חתת ואימה:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שאת כל גבוה יראה". במה שיש ברואים גדולים וגבוהים על חבריהם, והוא יראה וישגיח על כל גבוה, להפיל אימתו עליו, ולהשגיח בל ישחית את כל המינים החלשים, שכ"ז ע"י ההשגחה העליונה והוא גבוה על גבוהים ותקיף על תקיפים, עי"ז "הוא מלך על כל בני שחץ", שזה מכבוד המלוכה אם מולך על גבורים ואדירים, וכולם מתפחדים ממנו ויראים מכבודו והשגחתו:


ביאור המילות

"שחץ". הבריות הגדולות מאד (למעלה כ"ח):