המשך המענה התשעה עשר מענה ה' בסערה - דיבור שני
ואחר שביאר לו כל זה, הוסיף לדבר עמו דיבור שני, להשיב לו על השאלה השניה ששאל מהצלחת הרשעים, ומדוע אין ה' מאבד את הרשעים שדומים כחיות הטורפות שמחריבים את היישוב, השיב ששאלה כזאת הלא תשאל גם כן על שברא בין בעלי החיים, בע"ח חלושים ובע"ח חזקים הטורפים את החלשים, ולדבריך היה ראוי שיברא רק רמשים חלשים חסרי כוח, ואין זה מגדלות הבורא, שמגדולתו הוא שיברא ברואים נוראים ואיומים, ובכ"ז בכל זאת ערך בהשגחתו שיתקיימו, על-ידי מה שעשאו מדיני בטבע ונטע בו הכוח לעשות משפט ומישרים, וכמו שביאר כבר אליהוא בסימן ל"ה.
ואז הודה איוב כי לא השכיל בכל ויכוחו, אבל גילה דעתו כי לא ליבו הלך אחר דברי פיו בכל זמן הויכוח, שבאמת בלבבו היה מאמין בהשגחה ובהישארות הנפש, וכל ויכוחו היה רק לנסות למצוא בזה דרך על-פי העיון והשכל, והיה דרך החיפוש לבד, כמו שאמר אדון הנביאים (שמות לג יח): "הראני נא את כבודך", שהוא גם כן חקר על זה מתחילה בדרך השכל, והוא התעסק בספר איוב שכולל חקירותיו ועיוניו בפרטים אלה, וכאשר ראה שאי אפשר להשיג מענה על פי השכל, ביקש שיודיעהו ה' בעצמו את כבוד משפטיו והנהגתו, כמו שהראה לאיוב, ויורהו ויאמר לו, ואז ניחם על עפר ואפר.
פסוק ב
• לפירוש "פסוק ב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הרוב", באשר החריש איוב ולא ענה כל מאומה, וה' ידע כי עוד דברים בלבבו, א"ל, הלא מי "
שרב עם שדי אשר יסור, לאלוה מוכיח יעננה", אחר שתחלה יסר ה' אותך ביסורים ובכ"ז עמדת כנגדו לריב אתו ובקשת שיתוכח עמך פנים אל פנים, וא"כ עתה שנסתלקו היסורים ממך ואני רק "
אלוה מוכיח", שאני מתוכח עמך בדברים ובראיות בדרך הוכוח, כ"ש שראוי שיעננה, ומדוע החרשת עתה ולא ענית מענה:
ביאור המילות
"יסור, מוכיח". המוסר הוא ביסורים, והתוכחה הוא וכוח בדברים. עמ"A ירמיה ג', "הרוב", מי שעושה מריבה עם שדי אשר יסור, מוכיח אלוה, אלוה מוכיח, "יעננה" ראוי שיענה על תוכחתו:
פסוק ד
• לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הן קלותי" השיב אליו הנה על מה שנתוכחתי עד עתה על יסורי שבאו בחנם וטענתי טענות נגד ההשגחה, ראיתי כי "
קלותי" בדבר זה, ואין לי מה להשיבך, כי נתברר לי עתה השגחת ה' ממה שראה שענהו ושמשגיח על עניניו, וממה שראה שנרפא מיסוריו ואינו צדיק אובד, וממה שראה שיש השארת הנפש, כי מן הנבואה נודע השארת הנפש ודבוקה באלהים כמ"ש בפתיחה, וא"כ ידעתי שיש עוד עולם אחר להשיב גמול לצדיקים על יסוריהם, ולכן "
ידי שמתי למו פי":
ביאור המילות
"אשיבך". היא תשובה לסתור הדברים, וזה הבדלו מן מענה וכנ"ל כ':
פסוק ה
• לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אחת דברתי", ר"ל הנה הוכוח שלי היה על שני ענינים,
- א) על צדיק ורע לו, וע"ז כבר קבלתי תשובה כנ"ל, ולכן על האחת שדברתי שהוא שאלת צדיק ורע לו "לא אענה" עוד, אבל "ושתים" הלא היה וכוחי על שתי ענינים, שנתוכחתי ג"כ על רשע וטוב לו, ועל שיש רשעים שמחריבים הישוב ומאבדים נפשות רבות ומדוע אין ה' מסלק היזקם, גם ע"ז אני רוצה תשובה, ואז "ולא אוסיף" עוד לשאול:
פסוק ו
• לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויען", לכן ענהו ה' שנית תשובה על רשע וטוב לו:
פסוק ז
• לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אזר נא", תוכן התשובה על מה ששאל מדוע מניח ה' את הרשעים העריצים והגבורים המפילים מוראם על בני אדם והמשמידים אותם, כי הלא שאלה זאת תשאל על כלל הבריאה, שראינו שה' ברא בריות גדולות ונוראות שמפילים חתיתם על כל בע"ח, וטורפים מהם ומאבדים אותם, ולמה יניחם ה', וכבר באר לו שהשגחתו כוללת כל הבע"ח למיניהם, ולמה לא יעביר את הטורפים והמשחיתים, אבל זו שאלה סכלה, שהאומר כן יבקש שיברא ה' רק ברואים חלשים רפויי כח, עד שלא ימצא בע"ח יהיה לו כח להתקומם על החלוש ממנו, ואין זה מכבוד הבורא שיברא תולעים ונמלים ושבלול תמס יהלך, וזו כבודו שימצא ברואים גבורים ואדירים גאים ורמים, והבורא רם על רמים ומתגאה עליהם ומכניע כולם בכחו, ומשגיח שבכ"ז יתקיימו המינים, במה שהכין לכל חי כלים ותכונות בם ישמר מאויביו, וכן ברא בני אדם גבורים וענקים אמיצי כח, ואם הם בבחירתם לפעמים יעריצו בגבורתם להרע לעניים וחלשים, ה' משגיח והכין לבני אדם שכל ואהבת משפט ונימוסים וטבע ההתחברות שעל ידם ישתמרו מגאות עריצים, וה' בהשגחתו יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות, עפ"ז צוה לו שיאזר חלציו להשיב על שאלתו:
פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(ח-ט) "
האף תפר משפטי ואם זרוע כאל לך" אני שואל אותך אם יצוייר שיהיה לך זרוע וכח כמו שיש לאלהים, ותוכל "
להרעים בקול כמהו" ולהפחיד את כל העריצים, האם גם אז "
תפר את משפטי" והנהגתי, ותאמר שאין הנהגתי נכונה, "
ותרשיעני למען תצדק", אם כשיהיה לך כח כמו לה' האם אז תנהיג אתה את ההנהגה באופן אחר למען תראה שהנהגתי היתה בלתי נכונה ולא בצדק:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עדה נא", עפ"ז אני אומר לך הנני נותן לך כח וגבורה כמו שיש לאל, נס נא "
ועדה גאון וגובה ותלבש הוד והדר" כמו שלובש האל, שיהיה לך כח כמהו:
ביאור המילות
"עדה, תלבש". העדי הוא על המלבוש, הוד והדר יהיה הלבוש, כמו הוד והדר לבשת ע"ש הבדלם. ועליו תעדה עדי גאון וגובה שהוא התגאות הנפש על ההוד וההדר שלו:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הפץ עברות אפך", ובכח האלהות שיש לך "
תפיץ אפך להשפיל כל גאה אשר תראה", כל בעל חי ואדם שנמצא בעולם שהוא חזק מחבירו ומתגאה עליו בכח, תשפיל שיהיו כולם רפויי כח:
ביאור המילות
"עברות אפך". העברה היא שטף האף להשחית גם מי שלא חטא כמ"ש בכ"מ, ועז"א וראה כל גאה:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ראה", וגם "
כל גאה" המתגאה בדעתו "
תכניעהו", עד שיכנע גם בלבבו, ועי"כ "
והדך רשעים תחתם", שאחר שלא ימצא לא בעל כח ולא גאות בעולם לא ימצאו עוד רשעים משחיתים את ריעיהם:
ביאור המילות
"השפילהו, הכניעהו". שישפל בפועל ויכנע בלבו.
"
והדוך", מקור מהקל שרשו הדך. פי' רמוס:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
טמנם בעפר יחד", כי כולם יתבטלו ממציאותם וישובו אל העפר:
ביאור המילות
"בטמון". תואר למקום שנטמנים שם תחבש ותקשר שם פניהם:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וגם אני אודך", אם תוכל להנהיג הנהגה כזאת ושבכ"ז תקרא בשם אל ואלהים בורא ויוצר, שזה לא יהיה רק אם ברא עולם מלא וברואים גדולים מתיחסים אל כחו הגדול:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה נא כחו במתניו", כי החיות הטורפות האוכלות בשר, כחם בכלי הטרף שלהם בצפרניהם ושניהם וקולם וארסם, אבל בהמות זה שמזונו חציר עקר כחו תלוי במתניו:
ביאור המילות
"בהמות". בהמה אחת ששמה בהמות:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה", עפ"י הציור הזה שצייר במליצה שמוסר בידו כח אלהות לקיים ולבטל כל יצור, ורוצה לנסות אם ייטב בעיניו לבטל ולהשבית כל דבר חזק ואביר ובעל כח שיש במציאות, בהכרח יחל מעשה ההשחתה מן הברואים היותר גדולים שיש בעולם, עפ"ז אמר לו, שיש לו שני ברואים היותר תקיפים בעולם השפל, א' ביבשה אוכל עשב ומשחית כל מזון הברואים וחייתם, וא' בים טורף טרף, וצריך הוא להתחיל בם להשחיתם ולהעבירם מן העולם עז"א "
הנה הבהמות אשר עשיתי הם עמך" והוא "
אוכל חציר כבקר":
ביאור המילות
"כחו, אונו". הכח היא הפנימי והאון היא התגלות הכח לחוץ (ישעיה מ'):
"
שרירי". כמו שררך אגן הסהר:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יחפץ" בעת יגיע לו החפץ והתאוה, אז "
זנבו כמו ארז, וגידי ביציו" יהיו "
כשריגים" וכסעיפי אלנות:
ביאור המילות
"יחפץ". בעת יחפץ, וזנבו הוא כינוי לאבר שלו, "פחדיו" תרגום מרוח אשך מריס פחדין:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועצמיו דומים כאפיקי נחושה", מרוב חזקו ואמצו, כי כחו תלוי בבנין גופו ועצמותיו וגידיו החזקים:
ביאור המילות
עצמיו, גרמיו, הגרמים הם בעצמות הקשים, ועצם כולל הרכים והקשים. כמטיל כמשא של ברזל:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הוא ראשית דרכי אל", אחר שגמרת אומר בהיותך במקום האל וכחך ככחו, להכרית כל אביר ורב כח, הדרך הראשון שילך האל להשחית הבריות האדירות הוא לילך אל בהמות זה להשחיתו ראשונה, עד "
שהעושו" הוא צריך "
שיגיש חרבו" להשחית אותו:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי", בזה ירויח הרבה, שעי"כ "
הרים בול ישאו לו", שישאו לה' יבול ותבואה, כי הבהמה הזאת תשחית יבול ההרים, ואם יאבדנה ישאו לו הרים יבול, "
וכל חית השדה ישחקו שם" בההרים, כי עתה תברח כל חיה משם מפני מוראו:
ביאור המילות
"בול". כמו יבול, ר"ל הרים בול ישאו לו לעושהו:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תחת", וראוי "
שישכב תחת צאלים" אחרי מותו, ושישכב "
בסתר קנה ובצה", שלשם ישליכו את נבלתו במקום נסתר מכוסה בצללים:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יסכהו, הצללים יעשו סכך על צללו", דהיינו על נבלתו שהוא הצל הנשאר אחריו, ושם "
יסבוהו ערבי נחל" עד שלא תראהו בריה:
ביאור המילות
"צללו". הצל שישאר ממנו, ר"ל שארית עצמותיו יסכוהו צאלים:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הן", עתה מראה לו הבריאה השניה הנוראה שראוי לאבדה לפי דעתו, והוא הלויתן שנמצא במים וטורף שם כל חיות המים, "
הן יעשק נהר", ראה נא שם נמצא בריאה שרוצה לעשוק את כל הנהר עם הבע"ח אשר בו, עצור בעדו "
שלא יחפז" לעשק את הנהר, כי הלא "
הוא בוטח שיגיח את כל הירדן אל פיהו" וישחית את כל חי הנמצא בו:
ביאור המילות
"יגיח". ימשכנו אל גחונו :
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בעיניו", הלא רוצה לקחת את כל הירדן עם המעינות שלו "
ובמוקשים ינקב אף", הלא פותח נקבי אפיו המלאים מוקשים, שבם ילכדו כל הבע"ח שבירדן:
ביאור המילות
"בעיניו". עם העין והמעין שלו. ינקב, יפתח נקבי אף במוקשים הנמצאים באפיו:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
תמשוך", ולכן ראוי "
שתמשוך את הלויתן בחכה", שבה צדים את הדגים הגדולים, "
ותשקיע לשונו בחבל", שלא ישחית דגי הים והירדן:
ביאור המילות
"תמשוך", צווי, "חכה" בו צדים דגים הגדולים ישעיה י"ט, חבקוק א', "תשקיע", שתניח לשונו. כמו אז אשקיע מימיהם (יחזקאל ל"ב:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
התשים", לכן צריך חכה כי לא תוכל לצודו כמו שצדים את הדגים הקטנים ע"י אגמון וחוח, וכן א"א שתתנהג עמו כמו עם בע"ח הטובים והרכים בטבעם שייראו מגערתך ולא יעשו רעה, כי.
ביאור המילות
"אגמון, חוח". חכה נעשה מאגם וגמא או מקוץ שבו צדים דגים קטנים:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כז-כט) "
הירבה אליך תחנונים", ולכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שיוכל האדם להכניעם תחת רשותו שיעבדו עבודתו כמו הסוס והפרד, "
כי היכרת ברית עמך", וכן לא תוכל להתנהג עמו כמו עם בע"ח שצדים אותם ומראים אותם למשחק, כי "
התשחק בו כצפור", ולכן אין לו תקנה אלא סכין, וראוי כי.
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יכרו עליו חברים", שיתחברו עליו חבורות חבורות לאכל מבשרו, "
וגם יחצוהו בין כנענים" הסוחרים הקטנים למכור את בשרו למסחר:
ביאור המילות
"יכרו". כמו ויעש להם כרה גדולה.
"
חברים" בני החבורה, כנענים הם הסוחרים הקטנים
(ישעיה כ"ג):
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
התמלא", וכי תוכל "
למלול" ולהכרית "
ראשו בסוכות", שהם הסכינין הגדולים שכורתין בהם את הדגים, או "
התכרות ראשו בצלצל דגים", הוא קופיץ גדול שקוצצים בו ראשי הדגים הגדולים, ר"ל שא"א שתכניעו בשום כלי משחית, ומ"מ אני אומר לך.
ביאור המילות
"התמלא". תמלול, כמו בלא יומו תמלא (למעלה טו) והא' בא תחת הכפל כמ"ש המדקדקים, "בשכות", מענין ושמת שכין בלועך, והם שני משקלים, "בצלצל" הקופיץ שכורתים בו ראשי הדגים הגדולים כ"פ הרלב"ג:
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שים עליו כפך", אחר שנתתי לך הכח שיש לאל, די בשתשים עליו כפיך שבזה ישוב אל האפס, "
ואל תוסף זכר מלחמה", לא תזכור כלל שתצטרך להלחם אתו בדרך מלחמה (שבדרך זה א"א שתנצחנו), כי רק ע"י שימת כפים יתבטל ממציאותו, ומפרש.
ביאור המילות
"זכור". מקור, ופי' אל תוסף לזכור מלחמה לכן בא פת"ח בהפסק, כי ההפסק הוא במלת מלחמה:
