מלבי"ם על איוב לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על איוב · לט · >>

המשך המענה התשעה עשר מענה ה' בסערה - דיבור ראשון

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הידעת", עתה יספר ההשגחה שמשגיח על בע"ח בענין הלידה, היעלים הם שוכנים על הרים הגבוהים, כמ"ש הרים הגבוהים ליעלים, וה' השגיח בעת "לדת יעלי סלע" שלא יפול הילד מן הסלע, ושומר עת הזאת בל יקרה נזק לנולד, והאילה רחמה צר, והיא מסוכנת בעת הלידה, וה' מזמין הסבות שתלד בנקל, וז"ש "חולל אילות תשמר":

ביאור המילות

"חולל אילות". כמו קול ה' יחולל אילות מענין לידה:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תספור", וקבע להבע"ח כמה ימשכו ירחי ההריון, וגבל העת מתי תלד ביום או בלילה:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תכרענה". היעלים יולדות בכריעה כדי שלא תפול הולד מן צוק ההר, והאילות "חבליהן תשלחנה", שיסור ממנה החבלים הגדולים שהיה לה בהקשותה בלדתה:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יחלמו" ונדמה כאילו יחלום להם בחלום בכח דמיונם "שבניהם ירבו בבר". בשדה ובאלומות התבואה, וע"י דמיון הזה הנטוע בם ישכחו צער הלידה ולא ידאגו עוד על בניהם, "ויצאו ולא שבו אל הילדים", והם מתפרנסים בבר מעצמם:

ביאור המילות

"יחלמו". מענין חלום, ר"ל כן נקבע בטבע כח דמיונם.

"בבר" בתבואה כמו נושאות בר ולחם:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מי", עתה יספר ההשגחה בענין המעון, שיש מינים השוכנים במדבריות ואינם מקבלים מרות, וגם בין אלה שמיניהם מצויים אצל ב"א יש מהם שאינם מקבלים מרות ועומדים במצב הפראי, כמו שור הבר וחמור הבר, ועז"א "מי שלח פרא חפשי, וערוד" שהוא חמור הבר "מי פתח מוסרותיו" שיהיה חפשי:

ביאור המילות

"ערוד". חמור הבר, על פרא למוד מדבר ת"י כערודא דמדוריה במדברא, ואמרו חז"ל משיכיר בין חמור לערוד ודרכו לקשרו במוסרות:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר שמתי", שהגם שטבע החמורים לשכון בישוב אצל ב"א, הוא "ביתו בערבה, ומשכנותיו" שיוצא לרוץ שם הוא "ארץ מלחה":

ביאור המילות

"ביתו, ומשכנותיו". המשכנות הם סביב הבית, סביב מגורתו ארץ מלחה שגרוע מערבה:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישחק להמון קריה", אינו רוצה להיות בישוב, כי טוב לו במדבר ששם "תשאות נוגש לא ישמע", וטוב לו החפשית מן ריבוי המזונות שיש לו אצל בני אדם ולכן מסתפק במזונות מצומצמים, כי.

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יתור הרים", מה שמוצא אחר התור והחיפוש בהרים הוא "מרעהו, ודורש" ומחפש למצוא איזה דבר "ירוק" למאכלו וזה טוב לפניו:

ביאור המילות

"יתור". מענין לתור את הארץ ,והוא שם במשקל יבול יקום, "ירוק" עשב ירק:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"היאבה", אחר שספר מן המין שנוח להכניעו שהוא חמור ושור הבר, יספר מן הראם שא"א להכניעו כלל, שהוא לא לבד "שלא יאבה עבדך", כי גם "לא ילין על אבוסך", אם תתן לו מזון רב להשמינו בלא עבודה לא ירצה ללון שם:

ביאור המילות

"אבוסך". שם מפטמין הבהמות, עמ"ש ישעיה א':

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התקשר עבותו של ראם בתלם", גם אם לא תרצה שיחרוש את האדמה כי כבר תהיה עשויה תלמים, שאתה חרשת את הארץ, ותקשר אותו בתלם כדי שהוא "ישדד עמקים אחריך", שאחר החרישה משדדים את פני האדמה, היינו שמשוים האדמה החרושה שתעשה שדה, וזה עבודה קלה מאד, מ"מ לא ירצה גם לשדד השדה גם אחריך, הגם שאתה הלכת קודם לו ועשית עקר המלאכה והוא לא יצטרך רק לסייע לך, לא יאבה בזה:

ביאור המילות

"בתלם עבותו". אם תקשר עבותו בתלם: תלם הוא מקום שכבר נחרש שמקום החריץ נקרא גדוד ומקום הבולט נקרא תלם, כגלים על תלמי שדי (הושע י"ב). "ישדד", משם שדה, ישוה האדמה אחר החרישה לעשותה שדה, כמו יפתח וישדד אדמתו (ישעיה כ"ח):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התבטח בו", וכן לא תוכל "לבטוח על רב כחו", שהוא יביא התבואה מן השדה הביתה, "ותעזב אליו את יגיעך" את התובאה:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התאמין בו כי ישוב זרעך", שבודאי יברח עם זרעך וגרנך למדבריות:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כנף רננים", פי' המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה, וז"ש "וכי כנף רננים נעלסה" שתעלה עם הכנף לגבהי מרום, וכי תדמה כנף רננים "אל אברה חסידה ואל נוצה" שתעוף ביעף:

ביאור המילות

"רננים", אאל"פ על עופות הזמיר, שהם לא יניחו ביציהם בארץ, והמפ' פי' על היענה, ורננים כולל גם רינון של אבל וקינה כמו קומי רוני בלילה, שהיענה מקוננת תמיד, ויש הבדל בין אבר לכנף ונוצה, שם כנף הונח על הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף, והפרק עצמו נקרא אבר, והנוצות הקטנות נקראו נוצה, כמ"ש (יחזקאל י"ז ג'), והיענה הכנף נעלסה, ר"ל משובח, אבל אין לה אברה חסידה ונוצה, כי האבר של בת היענה כבד, והנוצות הם מועטים, ולכן א"א לה לישא כנף ולעוף באויר:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי", ושם ה' בטבע היענה שהיא מניחה את ביציה בחול ובעומק האדמה, הפך מן החסידה אשר ברושים ביתה ותניח את ביציה במרום במקום משומר, ובת היענה ביציה בעפר המדבר:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותשכח", לא נטע ה' בטבעה אהבת בניה, שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע"י מקרה כי "רגל תזורה" שירמסוה רגל העוברים, או בכונה "שחית השדה" האוכלים ביצים "תדושה", היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ:

ביאור המילות

"תזורה". מענין מעיכה ויזר את הגיזה, והדישה להפריד אוכל מהפסולת כמ"ש בפי':

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הקשיח", וגם אחר שנולדו האפרוחים היא קשה לב עליהם כאילו אינם לה, (וכבר כתבו הטבעיים שבת היענה תניח אצל הביצים שטומנת בארץ, ביצה אחת מוזרת למעלה, ובאותה ביצה יולדו תולעים, ובזה תכין מאכל להאפרוחים שיולדו, ויותר מזה אין טורחות בגידול הבנים), "לריק" ר"ל היא "בלא פחד" שיהיה "לריק יגיעה", אינה פוחדת ודואגת שיהיה יגיעתה בהולדת הביצים לריק, ולכן לא תשמור הביצים והילדים כיתר עופות:

ביאור המילות

"הקשיח". מענין אכזריות.

"ללא לה" יל"פ בניה הם אצלה דומים ללא, כדבר לא, כדבר שהוא אין ואפס, והיא בלי פחד על שיהיה לריק יגיעה:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי השה", לא נתן להם ה' "חכמה" ובינה כיתר עופות בשמירת הביצים והאפרוחים, כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר:

ביאור המילות

"השה". מענין שכחה, והיא שכחה החלטית שלא נמצא עוד בכח הזכרון לזכור הדבר, משא"כ השוכח יזכור שנית החכמה תבא מן החוץ אמר שבהפך השה חכמה, והבינה היא כח האדם להבין דבר מדבר והיא חלקו, אמר שלא חלק לה בבינה:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כעת", ר"ל "לא חלק לה בבינה כעת במרום תמריא", שהעופות שיוכלו לעוף למרום נתן להם ה' חכמה בשמירת ילדיהן, כי יוכלו לשמרם בקניהם הגבוהות, לא כן היענה שלא תוכל לעוף למרום "ולהתפטם ולשחוק לסוס ולרוכבו", לכן השגיח ה' שלא לתת לה טבע זאת של שמירת הילדים, וזה מן ההשגחה, בשגם ששם ה' בטבעה שתטיל כשלשים ביצים, וגם כשיאבדו מהם עדיין ישאר מהם להחיות זרע על פני הארץ, וה' רצה שלא יתרבה מין הזה כ"כ, אבל החסידה רוצה ה' בריבויה, וגם היא אינה מטלת ביצים הרבה ולכן צריכים שמירה יתירה:

ביאור המילות

"כעת". כמו שהיה ראוי בעת שהיתה יכולה לעוף למרום.

"תמריא", מענין פיטום פעל משם מריא, שור מפוטם:

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התתן", הראה לו עוד השגחתו הנפלאת איך ברא בע"ח לצורך תשמיש בני אדם, כמו הסוס שתשמישו נחוץ מאד אל האדם, לרכיבה ולמשא ולעבודה וביחוד אל המלחמה, וכמו שכל משוררי עמים הקדמונים נתנו לבע"ח הזה יתר שאת בשיריהם, (מעלה א) מעלת הגבורה, עז"א "התתן לסוס גבורה",

  • ב) מעלת היופי והגאות, עז"א "התלביש צוארו רעמה":
 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"התרעישנו" הזריזות שלו שירעש כארבה, וכן ביואל (ב' ד') מדמה הארבה עם הסוסים, "ההוד" שלו שנראה בעת "נחרו", מטיל "אימה" על רואיו:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יחפרו", דרך הסוסים להכות ברגליהם על הארץ בכח עד שיחפרו ברגליהם "בעמק" כעין גומא, כאלו "ישיש בכח", ומכה ברגליו מחמת שמחה, עתה חושב תועלתו במלחמה, עת "יצא לקראת נשק", אז.

ביאור המילות

"יחפרו, וישיש". בא רבים ויחיד, כי מדבר על המין ובזה ידובר בשתי הלשונות כמ"ש בכ"מ:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ישחק לפחד ולא יחת", לא יפחד וגם "לא ישוב מפני חרב" כיתר בע"ח הפוחדים מפני ברק חרב שנונה:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עליו", בעת גבבו עליו "כתורן להב חנית וכידון", דומה בעיניו כאילו הניחו עליו "אשפה":

ביאור המילות

"תרנה". מענין תרן הספינה, "אשפה", כפשוטו.

"להב חנית" דומה בעיניה כתורן של אשפה:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ברעש", בעת תחל המלחמה "יגמא ארץ ברעש ורוגז", ודומה כאילו עדן "אינו מאמין לקול שופר", וימהר לרוץ אל מקום המערכה ששם מגמת חפצו:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בדי שופר", עד עת שישמע קול שופר עד בלי די, שאז "יאמר האח" וירוץ בשמחה, ובכ"ז נטע ה' בטבעו הרגשת המלחמה עד "שיריח אותה מרחוק", ויכיר "קול רעם של שרים וקול תרועה" שהם הסימנים והאותות שיעשו השרים אל גדודי החיל:

ביאור המילות

"בדי שופר". אם תקעו די, ר"ל הרבה:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"המבינתך", הנץ ויתר עופות הנסיעה (וצ"ל שיש ממין הנץ גם מין שנוסע), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף, ושיבינו "לישא אבר ולפרוש כנף" ליסע בטרם יבוא החורף, "לתימן", לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור, שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה:

ביאור המילות

"יאבר". יפרוש כנפיו. עי' למעלה פ' י"ג:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם על פיך", הנשר יגביה עוף יותר מכל העופות, וכן ירים קנו במקום גבוה מאד באהבתו את בניו:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סלע", ושם ישכון על סלע במקום מבצר שאין יד מגעת לשם:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"משם חפר אוכל", על ידי השגחת ה', שנתן לו ראות העין עד "שעיניו יביטו מרחוק":

ביאור המילות

"חפר", מענין ריגול כמו ויחפרו לנו את הארץ, שממקום הגבוה יביט האוכל החפור בארץ בעומק.

"יעלעו", שרשו לוע, לחייהם מלאו דם:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואפרוחיו", והטרף מזומן לפניו תמיד, "ואפרוחיו יעלעו דם" והוא נמצא תמיד במקום שיש חללים לחפור אוכל משם, ובזה הראה לו השגחתו על כל מין, הן במזונו, הן בהריון ולידה, הן במקום מעונו, הן העוף בהטלת ביציו, ובנסיעתו בימי החורף, ובמעופו לגבהי שחקים, וכ"ש שיש השגחה פרטית על האדם הנעלה מכולם והמוכתר בכתר השכל והנברא בצלם אלהים: