קטגוריה:יהושע יד ד

• לדף התרגום על כל הפרק •

|ראו מפת שבטי ישראל.

"כִּי" - מפני ש, מכיון, בגלל (מילוג). מילת מקדימה להסבר.

הכתוב אמר שמשה היה צריך להפיל את הגורל כדי לתת נחלה "לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה" (ביאור:יהושע יד ב).

להרבה קוראים הדבר נראה משונה,

• כי כידוע היו ליעקב שנים עשר בנים,
• ויעקב אימץ את אפרים ומנשה כבניו - מכאן נובע שהיו לו 14 בנים, וכל בן הקיים שבט, לכן חייבים להיות 14 נחלות.
• אולם יעקב למעשה ביטל את שבט יוסף, ואמר שכל הבנים הנוספים של יוסף יקחו חלק בתוך אחיהם, ככתוב: "וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ, עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם" (ביאור:בראשית מח ו). כך שנשארו רק 13 שבטים.
• אולם הכתוב הדגיש ששבט לוי לא קיבל אדמה לנחלה, לא בעבר הירדן המזרחית ולא בארץ המובטחת, כי "יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם" (ביאור:יהושע יג לג).

מכאן נובע שהיו 13 שבטים, ואדמה לנחלה קיבלו רק 12 שבטים, כאשר שבט לוי פוזר בין כל השבטים ולא קיבל אדמה ולא הורשה להיות עובד אדמה או צאן, וזאת כדי שהם ימלאו את תפקידם כעובדי קודש ומורי העם.

מכיוון שבעתיד הקרוב שבט שמעון יתאחד עם יהודה, ואחר כך שבט בנימין הצטרף ליהודה, ושבט ראובן נטש את אדמתו והצטרף ליהודה, ושאר השבטים התאחדו לממלכת ישראל ללא זהות שבטית, ואחר כך ממלכת ישראל הוגלתה ואנשיה אבדו, ובתקופת מרדכי ואסתר שארית הפליטה התייהדה לשבט יהודה (ביאור:אסתר ח יז), כך כל הענין של השבטים איבד את חשיבותו ונשארו רק אנשי שבט יהודה כיהודים. כל זה קרה בגלל שלאה בחרה שם לבנה הרביעי ואמרה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" (ביאור:בראשית כט לה) והשם של יהודה מכיל את השם המפורש עם ד' (אולי רמז לדוד) בתוכו.

כיוון שהרבה קוראים לא הבינו את זה, העורך מצא לנחוץ להסביר את זה פעם נוספת בדיוק גמור ואמר: "וְלַלְוִיִּם לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם".

כך 13 פחות 1 זה 12, ופחות 2.5 זה 9.5, וקיבלנו שיעור במתמטיקה.

אנשי שבט לוי זכו להתפזר בתוך כל שאר השבטים ולהיות משרתי עבודת אלוהים ומורי תורת אלוהים לעם. כדי למנוע מהם להיות מעורבים בסכסוכים בין השבטים או הממלכות בישראל, הם פוזרו בכל השבטים וכך הם היו בכל צד לסכסוך, ופעלו למען אחדות העם והשרדתו.

יעקב קילל את שבט לוי (ושמעון), ככתוב: "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב, וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית מט ז), אולם זאת למעשה היתה ברכה ללוי ולא קללה, וכך גם הם שרדו עם שבט יהודה.

נאמר ששבט לוי קיבלו ערים ומגרשים. הם לא קיבלו נחלות, שדות, הרים ונחלים. הם הוגבלו לתפקידם. כיוון שמגרשים ובתים בעיר לא שבים לבעליהם בשנת היובל, הלויים היו חופשיים לנוע בין בני ישראל ולשרת אותם בכל מקום ומקום.

נאמר שללויים היה מקנה, וקנין. כמובן שלכל אדם יש קנין מסוים, בגדים, רהיטים, ספרי לימוד, כלי כתיבה, סוס וחמור לתנועה ומשא, וכו'. לפי הכתוב ללויים היה גם מקנה וצאן. סביר שמדובר במקנה לעבודת אלוהים, קורבן זבחים, ולא שהם עסקו בפיתום בקר, תוצרי חלב, ועבודות עור. סביר שמקנה כלל גם תרנגולות ועופות לקורבן ואכילה.