מ"ג יהושע יד ד
כתיב:
כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ כי אם ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם.
מנוקד:
כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם.
עם טעמים:
כִּֽי־הָי֧וּ בְנֵֽי־יוֹסֵ֛ף שְׁנֵ֥י מַטּ֖וֹת מְנַשֶּׁ֣ה וְאֶפְרָ֑יִם וְלֹֽא־נָתְנוּ֩ חֵ֨לֶק לַלְוִיִּ֜ם בָּאָ֗רֶץ כִּ֤י אִם־עָרִים֙ לָשֶׁ֔בֶת וּמִ֨גְרְשֵׁיהֶ֔ם לְמִקְנֵיהֶ֖ם וּלְקִנְיָנָֽם׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ומגרשיהם" - הם הבנינים הסמוכים להעיר מחוץ לחומה וכאלו נגרשו ממנה
"למקניהם" - הם בהמות גסות
"ולקנינם" - הם בהמות דקות
מצודת דוד
"לשבת" - רצה לומר לבד לדור בהם ולא להיות שלהם לגמרי
"כי היו" - רצה לומר לפי שבני יוסף נחלקו לשתי מטות והיו אם כן תשעה וחצי לבד הלוים אבל ללוים לא נתנו נחלה לא משה ולא יהושוע