קטגוריה:יהושע ח כז
נוסח המקרא
רק הבהמה ושלל העיר ההיא בזזו להם ישראל כדבר יהוה אשר צוה את יהושע
רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ.
רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּֽזְﬞז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
רַ֣ק הַ/בְּהֵמָ֗ה וּ/שְׁלַל֙ הָ/עִ֣יר הַ/הִ֔יא בָּזְז֥וּ לָ/הֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ/דְבַ֣ר יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח כז.
כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ
וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ
אלוהים לא אמר מה לעשות עם השלל של יריחו. אלוהים סים את דבריו במילים "וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (ביאור:יהושע ו ה), ולא הזכיר את השלל.
יהושע, על דעת עצמו, פקד: "פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם" (ביאור:יהושע ו יח) ועוד הוסיף "וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה" (ביאור:יהושע ו יט). כתוצאה מזה הלוחמים לא התאמצו לאסוף דבר, ורק המושחתים גנבו ומעלו בחרם. כיוון שהאנשים ההגונים ידעו שהם לא יקבלו דבר מהשלל, אז הם אפילו לא הקפידו שהגנבים לא יקחו לעצמם. בסיום המלחמה ביריחו לאוצר אלוהים לא הגיע אפילו שקל אחד, ולכן יהושע לא סופר את האוצר, להבדיל מסיפור המלחמה עם המדינים, ככתוב: "וַיְהִי כָּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַיהוָה, שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל" (במדבר לא נב).
וכיוון שיהושע דיבר בשם אלוהים, ורבים מבני ישראל מעלו בחרם (ולא רק עכן), אלוהים היה חייב להעניש את יהושע בתבוסה, ולהרוג את עכן בן כרמי, כי הוא עבר על פקודת יהושע ואלוהים. כדי למנוע מיהושע לעשות את השגיאה הזאת בשנית, לפני כיבוש העי, אלוהים פקד על יהושע להרשות לעם לקחת מהשלל, ככתוב: "רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ, תָּבֹזּוּ לָכֶם" (ביאור:יהושע ח ב), וסביר שאחרי הנצחון נעשתה חלוקה לעם ולאוצר אלוהים כפי שעשה משה במלחמה עם המדינים.
רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא, בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל
לפי הכתוב בני ישראל לקחו שלל מהעיר ואת כל המקנה של אנשי העי.
בני ישראל לקחו את השלל, במקום לשרוף אותו - שזה היה ביזבוז מוחלט.
כמובן שחלק מהשלל היה פסלוני כסף וזהב של אלילי כנען, ואת זה אלוהים אסר לקחת, והיה צריך להשמיד את האלילים האלה.
נראה שבני ישראל לא לקחו נשים וילדים, אולם כיוון שהם הרגו רק "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה" (ביאור:יהושע ח כה), ולא נאמר מה היה גורל הזקנים, הצעירים והטף, ניתן לחשוב שאולי נתנו להם לברוח, כדי לספר את גדולת אלוהים וכוחו, וכל אנשי כנען יבהלו ויברחו צפונה לעמם, ארצות מולדתם ובית אביהם. היה גם חשוב שאנשי כנען ישמעו על התבוסה של העי בעזרת האורב מאחורי העיר, וזה יגרום למלכי כנען להשאיר חלק מהצבא לשמור על העיר בזמן שהם יצאו למלחמה ביהושע, וזה יחליש את צבאם.
סביר ששלל העיר כלל כסף וזהב, רהיטים, כלי בית, ועוד. בני ישראל כבשו את ראש ההר, ועכשו הם יעבירו את המחנה מערבות יריחו לאזור "הַר גְּרִזִים ... הַר עֵיבָל" (ביאור:יהושע ח לג) שליד שכם אשר נשארה בבעלות בני ישראל במשך כל התקופה שבני ישראל היו במצרים. בני ישראל היו צריכים רהיטים כי הם מפסיקים להיות נוודים, ומתחילים להקים בתים ושכונות למחייתם.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית