קטגוריה:יהושע ז ד

• לדף התרגום על כל הפרק •

יהושע שלח מרגלים ואמר להם: "עֲלוּ וְרַגְּלוּ אֶת הָאָרֶץ" (ביאור:יהושע ז ב). יהושע התכוון שהם יעלו לראש הרי יהודה והשומרון וירגלו מה מצב הכוחות, מקורות אספקת מים, מקורות מזון לצבא, וכו'.
המרגלים עלו והגיעו לעיר העי שממזרח לבית אל, ובחנו את גודל העיר. הם מצאו שבעיר יש כ12,000 בני אדם (ביאור:יהושע ח כה), מתוכם, סביר שהיו כ2,000 לוחמים. לכן המרגלים חשבו שאלפים עד שלושת אלפים לוחמים מבני ישראל יתגברו עליהם. אם אנשי העי היו נשארים בעיר, דרושים הרבה יותר לוחמים כדי להקים מצור, להתקיף את החומות ולנצח את העיר.

יהושע ידע שהמרגלים הם לא מפקדי צבא מנוסים בארגון מלחמה, ובמקום לתת לו עובדות הם נתנו לו מסקנות, ובכל זאת הוא קיבל את עצתם ושלח רק שלושת אלפים לוחמים נגד העי.

יהושע שגה כמפקד הצבא כשהוא האמין למרגלים, ותחת לחץ לא להראות את חולשתו ולא להוריד מערך הצבא שהוא הכין ואימן, יהושע הסכים להצעתם, ואולי אפילו נתן להם לפקד על החיילות.

למזלם של בני ישראל אנשי העי לא היו מודעים שהמרגלים באו ושבו ליהושע, ואנשי העי לא הכינו מלכודת בין ההרים לאורך הדרך מיריחו לבית-אל, כי בקלות הם היו יכולים ללכוד את שלושת אלפי הלוחמים מקדימה ומאחורה, ומחסלים את כולם.

סביר שאנשי העי השתמשו בקלע, הן לא חסרות אבנים בהרי כנען, וזאת היתה דרך קלה לפגוע בצבא של בני ישראל ממרחק בטוח.
כך בדיוק קרה לשבטי ישראל כאשר הם באו להעניש את שבט בנימין, בגלל רצח הפילגש בגבעה (שופטים כ יב), ולמרות העדיפות הצבאית של שבטי ישראל, אנשי בנימין שהיו "אִטֵּר יַד יְמִינוֹ, כָּל זֶה קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה, וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ טז) הורידו עליהם גשם אבנים, ובני ישראל נסו מפניהם (שופטים כ כא, כה).

חף מפשע 'נס', פושע 'בורח' (ביאור:בראשית לט טו).
העורך מציג את בני ישראל שהם נסים, ולא בורחים כפושעים.

לפי הסיפור, לאחר התבוסה יהושע בכה מצער על כשלונו, ואלוהים המליץ לו להשתמש במפלה הזאת כדי למשוך את מלך העי למלכודת - כאילו שהתבוסה היתה הקרבת כלי כדי לזכות ביתרון.

אם יהושע באמת בכה והצטער, ולא ידע מה לעשות, ורק בזכות אלוהים הוא שלח מארב מאחורי העיר, אז אלוהים ושר-צבאו הם שחקני שח מעולים. אולם קיימת אפשרות שיהושע חשב על הרעיון הזה והכל היה הצגה, כדי לעודד את מלך העי ליפול למלכודת.