קטגוריה:יהושע א יז

• לדף התרגום על כל הפרק •

ראובן וגד מבטיחים נאמנות מקבילה לנאמנות למשה.
ראובן וגד נותנים כבוד גדול ליהושע, ומכירים בו כמנהיג העם ובחיר אלוהים.

אולם חייבים לזכור "[ש]אוֹן בֶּן-פֶּלֶת, בְּנֵי רְאוּבֵן" (במדבר טז א) הצטרף למרד של קרח. בהמשך משה לא מזהיר אותו לעזוב את קרח, כך שייתכן שכאשר הוא ראה שמשה כועס הוא וויתר ועזב את קרח ועדתו. לא נאמר שאון מת עם קרח. ניתן להבין שראובן לא היה נאמן בצורה מוחלטת למשה, וכך בני ראובן גם הם משאירים את הנאמנות בספק קטן.

גם פה, לפני שהם אמרו "נִשְׁמַע" הם אמרו: "כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה" (ביאור:יהושע א טז), והדבר מזכיר את דברי בני ישראל בהר סיני, "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).

"רַק" - באופן בלעדי, ללא דבר נוסף (מילוג).

אולם בהקשר שלנו המשמעות של "רַק" היא: בתנאי, אם, כל עוד: 'רק אם אלוהים יהיה עמך, אז נקשיב לך'.

ראובן וגד מזהירים את יהושע שאם אלוהים לא יהיה בעזרו ויספק לישראל את כל צרכיהם, וישמור עליהם מכל צרה, אז הם יעזבו אותו וילכו לדרכם. ראובן וגד דורשים שיהושע יהיה לפחות כמו משה. ואכן כאשר בני ישראל סבלו מפלה קטנה בעי, יהושע נבהל מאוד "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם" (ביאור:יהושע ז ו). יהושע הבין שקיימת סכנה שהעם יחדל להאמין בו, והצבא יעזוב אותו ולא ישמע לו.

אלוהים הסביר ליהושע: "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא), יש כאן נזיפה חמורה ליהושע שהוא לא הזהיר את העם מספיק חזק לקיים את דברי אלוהים במלואם. יהושע אמר לעם "וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם, וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ" (ביאור:יהושע ו יח), אולם הוא לא הודיע את עונש המוות בשרפה וסקילה. נראה שרבים מבני העם זלזלו ביהושע ולקחו מהחרם, ולא רק עכן, ויהושע נכשל שהוא לא ראה את השלל בכליהם, ואת השמחה על פניהם. המפלה בעי היתה אזהרה מאלוהים - תשמור את בריתי במלואה, אחרת אעזוב אותך, והעם ינטוש אותך.