קטגוריה:דניאל ו יב

אותם נכבדי המלך שרצו להפטר מדניאל, הביאו הצעה למלך לאסור על כל אחד לבקש מאלוה או מאיש, לחצו על מלך לכתוב פקודה כזאת, ועכשו הם עוקבים אחרי דניאל ורוצים לתפוס אותו בקלקלתו.

הנכבדים האלה התרגשו, חיפשו ומצאו את דינאל בביתו. לא ברור איך היתה להם רשות להכנס לביתו ולעלות לעליתו, ולמה דניאל המשיך והיה "כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו" (ביאור:דניאל ו יא), בזמן שהוא שומע קבוצת אנשים שמתווכחת עם משרתיו ועולה במדרגות לחדרו בעליה.

נאמר שדניאל היה "כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו" (ביאור:דניאל ו יא), ולא מבקש דבר. אולם האנשים האלה לא היו מעוניינים לברר מה בדיוק הוא אמר ועשה. לדעתם כל אדם שמדבר עם אלוה ונותן לו כבוד, לבטח שהוא מבקש משהו.

באו מספר אנשים, כך שהיו מספיק עדים כדי להעיד בשבועה שאכן דניאל עבר על פקודת השליט הבבלי.

נאמר שדניאל שמע את פקודת השליט, ככתוב: "וְדָנִיֵּאל, כַּאֲשֶׁר יָדַע שֶׁנִּרְשַׁם הַכְּתָב, נִכְנַס לְבֵיתוֹ, וְחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים לוֹ בַּעֲלִיָּתוֹ נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם, וּזְמַנִּים שְׁלשָׁה בַּיּוֹם הוּא כוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, וּמִתְפַּלֵּל וּמוֹדֶה לִפְנֵי אֱלֹהָיו, כָּל עֻמַּת שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מִלִּפְנֵי זֶה" (ביאור:דניאל ו יא).

דניאל ידע את הפקודה ועונשה, ובכל זאת שב לביתו וכמנהגו עם חלונות פתוחים בעליתו הוא כרע והתפלל.
דניאל היה יכול לכרוע על מיטתו, בהסתר, בחדרי חדרים ללא חלון, או שהיה יכול להתפלל בליבו ללא תנועת ידים, ראש או עינים - הן לאלוהים זה לא משנה.

דניאל בכוונה ובעקשנות רצה להמשיך כמנהגו: להראות לכולם שהוא אינו מפחד למות והוא לא יכבד את החוק השרירותי והטפשי הזה.

החוק "יהרג ואל/ובל יעבור" התפתח שנים רבות מאוחר יותר, בתקופת המשנה והתלמוד, והרמב"ם פסק - יהרג ואל יעבור על: עבודה זרה, רצח וגילוי אריות, בכל זאת הסימוכין לחוק נובעים מהתורה שקדמה לדניאל. לא ברור מה היה הכלל שדניאל השתמש כדי החליט שהוא מוכן למות ולא לקיים את איסור השליט להתפלל לאלוהים בפומבי.

דניאל למעשה נלחם על קיומו של אלוהים בעיני העם, שמקדשו נחרב והוא בגלות מארצו.

דניאל התעקש שאין להתכופף ולהתחבא.

דניאל במעשיו צועק: אלוהים יציל אותנו.

(בגרוש ספרד חלק מהעם בחר להתחבא, בניגוד לדניאל שהיה בתפקיד בכיר, בודד וללא משפחה וילדים.)

דניאל שמע שהנוכלים האלה מציעים הצעת חוק טפשית, האוסרת על כל אדם לבקש מאלוה ואיש (ביאור:דניאל ו ח). הוא שמע שהם לוחצים על השליט. הוא לא עשה כל נסיון לבטל את הגזרה. הוא ידע שהוא ימשיך כמנהגו להתפלל ולהודות לאלוהי ישראל, ומיד לאחר חתימת הפקודה הוא הלך לביתו להתפלל לכיוון ירושלים (ביאור:דניאל ו יא) בידיעה שהם ילכו אחריו. הוא לא כפר באשמה ולא ניסה להסביר לשליט מה הוא עשה. נראה כאילו שדניאל פעל בכוונה לעזור לנוכלים במשימתם.

דניאל החליט שהוא ינסה את אלוהים, יראה את גדולת אלוהים לכל גויי הארצות, ויעניש את הנוכלים האלה פעם אחת לתמיד. דניאל ידע שמלאך אלוהים הציל את חבריו מהכבשן, כאשר הם סרבו להשתחוות לצלם הזהב (ביאור:דניאל ג כה), ועכשו הוא החליט שהגיע תורו: או למות על קידוש השם או להראות את גדולת אלוהים.

דניאל ידע את העונש, כי הנוכלים דרשו שהעבריין "יָשְלַךְ לְגֹב הָאֲרָיוֹת" (ביאור:דניאל ו ח), והוא ארגן שהוא יוכנס בערב, בחושך, ויצא בבוקר - ובצורה זאת לא היה איש שראה מה קרה שם.
סביר שדניאל הכיר את האריות, שהיו חיות מחמד של השליט, גן חיות פרטי. ייתכן שדניאל, ווזיר השליט, היה יכול לפגוש את שומרי האריות ולפקוד עליהם איך, כמה, מה, ומתי:

• להאכיל את האריות לשובע רב. יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס) הסביר שאויבי דניאל תרצו את הצלחת דניאל בטענה הזאת. (קדמוניות היהודים, תרגום אברהם שליט, הוצאת "מסדה" ירושלים/תל אביב, ספר ב עמ' 368, פסוקים 260-262)
• לזרוק מספר פרים למכלאה כדי שלאריות יהיה עיסוק, יהיו מלאי אוכל, וכמנהגם, ישכבו בשמש ויעכלו את האוכל.
• שיתנו לאריות לשתות יין או סם אחר כדי שהם יהיו רגועים ביותר, הן המלך לבטח נהג ללטף את האריות כדי להראות את גדולתו.
• שיכינו לו לפיד בוער ועצים כדי להגן על עצמו בעזרת אש.
• שיכינו לו סולם והוא ישב מעל האריות בבטחה.
• ששומר האריות ישב איתו בלילה וישמור עליו, הן האריות לבטח פחדו ואהבו את השומר שלהם.
• שדניאל לכלך את עצמו בריח של אריות ואולי גם לבש מעיל מעור אריה שרק הומת, כדי שהאריות יקבלו אותו כאחד מהם.
• שהאריות הוצאו למכלאה אחרת, הן לא נאמר ששמעו את האריות שואגים או נוהמים.

בהמשך לא נאמר שהאריות הורעבו, או שלא היה להם אוכל, להבדיל מסיפור הכבשן ששם המלך פקד לחזק את האש (ביאור:דניאל ג יט). כל שדניאל אמר בהנצלו "אֱלֹהַי שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְסָגַר אֶת פִּי הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּנִי" (ביאור:דניאל ו כג), אולם אין צורך להאמין שדניאל לא שיקר לשליט לכבוד אלוהי ישראל, והמלאך היה אחד מהשומרים שאלוהים (או דניאל) גרם לו לעזור לדניאל.

מכיוון שדניאל הכין את האריות לביקורו, הוא היה מעוניין שיביאו אתו למשפט מיד, וישלכו אותו לאריות לפי התוכנית. דניאל ישב בשקט, רגוע, בתוך מכלאת האריות, והאריות, שהיו רגילים לבני אדם, לא ראו בו טרף.

נראה שדניאל לא סמך על הנס, ומטרתו היתה להראות את גדולת אלוהים גם לגויים וגם לאנשי גלות יהודה בבל, שישובו להאמין באלוהים.