ביאור:דניאל ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וְדָרְיָוֶשׁ מָדָיָא קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין:

תרגום: ודריוש המדי קבל המלכות כבן ששים שנים ושתים:

וְדָרְיָוֶשׁ מָדָיָא[עריכה]

כורש מלך פרס כבש את העיר והוא עתה מלך פרס ובבל יחד, [מלבד כיבושיו הקודמים עילם ולוד ויוון ועד הודו]. הוא חָפַץ בחלוקת העול ולכן מינה מלך על בבל, כמו 'מושל מקומי'. שמו דריוש והוא מדִי [כי אם יהיה בבלי אולי הבבלים ימרדו]. עתה דריוש המדי הוא מלך בבל וכורש הוא מלך מלכים.

יש להוסיף שהמשכילים חוקרי דברי הימים לא מצאו זאת, ורק מן הכתוב ידענו, אך ידוע להם אשר עשה זאת כורש מאוחר יותר עם בנו כנבוזי ונתנו למלך בבל [אולי כי דריוש מת]. ואותו יודעים רק כי אחרי כן היה למלך פרס.