בני יששכר מאמרי חודש תמוז אב/מאמר ה/נחמה ב

נחמה הקודמת - בני יששכר - מאמרי חודש תמוז אב - נחמה הבאה

מאמר ה - ז' נחמות

נחמה ב - הפטרת עקב

א

"ותאמר ציון עזבני הוי"ה ואדנ"י שכחני" (ישעיה מט, יד). הנה להבין הכפל הוי"ה ואדנ"י, גם אומרו בהוי"ה לשון עזיבה ובאדנ"י שכחה, הנה יש לפרש הוי"ה הוא שם הנכתב ואינו נזכר רק במקדש (פסחים נ, א), ואדנ"י הוא שם הנקרא זה שמי וזה זכרי (שמות ג, טו), הנה יש לפרש ותאמר ציון עזבני הוי"ה לגמרי ח"ו, כי אין אני מזכיר אותו כלל בגלות, אבל שם אדנ"י שאני מזכירו הנה הוא שכחני.

ב

ויתפרש עוד למשכילים, ציון רמז ליסוד דמלכות, כנסת ישראל אומרת, עזבני הוי"ה בהעדר הייחוד זה כמה, ואדנ"י הוא כל שיעור קומת המלכות שכחני, כי בעוה"ר כבר נשכח ממנה תענוג הייחוד שהיה לה בנקודת ציון הוא יסודה, ובהפלגת תמרורים דיברה בהפלגה כאשה אלמנה שמתייאשת זה כמה שנים מלהינשא לבעל ואינה מעלת על לבה התענוג שיש לאשה בהתחבר עמה הבעל, ואי אפשר להרחיב הדברים.

ג

הן על כפים חקותיך (ישעיה מט, טז). יש לפרש עפ"י מה דאמרו רז"ל במדרש (במ"ר יח, כא, פדר"א פמ"ח) חמשה כפולות דמנצפ"ך רמיזות הגאולות, כפולות הכפי"ן בהם נגאל אברהם אבינו מאור כשדים נאמר לו ל"ך ל"ך מארצך וכו' (בראשית יב, א), וכפולת הממי"ן נגאל יצחק מפלשתים כמ"ש (בראשית כו, טז) לך מעמנו כי עצמת ממנ"ו מא"ד, וכפולת הנוני"ן נגאל יעקב מעשו ולבן הצילנ"י נ"א מיד וכו' (בראשית לב, יב), וכפולת הפאי"ן נגאלו ישראל ממצרים פק"ד פקדת"י אתכם (שמות ג, טז), וכפולת הצדי"ן נשמר לגאולה האחרונה במהרה בימינו צמ"ח צדי"ק (ירמיה כג, ה), והנה תיכף בגאולה הראשונה דאברהם גאולת הכפי"ן היתה החקיקה בשביל ישראל שאמר לו הש"י לך לך וכו' ואעשך לגוי גדול, כאן אי אתה זוכה לבנים וכו' (עיי"ש בפירש"י), והנה אי אפשר לומר עיקר הבטחה על ישמעאל דהרי נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע [בראשית כא יב] ואי אפשר לומר על עשו זרע יצחק דהנה כתיב ואעשך לגוי גדול ובעשו כתיב הנה קטן נתתיך בגוים וכו' (ירמיה מט, טו), ואם כן על כרחך הכוונה על ישראל בלבד, ואיך תאמר ציון עזבני ושכחני, ולפי"ז זה פירוש הכתוב הן על כפים חקותיך (בלשון יוני קורין לאחד ה"ן (שבת לא, ב) והדברים עתיקין בסוד היו"ד במספר הקדמי בגימ' ה"ן, הוא סוד חקיקת המחשבה הקדומה בסוד היו"ד (תיקו"ז מ"א ע"ב) והבן), ואמר ה"ן אותך בלבד ביחידי על כפי"ם חקותיך, היינו עוד בגאולת הכפי"ן חקותיך, ואיך תאמר ציון עזבני ושכחני.
חומתיך נגדי תמיד (ישעיה מט, טז). אמר עוד לראיה שבודאי אין שכחה, דהנה רוב תיבות חומה חומת במקרא הם חסרים ו', מה שאין כן חומת ירושלים מלא ו' (מ"א ג, א, ועוד רבים), ולרמז בא, חומ"ת בגימ' תמי"ד, להורות כי מעולם לא פסקו חומת ירושלים, והגוים נדמה להם שמהרסים אבל באמת נגנזו מן העין, ואמרו בזהר (ח"ב ר"מ ע"ב) אשר הן גם היום כאשר ימלא האדם עיניו בפוך (פו"ך נכתב אצלינו פו"ך בך' דאי"ק מנין ירושל"ם בלא יו"ד, ומילוי פו"ך היינו ירושלי"ם ביו"ד), יראה כל חומ"ת ירושלי"ם (זהר חלק ב רמ, א), וז"ש לראיה שלא שכחתי כי הנה חומתי"ך דייקא הם לנגדי תמי"ד, מה שאין כן חומת אחרים במקרא.

ד

ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (ישעיה מט, כא). כבר ידעת מ"י נקרא עולם התשובה, אל"ה הם הו"ק, מ"י עולם התשובה בינה מיילד את אל"ה היינו הקצוות (לקו"ת ישעי' ה'), וככה תתבונן באדם הגשמיי שעל ידי התשובה נולדים בו המדות היינו יראה ואהבה וענפיהן, ואמר עוד ואני שכולה וגלמודה, בהעדר המוחין ח"ו, ואלה מי גדל, סוד מוחין דגדלות הנשפעין על ידי מ"י כידוע מסוד היניקה ועיבור ב', וכל הבחינות הללו המשכיל יתבונן בתשובת האדם להש"י. הבן.

ה

שאי סביב עיניך וכו' חי אני וכו' ותקשרים ככלה (ישעיה מט, יח). בפסוק הזה יש ח"י תיבות, זהו שאמר ח"י אני נאום י"י, תתבונן מאמר החתן להכלה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני וכו' (שיר ו, ה), ורצ"ל דמיון החתן המשתוקק מאד אל הכלה ואי אפשר לו למלאות המבוקש שעדיין לא הגיע זמן החיבור והיחוד הנה מבקש ממנה הסבי עיניך מנגדי וכו' שלא תתראה בפני ביופי עינים, שהם הרהיבוני ואי אפשר לי למלאות המבוקש להיות יחודא שלים עד זמן הגאולה האחרונה. ואמר הנביא הן היום בזמן הגאולה כה מאמרו שאי סביב עיניך וכו' חי אני וכו', כבר אני בסוד ח"י, הוא סוד רב טו"ב הגנוז, כשהטו"ב הוא רב היינו שנתגדל הוא סוד ח"י, והנה מן תיבת חי עד סוף הפסוק תיבת ככלה, הם עשרה תיבות, הנה י' פעמים כלה בתנ"ך, השלמת שיעור קומתה אור הלבנה כאור החמה, אז הוא סוד ח"י בצדיק יסוד עולם, ועתה יגדל נא כח אדנ"י, דהיינו בהשלמת קומתה בעשר וחיבור ח"י אליה, הרי כ"ח, יגדל נא כ"ח, והבן יגדל ביו"ד רבתי.

ו

מהרו בניך כו' (ישעיה מט, יז). יש לפרש, הניצוצין המפוזרים עוד מז' מלכין קדמאין אשר הם מסוד ב"ן והם מסוד עולם החורבן וההריסה (ע"ח שער ט' פ"ז), ובשביל זה ישראל מפוזרים בד' כנפות הארץ להעלותם מן החורבן להאיר עליהם מסוד מ"ה החדש, וזהו מהר"ו בני"ך, רצ"ל הב"ן שלך השייך לשורש נשמתך להעלות, תתן להם מהר ומתן מסוד מ"ה. ובהעמיק עוד, כאשר תדקדק, התחיל בלשון רבים מהרו ומסיים ביחיד בניך, אך הניצוץ המשוקע דב"ן בהיותו עדיין בתוך הקליפות בחורבה אינה בסוד הציור הוא כלי, וכאשר יושפע סוד התיקון דמ"ה יעלה בסוד המחשבה בציור, הוא סוד אות ר' הוא דמיון ציור הכלי (עיין בספר שערי גן עדן (שער האותיות אות ר') והבן סוד הכתוב עלה ר"ש (דברים א, כא) ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו), וז"ש מהר"ו בני"ך, רצ"ל הב"ן שלך השפיע להם על ידי מעשיך להעלותם בסוד מ"ה ויתהוו לציור סוד אות ר', וזה מהר"ו יתהוו מ"ה ר', ובזה תבין מה שקרא שלמה בעת הילוכן למקום החורבן דהרי חשך (עי' זוה"ק ח"ב קי"ב ע"ב, י"י רמ"ה ידך בל יחזיון (ישעיה כו, יא), ויש להתבונן לפי"ז הגם שכל נשמה מישראל יש לה סגולה מיוחדת לניצוצין מיוחדים, עכ"ז כאשר ישראל הם באחדות ועושה המצות בשם כל ישראל, יוכל להעלות גם הניצוצין השייכים לשורש נשמתו, וזהו מהרו לשון רבים, על כי מוטל הדבר למהר להעלות בני"ך אפילו ניצוצין המיוחדין ליחיד פרטיי, כשתעשה כזאת אזי מהרסיך ומחריביך ממך יצאו, כי יתבטל החורבן וההריסה וישמח י"י במעשיו.

ז

קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד וכו' (ישעיה נ, ח). עיין מה שפירשתי פירוש הפסוק במאמר בתולה במחול אות ד', אין מן הצורך לכפול.

ח

"כה אמר י"י איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי" וכו' (ישעיהו נ, א).
מהראוי להתבונן, הנה דבר הנבואה הזאת באו לדבר על לב כנסת ישראל, שלא יעלה על לבם שכבר נשכחו מן לב דודם כדרך אשה גרושה מאישה אשר שוב אין לה חלק ונחלה בבית אישה, וכדרך העבד שמכרו רבו לאחרים אשר אין לו שוב שייכות לרבו ראשון, הנה באת הנבואה לדבר על לב כנסת ישראל שאין כאן גירושין ואין כאן מכירה. ולפי זה, היה לו לומר: "איזה ספר כריתות אמכם אם שלחתיה", היינו אם כסברתכם ששלחתיה, איה הספר כריתות? מה שאין כן כעת, באומרו: "אשר שלחתיה", משמע דבאמת היו שילוחין וגירושין, רק ששואל הש"י: איזה ספר כריתות? וזה אינו שאלה, דלעניין הדין — האשה כיון שקיבלה גיטה, אפילו נשרף ונאבד הגט אחר כך היא מגורשת. וכן קשה בסיפא דקרא, "או מי מנושי אשר מכרתי" וכו', הוה ליה למימר "אם מכרתי" וכו', הבן.
ונ"ל דהנה דברי הנבואה קשיין אהדדי, דבכאן נאמר איזה ספר כריתות אמכם וכו', הנה משמע שלא היה גירושין, ובירמיה (ג, א) נאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד', משמע שהיה באמת גירושין, וכן דרשו חז"ל (יומא פו, ב) גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר הן ישלח וכו'. וכן אמרו רז"ל במדרש כשחרב בית המקדש השליך הקב"ה גט פטורין לכנסת ישראל (לא ראיתי המדרש הזה אבל מצאתיו בספרי המחברים), ויש לפרש כל הענין הזה עפ"י מה שהקשו הראשונים דהרי נשאלו חז"ל האיך הש"י מוריד גשמים בשבת ומוציא מרשות לרשות, ותירצו חז"ל כל העולם רשותו של הקב"ה והוא כמטלטל בחצירו ממקום למקום (ב"ר יא, ה), והנה הקשו המחברים הראשונים לפי"ז איך מהני השלכת הגט (שאמרו במדרש הנ"ל) הוה כמשליך גט לאשה בחצרו דלא הוה גט, ותירצו דצ"ל דהקנה להם הש"י מקום בחצרו, והוא דוחק לומר כן והוא רק דרך פלפול, וגם עפ"י הדין אי אפשר לומר כן וכי יש קנין בעל כרחך, הלא בודאי לא ניחא להו קניה כזאת.
ומה שנ"ל הוא, דבלא זה קראי קשיין אהדדי כמ"ש לעיל, דהרי ישעיה אמר איזה ספר כריתות, וירמיה אמר הן ישלח וכו', אלא על כרחך צריך לומר דהגירושין כביכול לא היה אלא לפנים בכדי שיהיו מתייראים ממדת הדין, ובאמת אין כאן גירושין כיון דלא שלחם מביתו דהשליך את הגט בחצרו כביכול ולא קנתה כנסת ישראל את הגט, דהרי כתיב (דברים כד, א) ושלחה מביתו דייקא, וז"ש ישעיה איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, מביתי, דכל העולם ביתי וחצירי ואין כאן שילוחין מביתו ומעולם לא הקניתי להם מקום בחצרי, (עיין מ"ש במאמרי השבתות בפסוק (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ד' וכו' מלאה הארץ קניניך ותבן).
ואמר עוד הנביא, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הנה זולת מה שדקדקנו לעיל, הנה עוד יקשה מה שייכות נושה למכירה, היה לו לומר מי מלוקחים או מקונים אשר מכרתי וכו', ונ"ל לדרוש עפ"י מה שארז"ל במשנה ערוכה (גיטין מג, ב) המוכר עבדו לגוים או לחוץ לארץ יצא לחירות, והנה הש"י מקיים תורתו וכמ"ש לעיל, והנה מכרנו לגוים ולחוץ לארץ, בודאי כביכול מחויב לפדות אותנו אפילו אין בידינו זכות כענין דמתני בברייתא (שם) אפילו עד עשרה בדמיו אפילו עד מאה בדמיו, הנה בטוחים אנחנו בד' אלקים אמת ותורתו אמת שיפדה אותנו בודאי, אבל הדין הזה הוא דוקא בקנה ומכר, אבל גבאו הבעל חוב בחובו אינו מחויב הרב לפדותו, והנה לפי"ז זהו שאמר הש"י אל נביאיו אל תפחדו ואל תרהו (ישעיה מד, ח), כי כביכול מחוייב אני על פי התורה לפדות אתכם כי מכרתי אתכם לגוים ולחוץ לארץ, ושמא תאמרו אפשר גבה אתכם הבעל חוב בחובו, זה שאמר הש"י או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי הייתי חייב שיגבה אתכם בחובו, וא"כ אין כאן רק מכירה פשוטה, על כן כביכול מחוייב אני לגאול אתכם במהרה בימינו. ואם כן לפי כל הנ"ל זה מאמר הנביא מפי הש"י מה שחשבתם ענין שלוחין כדרך איש ואשתו, אין כאן שילוחין שהגט אינו גט כי כל העולם חצרי, ושוב מה שחשבתם ענין מכירה כדרך האדון לעבדו, אדרבא כביכול מחוייב אני לפדות אתכם, כן יעשה הש"י אמן.

ט

והביאו בניך בחצן (ישעיה מט, כב). פירשו בו (רש"י ומצודות) זרוע או כנף הבגד, ולכל הפירושים מהראוי להתבונן למה אמר לשון חצן, ונראה דהוא לרמז מ"ש האר"י ז"ל (פע"ח ש' ר"ח חנוכה ופורים פ"ד) כל הגאולות הקודמות היתה הארת הגאולה על ידי מדת הוד, על כן כל הגאולות היה סיבת הגאולה על ידי אשה (כי איהו בנצח ואיהי בהוד), גאולת מצרים הסיבה הראשונה להתגאל על ידי בתיה בת פרעה, (בבל בעת אשר פתר דניאל לבלטשצר שיופסק מלכותו וקרא לו הכתב של המלאך הנה כתיב שם מלכתא לקבל מילי מלכא ורברבנוהי לבית משתייא עללת ענת מלכתא ואמרת וכו' אותי גבר במלכותך וכו' כען דניאל יתקרי ופשרה יהחווה (דניאל ה, י), הנה היתה הסיבה על ידי אשה וביה בלילא קטיל בלטשצר (שם, ל) ונפסק מלכות בבל נ"ל). מדי על ידי אסתר, יון על ידי יהודית מבני החשמונאים, ולעתיד לבא במהרה בימינו (תהיה הגאולה נצחיית במהרה בימינו) תהיה הארת הגאולה על ידי מדת נצח (ותהיה הגאולה בבחינת דכורא, על כן כל השירות היו בלשון נקבה, ולעתיד לבא בעת ההוא יושר השיר הזה (ישעיה כו, א), לשון זכר, נ"ל) ותהיה גאולת נצחיית ב"ב, זה תוכן דברי האר"י ז"ל בקצת תוספת ביאור שכתבתי לך, לרמז זה נאמרה הנבואה והביאו בניך (זכרים), בחצ"ן (לרמז על נצ"ח), אבל ובנותיך על כתף תנשאנה מצורפים אל הזכרים, ושוב לא יהיה התחלת הגאולה על ידי נוקבא כמאז למקדם, רק הנקבות יהיו מצורפים לגאולה ושמחת ישראל, לרמז זה תמצא ההפטרות שאנו נוהגים לקרותם בצבור הם מן כל ספרי הנבואה, רק נחום צפניה חגי אין בהם הפטרה, ר"ת הג' נביאים הנ"ל נצ"ח, השמור לעתיד לצורך הגאולה הנצחיית במהרה בימינו אמן.