קטגוריה:במדבר טז ה

<< | ספר במדבר • פרק ט"ז • פסוק ה' | >>

וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כׇּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו.

המהדורה המוטעמת:

וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כׇּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיְדַבֵּ֨ר וַ - ו' החיבור
יְדַבֵּ֨ר - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1696
מורפ': HC/Vpw3ms אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־קֹ֜רַח קֹ֜רַח - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 7141
מורפ': HNp וְאֶֽל וְ - ו' החיבור
אֶֽל - מילת יחס

צורת יסוד: c/413
מורפ': HC/R־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־עֲדָתוֹ֮ עֲדָת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ֮ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 5712
מורפ': HNcfsc/Sp3ms לֵאמֹר֒ לֵ - מילת יחס
אמֹר֒ - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc בֹּ֠קֶר בֹּ֠קֶר - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 1242
מורפ': HNcmsa וְיֹדַ֨ע וְ - ו' החיבור
יֹדַ֨ע - פועל, הפעיל, ציווי מקוצר (Jussive), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/3045
מורפ': HC/Vhj3ms יְהוָ֧ה יְהוָ֧ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־אֲשֶׁר אֲשֶׁר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr־ל֛וֹ ל֛ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms וְאֶת וְ - ו' החיבור
אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To־הַקָּד֖וֹשׁ הַ - מילית, ה' הידיעה
קָּד֖וֹשׁ - תואר, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/6918
מורפ': HTd/Aamsa וְהִקְרִ֣יב וְ - ו' החיבור
הִקְרִ֣יב - פועל, הפעיל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/7126
מורפ': HC/Vhq3ms אֵלָ֑יו אֵלָ֑י - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3ms וְאֵ֛ת וְ - ו' החיבור
אֵ֛ת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: c/853
מורפ': HC/To אֲשֶׁ֥ר אֲשֶׁ֥ר - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יִבְחַר יִבְחַר - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 977
מורפ': HVqi3ms־בּ֖וֹ בּ֖ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3ms יַקְרִ֥יב יַקְרִ֥יב - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 7126
מורפ': HVhi3ms אֵלָֽיו אֵלָֽי - מילת יחס
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 413
מורפ': HR/Sp3ms׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיְדַבֵּ֨ר קדמא (משרת, דרגא 5) אֶל־קֹ֜רַח גרש (שליש, דרגא 4)

וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

לֵאמֹר֒ סגול (מלך, דרגא 2)

בֹּ֠קֶר תלישא גדולה (שליש, דרגא 4)

וְיֹדַ֨ע קדמא (משרת, דרגא 5) יְהוָ֧ה דרגא (משרת, דרגא 5) אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ תביר (משנה, דרגא 3)

וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ טפחא (מלך, דרגא 2)

וְהִקְרִ֣יב מונח (משרת, דרגא 5) אֵלָ֑יו אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְאֵ֛ת תביר (משנה, דרגא 3)

אֲשֶׁ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) יִבְחַר־בּ֖וֹ טפחא (מלך, דרגא 2)

יַקְרִ֥יב מרכא (משרת, דרגא 5) אֵלָֽיו סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר: "בֹּקֶר וְיֹדַע בבוקר יודיע יְהוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ את מי בחר בשבילו (לעבודת הלוויה), וְאֶת הַקָּדוֹשׁ כלומר, ואת מי הקדיש לעבודת הכהונה וְהִקְרִיב אֵלָיו אותם (הלויים והכהנים) יקריב אליו (כל אחד לתפקידו), וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ מי שֶׁיִּבָּחֲרוּ מחר - שהקטורת תתקבל כפי שיפורט בהמשך יַקְרִיב אֵלָיו הם נבחרו להיות קרובים לה' לתמיד.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּמַלֵּיל עִם קֹרַח וְעִם כָּל כְּנִשְׁתֵּיהּ לְמֵימַר בְּצַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יָת דְּכָשַׁר לֵיהּ וְיָת דְּקַדִּישׁ וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי וְיָת דְּיִתְרְעֵי בֵיהּ יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וּמַלֵיל עִם קרַח וְעִם כְּנִישַׁת סַעֲדוֹי לְמֵימָר צַפְרָא וִיהוֹדַע יְיָ יַת דְכָשַׁר לֵיהּ וְיַת דְקַדִישׁ וְיִקְרַב לְפוּלְחָנֵיהּ וְיַת דְיִתְרְעֵי בֵיהּ יִקְרַב לְשַׁמוּשֵׁיהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"בקר ויודע וגו'" - (במדבר רבה) עתה עת שכרות הוא לנו ולא נכון להראות לפניו והוא היה מתכוין לדחותם שמא יחזרו בהם

"בקר ויודע ה' את אשר לו" - לעבודת לויה

"ואת הקדוש" - לכהונה

"והקריב" - אותם אליו (תנחומא) והתרגום מוכיח כן ויקרב לקדמוהי יקרב לשמושיה ומדרשו בקר א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם להפוך בקר לערב כן תוכלו לבטל את זו שנאמר (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר ויבדל כך (דברי הימים א כג) ויבדל אהרן להקדישו וגו'

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

מזרחי (רא"ם)

עריכה

• לפירוש "מזרחי (רא"ם)" על כל הפרק •

עתה עת שכרות היא לנו ולא נכון להראות לפניו - פירוש שכרות המחלוקת על דרך "ושכורת ולא מיין":

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[טו] עתה עת שכרות. פירש הרא"ם, שכרות המחלוקת, וכמו (ישעיהו נ"א, כ"א) "שכורת ולא מיין". ובחנם פירש כן, כי 'עת שכרות' רצה לומר שכבר הכל אכלו סעודתן, ויש לחוש שמא אחד שתה רביעית יין, ולפיכך אין להראות לפניו, ולכך 'עת שכרות'. ולא אמר 'משוכרים אתם', אלא שהזמן הוא זמן של שכרות, שדרך בני אדם שאכלו ושתו להיות שכורים. ומפני שהוקשה לו מה היה לו להקפיד על הרשעים אם יכנסו בשכרות או לא יכנסו ויתחייבו מיתה (ויקרא י', ט'), ולמה הקפיד עליהם, דאין לומר כי משה ואהרן בשביל עצמם היו מונעים, זה לא יתכן, שהרי אהרן היה צריך להקריב קרבן של בין הערבים (שמות כ"ט, מ"א), ועדיין לא היה קרב, דאם היה קרב קרבן של בין הערבים - פשיטא שאין להקריב שום דבר אחריו, דאחר קרבן בין הערבים לא היה דבר קרב (רש"י ויקרא ו, ה). ומכל שכן משה שהיתה השכינה מדבר עמו תמיד, שלא שתה רביעית יין. אלא על כרחך לא היתה כוונתו של משה רק לדחותם, אולי יחזרו:

[טז] עבודת הלויה. אף על גב שלא היו חולקים על הלויה, כיון שהיו חולקים על הכהונה (רש"י פסוק א) - כאילו היו חולקים על הלויה, דכיון שאין כאן כהונה אין כאן לויה, דקיימא לן (גיטין דף נט:) נתפרדה החבילה. ואם תאמר, והיאך בירר להם משה הלויה - ששבט לוי הם יהיו לוים, בשלמא הכהונה בירר להם שפיר, אבל הלויה לא בירר להם. ויש לתרץ, דסברא הוא, כיון שאהרן הוא הכהן, אם כן שאר שבטו, שהם קרובים אליו יותר, הם לוים. ועוד יתבאר זה (להלן פי"ז אות טו):

[יז] והקריב אותם אליו. פירוש, שאין "והקריב" רצה לומר שיקריב מי שהיה נבחר לקדושת קרבנות, כדמשמע מלישנא "והקריב אליו", אלא "והקריב" רצה לומר הקדוש ברוך הוא יקריב אליו אותו שהוא נבחר לקדושה, להיות משמש לפניו. והשתא קאי "והקריב" על הקדוש ברוך הוא. ולפיכך אמר (רש"י) 'והתרגום מוכיח כן', שפירש והקריב הקדוש ברוך הוא את הכהנים אליו, דהא תרגם "יקריב" השני 'יקרב לשמושיה'. ועל "יקריב" הראשון גם כן תרגם 'יקרב לקדמוהי', ומדתרגם 'לקדמוהי', ולא תרגם 'יקרב קדמוהי' בלא למ"ד, שאז היה משמע יקריב לפניו קרבנות, אבל 'לקדמוהי' משמע יקריב אליו הכהנים, ושייך 'לקדמוהי'. וראיה לזה, שתרגם אונקלוס "יקריב לי במועדו" (ר' להלן כח, ב) 'יקריב קדמוהי', ולא 'יקריב לקדמוהי'. ועוד, דהא תרגם 'יקרב' בלשון קל, ולא הפעיל. ונראה דאונקלוס דייק זה מדכתיב "אליו", ולא כתב 'יקריב לו', שלשון "אליו" לא יתכן לומר כי אם על הכהנים המתקרבים ממקום אחר אל הקדוש ברוך הוא להיותם כהנים לו:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

בֹּקֶר וְיֹדַע וְגוֹמֵר – עַתָּה עֵת שִׁכְרוּת הוּא לָנוּ, וְלֹא נָכוֹן לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו. וְהוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִדְחוֹתָם, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בָּהֶם (תנחומא ה).
בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ – לַעֲבוֹדַת לְוִיָּה,
וְאֶת הַקָּדוֹשׁ – לִכְהֻנָּה,
וְהִקְרִיב – אוֹתָם אֵלָיו. וְהַתַּרְגּוּם מוֹכִיחַ כֵּן: "וִיקָרֵיב לִקְדָמוֹהִי", "יְקָרֵיב לְשִׁמּוּשֵׁיהּ". וּמִדְרָשׁוֹ: בֹּקֶר. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: גְּבוּלוֹת חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ; יְכוֹלִים אַתֶּם לַהֲפֹךְ בֹּקֶר לְעֶרֶב? כֵּן תּוּכְלוּ לְבַטֵּל אֶת זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר וַיַּבְדֵּל" (בראשית א,ה), כָּךְ "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ" וְגוֹמֵר (דה"א כג,יג).

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

"אֶת אֲשֶׁר לוֹ" — השבט הנבחר. וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה, שהיו הבכורים. "וְאֶת הַקָּדוֹשׁ" — בשבטו, להיותו כהן גדול.

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"וטעם וידע ה' את אשר לו" - לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה לשון רש"י ויפה פירש יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח יד) והיו לי הלוים או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג יג) כי לי כל בכור שלא יחליפם בלוים ואת הקדוש הם הכהנים המקודשים לעבודה כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דברי הימים א כג יג) כי קרח כדי לאסוף עליו העם גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית שיודיע השם את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו ואל האחרים ואל מנחתם לא יפנה ואת אשר יבחר בו לדורות לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים יקריב אליו מחר לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר ולא על זרעו לעולם וכתב רבינו חננאל כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח וזה טעם רב לכם בני לוי (פסוק ז) שמעו נא בני לוי (פסוק ח) אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו חלק כבוד לאחיו ע"כ וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה' ואלו היו מן השבט ההוא בלבד לא היו כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה' (להלן יז ו) כי לא מת להם מת רק משבט משה ואהרן וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא והכתוב פירש ואנשים מבני ישראל (פסוק ב) להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד אבל טעם רב לכם בני לוי בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר העבודה לבכוריהם כאשר אמר (פסוק ג) כי כל העדה כולם קדושים ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם כי הוא על כהונתו צועק ואמר שדי לו בכבוד שבטו רב לכם בני לוי וחזר ואמר שמעו נא בני לוי לקרח גדולם וזה טעם ויאמר משה אל קרח (פסוק ח) אבל כולל דבריו עם בני לוי כי דברי משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה בקטרת יותר משאר קרבנות כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ויש אומרים כי וישמע משה ויפול על פניו לדרוש את השם לדעת מה יעשה ואז נאמר לו בקר ויודע ה' וגו' ולא נזכר זה רק בספור משה לעם וכבר הראיתיך כי במקומות רבים פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה ופעם יעשה בהפך ולפעמים לא יזכיר האחד כלל כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי השם כמו שאמרו (להלן לב לא) את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה וכתוב ביהושע (כב ט) אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם כענין שאמר (להלן לד יג) זאת הארץ אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה ויהיה זה מן הדברים שעשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (שבת פז) אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו' ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן (להלן יז יא) קח את המחתה ושים קטרת שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש כענין בספרי דוד ושלמה שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר (כג ב) רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני כי משה רבינו בכל ביתו נאמן הוא כאשר פירשתי ענין הבית (שמות לג יט) והזכרתיו פעמים רבות ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא הוזכר בהן דבר ה' וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו לא אמר בו "קטרת בוסמין" כמנהגו נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש אבל לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון וכן עשה בבני אהרן (ויקרא י א) ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש והוא הנכון ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו במצוה

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

בקר ויודע ה' את אשר לו. כלומר אתם אומרים שאנחנו מתנשאים על קהל ה' ואני עושה המעשים מלבי, למחר תדעו זה, כי בבקר יודיע השם יתעלה אתכם את אשר לו כלומר אם הלוים שלו, שכתוב בהן (שם ח) והיו לי הלוים, או אם הבכורות עדיין שלו שכתוב בהם (שמות יג) קדש לי כל בכור, ואת הקדוש, להיות כהן גדול, הוא אהרן שכתוב בו (דברי הימים א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. ובמדרש בקר ויודע ה' את אשר לו, אמר ר' נתן אמר הקב"ה אם יתקבצו כל חרטומי העולם לא יוכלו להפוך בקר לערב, וכשם שהבדלתי בין אור לחשך כך הבדלתי את אהרן להקדישו קדש קדשים.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"וידבר אל קרח ואל כל עדתו" הודיעם שהרגיש בתחבולותם ובקשר עדתם:

" את אשר לו" מי הוא המדבר לכבודו יתברך: " ואת הקדוש והקריב אליו" ויודיע מי הוא הקדוש שראוי שיקריב לפניו קרבנות:

" ואת אשר יבחר בו יקריב אליו" אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר כענין הבדלו מתוך העדה:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ה) "וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר", הדבור הוא הדבור באורך שדבר להם בע"פ, והאמירה מציין הלשון שאמר להם כפי הנכתב בתורה (כמ"ש ויקרא סי' ג' בארך), משה דבר עמהם באריכות, והודיע להם שזה א"א שכלם יהיו כהנים גדולים, כי גם בטלית שכולה תכלת ועדה שכולה קדושה צריך חוט אחד מיוחד המושך הקדושה וההשפעה לכל הטלית, ובית מלא ספרים צריכה מזוזה ששמירת ה' חופף על ידה על כל הבית, וכן אנו אין לנו אלא מקדש אחד וכ"ג אחד, אשר הוא הנבחר והנקדש להיות מלאך מליץ בין ה' ובין העדה, ועפ"ז הודיעם כי מצד מה שהשתתפו עם קרח שחולק על כהונתו של אהרן צריך בירור והוכחה לדעת במי יבחר ה' מכלם להיות הכהן הגדול מאחיו, אחר שלפי סברתם יבחר ה' אחד מבין כלם, וכלם מוכנים לבחירה זו כמו קרח, וזה יבורר ע"י שיקטירו קטורת שהוא העבודה היותר נכבדת שזר הקרב אליה ישרף באש, וא"א להקטיר עתה שהם שתויי יין שלא יארע להם כמו לנדב ואביהוא שהקטירו שתויי יין, לכן יונח זה עד מחר, וז"ש בקר ויודע, והודיע שה' יבחר באיש אחד מכל העדה ויקדישו קדש קדשים באחד מג' אופנים, [א] מצד סגולת נפשו שיש נפש שהיא מסוגלת לזה מצד שרשה ומחצבתה כי יש משקל ומדרגה לכל נפש, ואלהי הרוחות הוא יודיע את אשר לו, ר"ל מי שהוא מיוחד לה' מצד סגולת נפשו ששרשה ממקום נעלה וגבוה יותר משאר נפשות, כמ"ש כי לי כל בכור והיו לי הלוים, שזה מצד סגולת נפשותיהם ממקור מחצבתם. [ב] יש מי שזוכה למדרגה זו מצד הכנתו שקדש את עצמו בקדושה יתרה והכניע כל כחות החומרים והפשיט שמלותיו הצואים וילבש מחלצות הקדושה והרוחניות וז"ש ואת הקדוש והקריב אלי, [ג] מצד הבחירה, שלפעמים יבחר ה' באיש אחד אשר ימצא חן בעיניו ויעלהו למעלה יתרה יותר מכפי טבעו והכנתו רק מצד רצון האלהי, [וכמ"ש על פסוק ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי שמרמז על ג' מדרגות אלה] ועז"א ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

בוקר ויודע ה' את אשר לו. אין פירושו הגבלת זמן לאמר מחר יהיה האות הזה, דא"כ הל"ל בקר יודע ה', מהו ויודע בוי"ו, ואשר אליו מבעי ליה מהו לו. אלא כך פירושו הבקר יאמת ויברר הדין עם מי וזה לפי שקרח חלק על הכהונה ועל המתנות כהונה כדאיתא במדרש (ילקוט טז.א) במעשה אשר סיפר קרח לכל העדה אלמנה היה לה כבשה ולקח אהרן ראשית הגז והבכור וזרוע ולחיים כו', וראיה לזה שהרי אחר אשר נחה שקטה הארץ מן המחלוקת נתן ה' לאהרן המתנות ברית מלח עולם. ש"מ שקרח היה מערער עליהם, ואמר משה בזאת תדעון כי נתן ה' לאהרן המתנות חלף עבודתו כי כל דבר הניתן בבקר הוא הדבר הניתן בשמחה ובפנים מאירות וזה הוראה שהנתינה דבר הגון כמו שפירש"י פר' בשלח (טז.ז) על המן שניתן בבקר. ולכך נאמר לקמן במתנות כהונה ואני הנה נתתי לך פירש"י בשמחה, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (שמות ד, יד) והיינו בפנים מאירות וכל דבר הניתן בשמחה ובפנים מאירות ניתן בבקר בבקר בהטיבו את אשר שאל כהוגן וא"כ הבקר יברר שהאמת עם אהרן, ויודע ה' את אשר לו. כי לו ית' הכסף והזהב ומשלו יתן לו ה' למשרתיו עושי רצונו ולא כמו שאמר קרח שלקחם בלא הורמנא דמלכא ית'.

ומדקאמר משה לא חמור אחד נשאתי. ש"מ שכשם שחשדוהו שנתן לאהרן הכהונה כדי שיזכה במתנות כהונה כך חשדו את משה לומר אך לו המלוכה כדי לזכות בזה משפט המלוכה את חמוריכם יקח וגו' (שמואל א ח, טז). ע"כ אמר כמתנצל לא זו שלא לקחתי בזרוע חמור של אחד מהם אלא אפילו במתנה לא לקחתי מהם לכך אמר נשאתי לשון וישא משאת מאת פניו. (בראשית מג, לד) ולפי שמדרך המלכים להרע למי שאין נותן לו מתנות לכך אמר ולא הרעותי את אחד מהם. ולפי מה שפירשנו למעלה שקרח חלק על הבריאה אמר כאן בקר. כי מצד שאין אתה יכול להפך הבקר לערב בזה ויודע ה' את אשר לו. כי לו ית' תבל ומלואה והוא הממליך מלכים ובידו יתברך להקריב אליו את אשר יבחר בו.