מדרש תנחומא קורח ג

ג. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח". לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו. בשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה (במדבר ח ו): "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם וגו'", מיד עשה משה כן לקרח. התחיל לחזר על כל ישראל, לא היו מכירין אותו. אמרו לו, מי עשה בך כך. אמר להם, משה עשה בי כך, ולא עוד אלא נטלוני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומרים לי, הרי אתה טהור. והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל, ואמרו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, ובני אהרן סגני כהונה. תרומה לכהן, מעשר ראשון לכהן, עשרים וארבע מתנות לכהן. מיד, ויקהלו על משה ועל אהרן וגו'.

(ו)אמר רבי לוי, באותה שעה כינס את עדתו, ואמר להם, הרביתם עלינו משאוי יתר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת יד מצרים יותר מתחת ידיכם, שבכל שנה ושנה מתים ממנו חמשה עשר אלף וארבעים וחמשה. ובקשו לסקלן.
"וישמע משה ויפל על פניו". אמר להם משה, לא מלוכה אני מבקש, ולא אהרן כהונה גדולה, שנאמר "ואהרן מה הוא כי תלינו עליו". אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, לא כך צויתני, שנאמר, (שמות כח א): "ואתה הקרב אליך את אהרן וגו'" והרי עמדו כנגדנו להרגנו.
אמר להם, "בקר ויודע ה' את אשר לו". מהו בקר. אמר רבי נתן, אמר הקדוש ברוך הוא, אם יתקבצו כל חרטומי מצרים ויבקשו להפך את הבקר לערב וערב לבקר, לא יוכלו. כך כשם שהבדלתי בין אור לחשך, כך הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים.
מיד, "וישלח משה לקרא וגו'". לא נלך לא נבוא אין כתיב כאן אלא "לא נעלה". ועליהם אמר שלמה, (משלי יח ז): "פי כסיל מחתה לו" פתחו פיהם לפורעניות, לומר שהם מתים בירידה ולא בעליה.
כשם שאמרו כך מתו "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". אמר משה, הואיל ולא רצו לבא, אני אלך אצלם, אולי יתביישו ויחזרו בהם, שנאמר "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם".
כשראו אותו, התחילו לחרף ולגדף, שנאמר "ודתן ואבירם יצאו נצבים". וכי יושבין או כורעין או נופלין יוצאין בני אדם. אלא מלמד שיצאו כשהן מחרפין ומגדפין, שנאמר כאן יציאה והצבה, ונאמר בגלית הפלשתי יציאה והצבה, דכתיב (ש"א יז, ד): "ויצא איש הבינים ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב" מה יציאה והצבה התם בחרופין ובגידופין, אף כאן בחרופין ובגדופין.
לכך פתח משה ואמר, "אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'". וכתיב "ותפתח הארץ את פיה".
בא וראה כמה קשה המחלוקת, שכל העוזר במחלוקת, הקדוש ברוך הוא מאבד את זכרו. שכך כתיב "ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש".
אמר רבי ברכיה, כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה. ובמחלוקתו של קרח, תנוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית, דכתיב, "ונשיהם ובניהם וטפם", "וירדו הם וכל אשר להם". לפיכך כתיב, "וַיִּקַּח קֹרַח":