ביאור:ספרי זוטא במדבר/לה
פרק לה[עריכה]
פסוק יא[עריכה]
השוו ספרי קס, ומכות ב ד - שם נראה שאין הערים שבעבר הירדן קולטות כלל עד שיופרשו גם הערים שבארץ כנען. כאן מאפשרים להן קליטה על רציחות שהתקיימו בעבר הירדן; וראו גם תוספתא מכות ב יב, שהיו גולים גם במדבר. |
"ערי מקלט", מגיד שהן קולטות!
ערי מקלט שבעבר הירדן קולטות שבעבר הירדן, ושבארץ כנען - שבארץ כנען ושבעבר הירדן
"ערי מקלט" - אל יעשו גנות ופרדסין! "ערי מקלט" - אל יעשו חנויות ופונדקין! "ערי מקלט" - אל יעשו בית יצורה!
דרשות בסגנון דומה לזה שלעיל על "ערי מקלט". הפרשת ערי המקלט היא אחרי שכבשו אותן; וראו לעניין "ימנו אחרת תחתיה" ו"יבנו" תוספתא מכות ג ב-ד. |
"תהיינה", הלחם עליהם – תהיינה! תן ממונך עליהן – תהיינה! אל יעשו עיר נדחת – תהיינה!
"שש" שאם ניטלה אחת מהן - ימנו אחרת תחתיה. אם חרבו - יבנו אותם; (אינם) צריכין שש
ומנין שימנו להן מה שירצו? אמר "וידבר ה' אל משה לאמר" - ריבה
אינם צריכין אלא אחת או שתים - אמרת "לאמר... ואמרת אליהם"
"בבואכם אל הארץ" (במדבר טו, יח) - קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ, משתבוא אל הארץ - למנות ערי מקלט
בזכות שתקבל עליך תבוא לארץ! יכול כיון שבאו לארץ יהוא חייבין למנות ערי מקלט שבחוצה לארץ?
אמרת לא אמרתי אלא "אשר אני נותן לכם" באשר אני נותן לכם אתם חייבין למנות ערי מקלט; לא בחוצה לארץ!
והקריתם לכם ערים, יכול ערים גדולות או קטנות, מן הערים שבנו גוים או מן הערים שיבנו ישראל משבאו?
תלמוד לומר "ערים": ערים גדולות, לא ערים קטנות! מן הערים שבנו גוים, לא מן הערים שיבנו ישראל משבאו!
לפה שנאמר "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה לנוס" (דברים ד, מא)
יכול מפי עצמו? תלמוד לומר "שמה". נאמר כאן "שמה" ונאמר להלן "שמה"
מה שמה שנאמר להלן, מפי הדבר - אף שמה שנאמר כאן, מפי הדבר
או לעולם יהוא ממונות מפי הדבר? תלמוד לומר "שמה": הראשונות מפי הדבר והשניות מפי עצמו!
למיעוט עדים זוממים ראו מכות א א. |
ונס שם, לאיין? אמרת "שמה"! "רוצח" - לא זומם! "מכה נפש בשגגה" פרט למכה מזיד!
ממעט אני את השוגג לא אמעט את המזיד, דברי ר' חנניה. אלעזר בן מתיה אומר: "בשגגה" - פרט למכה בשבת
יכול שני מרבה המכה אביו בחול? אמר "בשגגה", פרט למכה אביו בחול!
פסוק יב[עריכה]
כאן לומדים את דין רודף מהפסוק "רשע למות", כלומר יש להמית את הרשע לפני שביצע את זממו. הדין נקשר לדיני התראה: ההתראה והסירוב של הרוצח להימנע מרצח מסמנים אותו כ"רשע" ומתירים את דמו! |
"והיו לכם הערים למקלט מגואל", יהוא קולטות מגואל
לפה שנאמר "ולא ימות הרוצח", הרי מי שהיה רודף אחר חבירו להורגו
אמרו לו 'בן ברית הוא, הווי יודיע שכתוב בתורה "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"' (בראשית ט, ו)
אמר להן 'אף על פי כן הורג הוא' - אמר "רשע למות" (במדבר לה, לא)! קדם הורגהו! הצל נפשו של זה בנפשו של זה!
וכן מי שהיה רודף אחר האשה לנאפה, אמרו לו 'בת ברית היא, אשת איש היא
הווי יודיע שכתוב בתורה "מות יומת הנואף והנואפת" (ויקרא כ, י) אמר להן 'אף על פי כן נואף הוא!'
אמר " רשע למות", קדם הורגהו! הצל אשתו של זה בדמו של זה!
יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף? תלמוד לומר "ולא ימות הרוצח". עד מתי? "עד עומדו לפני העדה למשפט"
הדרשה של ר' יונתן מדגישה את הצד המשפטי-פרוצדורלי של הדיון ברצח, בדומה לפשט הכתוב; וראו תוספתא מכות ג ז. |
ר' יונתן בן דורס אומר: הרי עדה שראו אחד שהרג את הנפש, יכול יהרגו אותו עד שלא יעמוד אצל בית דין?
תלמוד לומר "ולא ימות הרוצח" עד מתי? "עד עומדו לפני העדה למשפט".
פסוק יג[עריכה]
לכאורה הדין מנוגד לאמור בפס' יא לעיל. שלוש הערים שבארץ כנען אינן תלויות בהימצאות יושבי הארץ בה. לפי התוספתא מכות ג י יש אפשרות למנות ערים נוספות אם יש בכך צורך, בניגוד לדרשה שלפנינו. |
"והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה", משהן שש הן קולטות, ואם אינן שש אינן קולטות!
באו אנשי עבר הירדן לארץ כנען, יכול ימנו שש שש? אמרת "את שלש הערים תתנו מעבר לירדן".
באו אנשי ארץ כנען לעבר הירדן, יכול ימנו שש שש? אמר "ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען"!
פסוק יד[עריכה]
אין ערי מקלט לגויים, ונראה שדינו של גוי שרצח בשוגג הוא מוות. |
"ערי מקלט תהיינה לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם" - פרט לגוים.
לפה שאמרתה אם חרבו ימנו אחרות תחתיהן, יכול חזרו הראשונות ונתיישבו לא יחזרו אלו למקומן מעתה?
תלמוד לומר "שש ערי מקלט תהיינה" והשניות ערי המקלט החליפיות חוזרות למקומן!
לפה שנאמר "עד מות הכהן הגדול", הרי הכהן הגדול שהרג ומניין שיגלה? אמרת "בשגגה" - פרט למזיד ולא פרט לכהן גדול!
פסוק טז[עריכה]
העדות כוללת את כלי הרצח, וראו תוספתא סנהדרין ט א. |
"בכלי ברזל הכהו", יבוא העד ויעד במה היכהו. אין לי אלא שהכהו בכלי ברזל מיוחד - זה הסייף והרומח
שאמר "בכלי ברזל" - ריבה האסכלה והשפוד. "ואם בכלי ברזל" - ריבה העשת גוש גולמי חסר צורה שלהן.
"באבן יד הכהו". אין לי אלא שהכהו באבן, ומנין את מרבה שהכהו בגוש של מלח או בפלח של דבילה
או הפיל עליו סל מלא עפר, או סל מלא צרורות? תלמוד לומר "ואם באבן יד"!
שאמרת "באבן יד", מגיד ששיערו את האבן ואת היד ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית
נאמר כאן "כלי" ובברזל "כלי". מה כלי שנאמר בברזל, ששיערו את היד ואת הכלי את המכה ואת מקום המכה
אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית
אף כלי שנאמר כן, מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית.
"בכלי עץ הכהו" יבא העד ויעד במה הכהו. אין לי אלא שהיכהו בכלי עץ מיוחד, זה המקל
ומנין את מרבה שהכהו בראש הקורה או בראש התורן של ספינה? תלמוד לומר "או בכלי עץ".
"יד" שאמר בכלי עץ, מגיד ששיערו את היד ואת הכלי ואת המכה ואת מקום המכה, אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית
אמר ר' שמעון והלא כלי ברזל מיוחד, הורג בכל מקום
ומנין אתה מרבה הדוחה את חברו לתוך המים או לתוך האור או שהשיך בו את הנחש?
תלמוד לומר "ואם בשנאה יהדפנו" (במדבר לה, כ)!
פסוק יט[עריכה]
אין העדים מחוייבים ללכת לבבל כדי להמית את הרוצח, ובמקומם יכול להמית אותו גואל הדם. אם הרוצח מפחיד את גואל הדם, יכול גואל הדם להמית אותו בדרכים עקיפות ולאו דווקא בסייף. |
לפה שנאמר "יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה (דברים יז, ז)
הרי מי שברח לבבל יכול ילכו אחריו לשם? אמר כן "גואל הדם הוא ימית את הרוצח"!
ומנין אפילו אמר 'איני יכול להקבילו'? תלמוד לומר "בפגעו בו הוא ימיתנו"
פסוק כ[עריכה]
למרות המילים השונות הדרשה משווה את הדין: תמיד צריכים בית הדין לוודא שהנרצח מת בגלל המכה; שבשני הפסוקים הופיעה המילה "צדיה" ולומדים גזירה שווה. |
"ואם בשנאה יהדפנו", והלא איבה היא שנאה, ושנאה היא איבה! ומה תלמוד לומר "איבה" (פס' כא-כב) ו"שנאה"?
אלא מה שנאה, ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית
אף איבה, ששיערו אותה את המכה ואת מקום המכה אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית!
פסוק כב[עריכה]
ראו לעיל בביאור לפס' כ. |
"או השליך עליו בצדיה וימות", נאמר כאן צדיה ולמטן צדיה
מה צדיה שנאמרה למטן, מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה, אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית
אף צדייה שנאמר כן, מגיד ששיערו את ההשלכה ואת המכה ואת מקום המכה, אם כדיי להמית ואם אינה כדיי להמית.
ראו מכילתא נזיקין ד: שתי הגבלות על עונש המוות, בנוסף לעניין המזיד: המכה חזקה ויש בה כדי להמית, ואין למכה רשות להכות. אם אחת משתיהן אינה בתוקף – המכה פטור ממוות ומגלות; וראו מכות ב ב. במשנה ג שם נראה שהאב גולה אם המית את בנו, בניגוד למשנה ב ולאמור כאן. |
לפה שנאמר "מות יומת המכה", יכול מיתה וכל מיתה? אם המוכה מת אפילו לאחר שקיבל סטירה בלבד אמר "וימות" (פס' טז), כדיי שימות!
לפה שנאמר "מות יומת המכה" יכול כל המכים מתים?
קטן שהיכה, ושוטה שהיכה, והמלמד סופרים, והמלמד תינוקות, והמכה מכות מרדות, והמכה מאהבה האב המכה את בנו?
אמרת "כי יזיד" (שמות כא, יד) - פרט לשוגג, "איש" - פרט לקטן, "על רעהו" - פרט לתושב
"להורגו" - שנתכוון לו "בערמה" - פרט לשוטה.
"אך אם יום או יומים יעמוד", לפה שאמרתה "בבלי דעת" (דברים ד, מב)
פרט למכה שלא בדעת והמלמד סופרים והמלמד סופרים והמכה מכות מרדות והמכה מאהבה.
עונש המוות לא ניתן לעדים זוממים וכן גם לא למי ששלח רוצח שכיר או אפילו את עבדו לרצוח אדם אחר, כשם שלא ניתן לבעל השור המועד שהמית אדם; והשוו לסיפור על ינאי המלך שעבדו הרג אדם והסנהדרין הזמינה אותו להשפט, בניגוד לאמור כאן – בנימוק שחייב אדם "לעמוד על שורו"; ראו סנהדרין יט א. בכל המקרים הללו חייב האדם השולח מיתה בדיני שמים; ראו מכילתא נזיקין י. |
לפה שנאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", (דברים יט, יט) יכול אף השוליח להכות?
אמרת "מות יומת המכה", לא השוליח!
ממעט אני בשוליח להכות מכה שאינה כדיי למכה, והכה;
לא אמעט בשוליח להכות מכה שהיא כדיי למכה והכה! אמרת "מות יומת המכה" לא השוליח
מקל אני באלו, לא אקל בעבד אחרים? תלמוד לומר "מות יומת המכה"!
מקל אני בעבד אחרים, לא אקל בעבד עצמו? תלמוד לומר "מות יומת המכה"!
אמרתה רוצח מת, אין בעל השור מת!
ראו לעניין "אביו נשיא/דיין" מכילתא נזיקין ה, שהאזהרה על קללת אביו נלמדת מהצד השווה בין 'אביו נשיא' ל'אביו דיין' ול'אביו חירש'. נראה שבעל הדרשה למד כך גם לעניין 'מכה אביו ואמו' ועשה בהם חבורה, והניסוח קשה. |
מרבה אני אביו נשיא, לא ארבה אביו דיין? תלמוד לומר "מות יומת המכה"
מרבה אני אביו דיין בבית דין הגדול, תלמוד לומר "מות יומת המכה"
אפשר לומר כל אלו באביו, אבל בזמן שעשה בהם חבורה מגיד שהוא חייב!
למרות שלדעת ר' עקיבא בסנהדרין יא ד, ממתינים ואין ממיתים את המומת עד הרגל, גם לדעתו אין ממתינים ואין דוחים הוצאה להורג מסיבות אחרות, כגון מי שנגזר דינה למוות והיא בהריון – אפילו מתקדם - בניגוד לגישת המשפט היווני, שראה בעובר ישות עצמאית; אבל אם ישבה על המשבר והלידה התחילה – ממתינים עד שתושלם הלידה – ראו ערכין א ד: כל זמן שלא התחילה הלידה אין חיי העובר נחשבים כחיים עצמאיים. |
לפה שנאמר "וכל ישראל ישמעו ויראו" (דברים יג, יב), התקינו שיהו הורגין ברגל
יכול אם לא היתה אשה עברה, לא יאריכו לה עד שתלד, אבל אם היתה אשה עברה יאריכו לה עד שתלד?
תלמוד לומר "מות יומת המכה"
יכול אם היתה בת שלשה חדשים לא יאריכו לה עד שתלד, אבל אם היתה בת תשעה חדשים יאריכו לה עד שתלד? תלמוד לומר "מות יומת"
אם אינם יכולים להרוג את הנידון במיתה שגזרו עליו בית הדין – יהרגו אותו בדרך שהם יכולים, ואם אינם יכולים כלל להמיתו – הנדון ייהרג בידי שמים, וראו כתובות ל ב. |
או "מות יומת", מיתה שגזרו עליו בית דין. מניין שיכו אותו באבנים בחצים ובפלחות? תלמוד לומר "מות יומת", מכל צד!
אין במשמע אלא בזמן שהסנהדרין במקומה,
בזמן שאין הסנהדרין במקומה, נתחייב אדם סקילה - ביתו נופל עליו או חיה גוררתו וכו'
לפי שנאמר "כבד את אביך", הרי מי שהרג את בנו, מניין שבנו מותר בו להרגו?
תלמוד לומר "גואל הדם הוא ימית" וגו':
פסוק כג[עריכה]
לעניין הקופץ למעיין ראו תוספתא מכות ב ד. דורש "בלא ראות ויַפֵּל" – ויִּפֹּל! |
"ויפל", לרבות שקפץ לתוך מעין והרג אדם שהיה במים!
"והוא לא אויב לו" – העד; "ולא מבקש רעתו ושפטו" - מגיד שדבבו של אדם לא דנו ולא מעידו!
פסוק כה[עריכה]
ראו מכות ב ו-ז: אם הכהן הגדול מת לאחר שנגמר דינו של הרוצח לגלות, אבל לפני שהוא הספיק לחזור לעיר המקלט – הוא פטור מגלות; אבל אם נגמר דינו לאחר מות הכהן הגדול – הוא גולה; אם הרוצח היה תושב עיר המקלט לפני משפטו – עליו לגלות לעיר אחרת; דבר אינו מצדיק את יציאתו מעיר המקלט, חוץ ממות הכהן הגדול. |
"והשיבו אותו העדה", יכול משנתחייב גלות ולא הספיק לגלות עד שמת כהן גדול, יגלה?
תלמוד לומר "והשיבו", שאינו זז ממקומו! "אל עיר מקלטו", החזירו רוצח לידון - היו מגלין אותו!
יכול יהו מגלין אותו לעיר שדר? תלמוד לומר "אל עיר מקלטו"! "אשר נס שמה" - לא יצא למול את הקטן.
"שמה", לא יצא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדליקה מן המפולת. לא יצא לחלק לעניים
יכול אם היה עני לא יצא, אבל אם היה עשיר יצא? תלמוד לומר "שמה"!
יכול אם היו עשירים כיוצא בו לא יצא, אבל לא היו עשירים כיוצא בו יצא? תלמוד לומר "שמה"
"וישב בה" - אל יהי מחזר מעיר לעיר. ממעט אני שנמשח בימיו והוא איש
ולא אמעט שנמשח בימיו והוא קטן? תלמוד לומר "בשמן הקדש" הוא תלוי הדבר, ולא ב"איש"!
"והשיבו אותו העדה", הרי מי שנתחייב לגלות וגלה, חוזר למיתתו של שני
שומע אני "עד מות" זה, ו"עד מות" זה? תלמוד לומר "עד מות הכהן הגדול"
שאמר "עד מות הכהן הגדול" - זה המרובה בבגדים. "אשר משח" - לרבות משוח מלחמה. "אותו" - פרט למשח את עצמו!
לפי שנאמר "מקלט" - העיר קולטת ואין מגרשה קולט. או העיר מצלת ואין מגרשה מציל?
תלמוד לומר "אל עיר מקלטו"!
פסוק כז[עריכה]
דין תחום העיר כדין מגרשה: הם אינם קולטים, אבל יציאה אליהם מהעיר אינה מתירה את דם הרוצח. לפי מכות ב ז גם התחום קולט, והרוצח אינו חייב לבקר בעיר לפני יציאתו לתחום. |
"ומצא אותו", פרט למצא הוא גואל הדם.
לפי שנאמר "ערי מקלט", העיר קולטת ואין תחומה קולט; או העיר מצלת ואין תחומה מציל?
תלמוד לומר "מחוץ לגבול עיר מקלטו"
"ורצח גואל הדם", ביד כל מי שיהרגנו
וכן הוא אומר "אך את דמכם לנפשותיכם" (בראשית ט, ה), מגיד שתובעין דמו של אדם ביד כל מי שיהרגנו!
פסוק כח[עריכה]
סיום הגלות במות הכהן הגדול חלה גם על הגולה משכונה לשכונה באותה העיר וכן על הגולה מעיר מקלט לעיר מקלט, ראו משנה ז שם. הרוצח שהשתחרר מהגלות יכול לשבת בכל מקום, ולאו דווקא באחוזתו – ואין לגואל הדם רשות לפגוע בו. |
"כי בעיר מקלטו ישב" - לרבות אנשי עיר מקלטו שגלו, וגלה עמהן, שומע אני ישב לו בגלות?
תלמוד לומר "כי בעיר מקלטו ישב", לרבות שהרג באותה העיר - גולה משכונה לשכונה;
ובן לוי תושב העיר - גולה מעיר לעיר! "עד מות הכהן" - מגיד שאחוזתו מצלת.
אין לי אלא אחוזתו מצילתו, מנין אף כל הארץ מצלת? תלמוד לומר "ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו", מגיד שכל הארץ מצלת!
פסוק כט[עריכה]
אמנם סנהדרין נוהגת גם בחו"ל (מכות א י), אבל דיני הגלות לעיר המקלט נהוגים רק בא"י, תחת שלטון ישראל. |
"בכל מושבותיכם" - בחוצה לארץ! יכול אף ערי מקלט יהו נוהגות בארץ ובחוצה לארץ?
תלמוד לומר "אלה"; הדיינין נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, וערי מקלט אינן נוהגת אלא בארץ!
"מכה נפש - לפי עדים" (במדבר לה, ל) מנין אף הגולה - לפי עדים? תלמוד לומר "מכה... לפי עדים"
ודיני גלות ומלקות מנין? תלמוד לומר "כל מכה נפש לפי עדים"
"עד" - שהוא כשר להעיד, מנין אף עד שאינו כשר להעיד? תלמוד לומר 'עד' - "ועד", שאמר 'עד' - "ועד" - לרבות בעל דין!
פסוק לא[עריכה]
הרוצח שהשתהה בדרכו לגלות בעיר המקלט, וכן רוצח שיכול לצאת מעיר המקלט במות הכהן ואינו יוצא ממנה, וחבלו בהם – אינם זכאים לפיצויים על החבלה, וכן עבד עברי שאדונו רצע את אזנו כשביקש להשאר בביתו לאחר שש שנות עבודה – אין האדון חייב לפצות אותו על רציעתו; חכמים פטרו את שלושת החובלים הללו כדי לזרז את הרוצח ואת העבד לקחת על עצמם אחריות ולצאת ליישב את העולם. |
"ולא תקחו כופר", הרי מי שנתחייב לגלות וחבלו בו, ואמרו לו 'צא ולך', יכול יש לו חבל? אמרת "לנפש רוצח" - לגולה.
"ולא תקחו כופר לנוס" לרבות שגלה לעיר מקלט וחבלו בו, אמרו לו 'צא ולך' יכול יש לו חבל? תלמוד לומר "לשוב";
הנמכר לשנים ושלמו שש, וחבלו בו ואמרו לו 'צא ולך', יכול יש לו חבל? תלמוד לומר "לשוב"!
פסוק לג[עריכה]
קושר את דיני הכפרה על רצח לדיני עגלה ערופה: כשם שפיצויים אינם מכפרים על רצח, במזיד או בשגגה – כך עריפת העגלה אינה מכפרת אם מצאו לאחר מכן את הרוצח, ואין להימנע מלהרוג אותו או להגלותו; וראו דברים כא ט, וכן ספרי קסא. |
"ולארץ לא יכופר", הרי עגלה כאדם: מה אדם תולה - אף עגלה תולה!
"ולא תטמא את הארץ", היא טהורה מליטמא, ואין כל הארצות טהורות מליטמא!
"שוכן בתוך", יכול בתוך מאה, בתוך אלף? תלמוד לומר "בתוך בני ישראל"
ויש אומרים בתוך כל שבט ושבט, ויש אומרים בכל השבטים
ר' נהוראי אמר: "כי אני ה' שוכן" בגלות? תלמוד לומר "בארץ"
או "בארץ" ואתם בגלות? תלמוד לומר "בתוך בני ישראל" בשעה שבני אדם בארץ, ולא בשעה שהן בחוצה לארץ.