ביאור:נדרים לב א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוד קודםתלמוד בבלימסכת נדריםעמוד הבא

גמרא[עריכה]

מפני שנתעסק במלון תחילה, שנאמר: "ויהי בדרך במלון" (שמות ד כד).
רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק, שנאמר: "כי חתן דמים אתה לי" (שמות ד כה). צא וראה, מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק.
דרש רבי יהודה בר ביזנא:
בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד – "ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה" (שמות ד כה). מיד – "וירף ממנו" (שם פסוק כו).
באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: "הרף מאף ועזוב חמה" (תהלים לז ח). ויש אומרים, לחימה הֲרָגוֹ, שנאמר: "חמה אין לי" (ישעיהו כז ד).
והכתיב: "כי יגורתי מפני האף והחמה" (דברים ט יט)?
תרי חימה הוו. ואיבעית אימא, גונדא דחימה.
  • תניא, רבי אומר: גדולה מילה; שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א), וכתיב: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (שם פסוק ב).
דבר אחר: גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה" וגו' (שמות לד כז).
דבר אחר: גדולה מילה, שאילמלא מילה – לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו' (ירמיהו לג כה).
ופליגא דרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה, שאילמלא תורה – לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'.
  • אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א) – אחזתו רעדה. אמר: שמא יש בי דבר מגונה?! כיוון שאמר לו: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (שם פסוק ב), נתקררה דעתו.
"ויוצא אותו החוצה" (בראשית טו ה). אמר לפניו: רבונו של עולם! הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד).[1] אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל.
  • אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עמו, שנאמר: "עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם" (תהלים יח כו).
אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א), וכתיב: "והיית לאב המון גוים" (בראשית יז ד).
אמר רבי: כל המנחש – לו נחש, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב" (במדבר כג כג). והא בלמ"ד אל"ף כתיב? אלא משום מידה כנגד מידה.
תני אהבה בריה דרבי זירא: כל אדם שאינו מנחש, מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה; שנאמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" וגו' [2].
  • אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד יד).
ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח).
ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (בראשית יד כא).
"וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד יד). רב אמר: שהוריקן בתורה; ושמואל אמר: שהוריקן בזהב.
"שמנה עשר ושלש מאות" (שם). אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם.
איכא דאמרי: אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי.
  • ואמר רבי אמי בר אבא: בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כו ה), חושבניה מאה ושבעין ותרין.
ואמר רמי בר אבא:

ר"ן[עריכה]

  • שנתעסק במלון תחילה – שנאמר: "בדרך במלון", דמשמע דמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון, והיה לו למול מתחילה.
וכי תאמר: היאך ימול, כיוון שהיה לו עדיין לצאת בדרך?
יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה, ובאורחא פורתא ליכא סכנתא.
  • הוי אומר זה התינוק – שנעשה חתן על ידי ברית.
  • ולא שיירו ממנו אלא רגליו – מקום המילה, כדכתיב: "ולא עשה רגליו" (שמואל ב יט כה).
  • שנאמר: הרף מאף ועזוב חמה – כלומר, הקב"ה אמר לו שיעזבם, אלמא רוצה היה להורגם.
  • שנאמר: חמה אין לי – אלמא נהרג.
  • גונדא דחימה – חיל של חימה.
  • כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית – כלומר: ברית מילה, ששקולה ככל "הדברים", דהיינו כל המצוות.
  • צא מאצטגנינות שלך – ממשפט חכמת מזלות שלך. והיינו דכתיב: "ויוצא אותו החוצה".
  • שעה עומדת לו – שעולה לגדולה.
  • כל המנחש לו נַחַש – שהנחשים[3] והקסמים רודפין אחריו, שניזוק בכל דבר. וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים: מאן דקפיד – קפדין ליה, שנאמר: "כי לא נחש" וגו' (פסחים קי ב).
  • כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל – שמלאכי השרת ישאלו לישראל: "מה פעל אל?" לפי שמתוך שאינן מנחשין, מכניסין אותן למחיצה שאין מלאכי השרת יכולין ליכנס בה.
ונראה בעיני דהכי נמי מידה כנגד מידה: שמתוך שאינו הולך לקראת נחשים לידע העתידות, אלא בוטח בהקב"ה, משום הכי הקב"ה מגלה לו רזי עולם שאינם גלויים למלאכי השרת.
  • שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים – שהוליכן למלחמה, כדכתיב: "וירק את חניכיו", דהיינו בני אדם שחינך לתורה.
  • שהפריז על מידותיו – שהרבה להרהר על מידותיו של הקב"ה. הפריז – ויתר והפקיר.
  • שנאמר: תן לי הנפש – ואברהם אבינו נתנם לו; ואילו עיכבן לעצמו, היה מכניסן תחת כנפי שכינה.
  • שהוריקן בתורה – זירזן בתורה. לשון אחר: הריקן מן התורה, מלשון "והבור רֵק" (בראשית לז כד), שעשה בהן אנגרייא.
    • הוריקן בזהב – כדכתיב: "בירקרק חרוץ" (תהלים סח יד), דהיינו זהב. כלומר, שנתן להם זהב הרבה כדי שילכו.
  • שנאמר: עקב אשר שמע – כמניין עקב שמע[4]. ואברהם חיה מאה ושבעים וחמש, נמצא שבן שלוש הכיר את בוראו.


הערות ושינויי נוסחאות:[עריכה]

  1. ^ מסורת הש"ס: "ואיני ראוי להוליד בן."
  2. ^ חסר המשך הפסוק: "כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (שם), שהרי זו עיקר הראייה, וזה גם הדיבור המחיל בר"ן.
  3. ^ הניחושים, כלומר הכשפים; ואין הכוונה לבעל החיים ששמו נחש, שכן הלז מנוקד בשני קמ"צים (נָחָש), ואילו בפסוק מנוקד בשני פת"חים (נַחַש).
  4. ^ (ו"עקב" בגימטריא 172).