ביאור:נדרים לב א - מעומד
גמרא[עריכה]
- מפני שנתעסק במלון תחילה, שנאמר: "ויהי בדרך במלון" (שמות ד כד).
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג, אלא לאותו תינוק, שנאמר: "כי חתן דמים אתה לי" (שמות ד כה). צא וראה, מי קרוי חתן? הוי אומר: זה התינוק.
- דרש רבי יהודה בר ביזנא:
- בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו, ולא שיירו ממנו אלא רגליו. מיד – "ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה" (שמות ד כה). מיד – "וירף ממנו" (שם פסוק כו).
- באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן, שנאמר: "הרף מאף ועזוב חמה" (תהלים לז ח). ויש אומרים, לחימה הֲרָגוֹ, שנאמר: "חמה אין לי" (ישעיהו כז ד).
- והכתיב: "כי יגורתי מפני האף והחמה" (דברים ט יט)?
- תרי חימה הוו. ואיבעית אימא, גונדא דחימה.
- תניא, רבי אומר: גדולה מילה; שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא תמים אלא על שם מילה, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א), וכתיב: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (שם פסוק ב).
- דבר אחר: גדולה מילה, ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה, שנאמר: "כי על פי הדברים האלה" וגו' (שמות לד כז).
- דבר אחר: גדולה מילה, שאילמלא מילה – לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו' (ירמיהו לג כה).
- ופליגא דרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה, שאילמלא תורה – לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'.
- אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א) – אחזתו רעדה. אמר: שמא יש בי דבר מגונה?! כיוון שאמר לו: "ואתנה בריתי ביני ובינך" (שם פסוק ב), נתקררה דעתו.
- "ויוצא אותו החוצה" (בראשית טו ה). אמר לפניו: רבונו של עולם! הסתכלתי במזל שלי (ואין לי אלא בן אחד).[1] אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל.
- אמר רבי יצחק: כל המתמים עצמו, הקב"ה מתמים עמו, שנאמר: "עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם" (תהלים יח כו).
- אמר רבי הושעיא: כל המתמים עצמו, שעה עומדת לו, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז א), וכתיב: "והיית לאב המון גוים" (בראשית יז ד).
- אמר רבי: כל המנחש – לו נחש, שנאמר: "כי לא נחש ביעקב" (במדבר כג כג). והא בלמ"ד אל"ף כתיב? אלא משום מידה כנגד מידה.
- תני אהבה בריה דרבי זירא: כל אדם שאינו מנחש, מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה; שנאמר: "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" וגו' [2].
- אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד יד).
- ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח).
- ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: "תן לי הנפש והרכוש קח לך" (בראשית יד כא).
- "וירק את חניכיו ילידי ביתו" (בראשית יד יד). רב אמר: שהוריקן בתורה; ושמואל אמר: שהוריקן בזהב.
- "שמנה עשר ושלש מאות" (שם). אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם.
- איכא דאמרי: אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי.
- ואמר רבי אמי בר אבא: בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כו ה), חושבניה מאה ושבעין ותרין.
- ואמר רמי בר אבא:
ר"ן[עריכה]
- שנתעסק במלון תחילה – שנאמר: "בדרך במלון", דמשמע דמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון, והיה לו למול מתחילה.
- וכי תאמר: היאך ימול, כיוון שהיה לו עדיין לצאת בדרך?
- יש לומר דאותו מלון סמוך למצרים היה, ובאורחא פורתא ליכא סכנתא.
- הוי אומר זה התינוק – שנעשה חתן על ידי ברית.
- ולא שיירו ממנו אלא רגליו – מקום המילה, כדכתיב: "ולא עשה רגליו" (שמואל ב יט כה).
- שנאמר: הרף מאף ועזוב חמה – כלומר, הקב"ה אמר לו שיעזבם, אלמא רוצה היה להורגם.
- שנאמר: חמה אין לי – אלמא נהרג.
- גונדא דחימה – חיל של חימה.
- כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית – כלומר: ברית מילה, ששקולה ככל "הדברים", דהיינו כל המצוות.
- צא מאצטגנינות שלך – ממשפט חכמת מזלות שלך. והיינו דכתיב: "ויוצא אותו החוצה".
- שעה עומדת לו – שעולה לגדולה.
- כל המנחש לו נַחַש – שהנחשים[3] והקסמים רודפין אחריו, שניזוק בכל דבר. וכדאמרינן בפרק ערבי פסחים: מאן דקפיד – קפדין ליה, שנאמר: "כי לא נחש" וגו' (פסחים קי ב).
- כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל – שמלאכי השרת ישאלו לישראל: "מה פעל אל?" לפי שמתוך שאינן מנחשין, מכניסין אותן למחיצה שאין מלאכי השרת יכולין ליכנס בה.
- ונראה בעיני דהכי נמי מידה כנגד מידה: שמתוך שאינו הולך לקראת נחשים לידע העתידות, אלא בוטח בהקב"ה, משום הכי הקב"ה מגלה לו רזי עולם שאינם גלויים למלאכי השרת.
- שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים – שהוליכן למלחמה, כדכתיב: "וירק את חניכיו", דהיינו בני אדם שחינך לתורה.
- שהפריז על מידותיו – שהרבה להרהר על מידותיו של הקב"ה. הפריז – ויתר והפקיר.
- שנאמר: תן לי הנפש – ואברהם אבינו נתנם לו; ואילו עיכבן לעצמו, היה מכניסן תחת כנפי שכינה.
- שהוריקן בתורה – זירזן בתורה. לשון אחר: הריקן מן התורה, מלשון "והבור רֵק" (בראשית לז כד), שעשה בהן אנגרייא.
- הוריקן בזהב – כדכתיב: "בירקרק חרוץ" (תהלים סח יד), דהיינו זהב. כלומר, שנתן להם זהב הרבה כדי שילכו.
- שנאמר: עקב אשר שמע – כמניין עקב שמע[4]. ואברהם חיה מאה ושבעים וחמש, נמצא שבן שלוש הכיר את בוראו.
הערות ושינויי נוסחאות:[עריכה]
- ^ מסורת הש"ס: "ואיני ראוי להוליד בן."
- ^ חסר המשך הפסוק: "כעת ייאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (שם), שהרי זו עיקר הראייה, וזה גם הדיבור המחיל בר"ן.
- ^ הניחושים, כלומר הכשפים; ואין הכוונה לבעל החיים ששמו נחש, שכן הלז מנוקד בשני קמ"צים (נָחָש), ואילו בפסוק מנוקד בשני פת"חים (נַחַש).
- ^ (ו"עקב" בגימטריא 172).