ביאור:נדרים לב ב - מעומד
גמרא[עריכה]
- השטן בחושבניה תלת מאה ושיתין וארבעה.
- ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם, וכתיב אברהם?
- בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים וארבעים ושלושה איברים, ולבסוף המליכו על מאתיים וארבעים ושמונה איברים. אלו הן: שתי עינים, ושתי אזניים, וראש הגוייה.
- ואמר רמי בר אבא, מאי דכתיב: "עיר קטנה ואנשים" וגו' (קהלת ט יד)?
- עיר קטנה, זה הגוף.
- ואנשים בה מעט, אלו איברים.
- ובא אליה מלך גדול וסבב אותה, זה יצר הרע.
- ובנה עליה מצודים וחרמים, אלו עוונות.
- ומצא בה איש מסכן וחכם, זה יצר טוב.
- ומלט הוא את העיר בחכמתו, זו תשובה ומעשים טובים.
- ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, דבשעת יצר הרע, לית דמדכר ליה ליצר טוב.
- החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים (קהלת ז יט):
- החכמה תעוז לחכם, זו תשובה ומעשים טובים.
- מעשרה שליטים – שתי עיניים, ושתי אזניים, ושתי ידיים, ושתי רגליים, וראש הגוייה, ופה.
- אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משֵם, שנאמר: "והוא כהן לאל עליון" (בראשית יד יח). כיוון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם, שנאמר: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון" (בראשית יד יט-כ). אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו?
- מיד נתנה לאברהם, שנאמר: "נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך" (תהלים קי א), ובתריה כתיב: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק" (תהלים קי ד), - על דיבורו של מלכי צדק. והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן, ואין זרעו כהן.
הדרן עלך ארבעה נדרים:
מתניתין[עריכה]
- אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.
- המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה וכברה וריחיים ותנור; אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים.
גמרא[עריכה]
- מאן תנא? אמר רב אדא בר אהבה, רבי אליעזר היא; דתניא, רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה.
- המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו כו'.
ר"ן[עריכה]
- השטן בחושבנא תלת מאה ושיתין וארבע הוו – וימות החמה שלוש מאות שישים וחמישה, אם כן איכא חד יומא דלית ליה רשותא למשטן, דהיינו יום הכיפורים.
- שתי עיניים ושתי אזניים – שבתחילה המליכו הקב"ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה; אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו, שהרי על כרחו יראה בעיניו ובאזניו ישמע. ולבסוף כשנימול, המליכו הקב"ה אפילו על אלו, שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה.
ראש הגוייה – שנימול.
מעשרה שליטים – שולטים באדם, שרוב מעשי האדם נעשין על ידיהם.
- ומלכי צדק – הוא שֵם בן נח.
- לפיכך הוציאה מאברהם – ואף על פי שאברהם מזרעו של שֵם, לא זכה בכהונה מחמת שֵם, אלא מחמת עצמו. והיינו דאמרינן הוא כהן ואין זרעו כהן, כלומר, שלא זכה זרעו בכהונה מחמתו; משום הכי ניטלה מכל שאר זרעו של שֵם וניתנה לאברהם.
- נאם ה' לאדני – דוד הוא דקאמר, דנאם ה' היה לאדני, דהיינו אברהם, שב לימיני, שהבטיחו במלחמת ארבעה מלכים שיֵשֵב לימין השם, כלומר שיהא בעזרו לשית אויביו הדום רגליו. וכתיב בההוא מזמור: אתה כהן לעולם.
הדרן עלך ארבעה נדרים.
מתניתין[עריכה]
- דריסת הרגל – שהמודר הנאה אסור לעבור דרך חצרו, ומודר ממנו מאכל שרי.
- וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש – דשרו במודר מאכל, כל שאין משכירין כיוצא בהם, כדמפרש ואזיל; ובמודר הנאה אסור.
- לא ישאילנו נפה וכברה רחיים ותנור – איצטריך למיתני הני, כי היכי דלא תיסק אדעתין, דכי אמר דכלים שעושין בהם אוכל נפש אסירי נמי במודר מאכל, הני מילי קדרה שמבשלין בה, אי נמי שפוד שצולין בו בשר; אבל הני, גורם דגורם נינהו, ולישרו במודר מאכל, קא משמע לן.
- אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות – בגמרא שקלי וטרי אי אשמועינן רבותא בהני, או לא, אלא דתנינהו אגב רישא.
גמרא[עריכה]
- מאן תנא – דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל.
- אפילו ויתור – מה שדרכן של מוכרים לוותר ללוקחין, שמוסיפין להם כשלוקחין פירות – אחד או שניים, אפילו אותו ויתור אסור במודר הנאה; ואף על גב דהוי זבינא דרמי על אפיה. הלכך דריסת הרגל אסור, אף על גב דלא קפדי בה [1]אינשי, אסור במודר הנאה.
- אבל רבנן דפליגי עליה סברי, דכל היכא דלא אסר עליו אלא הנאתו, כהאי גוונא לא מקרי הנאה, דכיוון דמידי דלא קפדי בה אינשי הוא, אין זה קרוי נהנה מחבירו.
- ואם תאמר, דהכא משמע דבדריסת הרגל לא קפדי אינשי, ומשום הכי שרו רבנן; ואילו בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא נז ב) אמרינן גבי אלו דברים שאין להם חזקה, ואמרינן: "הכא בחצר של שותפות עסקינן, דאהעמדה כדי לא קפדי", אלמא דווקא שותפין הוא דלא קפדי, הא אינשי דעלמא קפדי; וכיוון שכן, ליתסר אפילו לרבנן?
- תירץ הרמב"ן ז"ל, דהעמדה דאמר התם, היינו להתעכב ולישב בחצר, דומיא דהעמדת בהמה דתנן התם במתניתין; ובכי האי גוונא הוא דאמר דדווקא שותפין לא קפדי, הא אינשי דעלמא קפדי. אבל הכא – בדריסת הרגל בעלמא עסקינן, דהיינו לעבור דרך חצרו ולא להתעכב שם; ובכהאי גוונא אפילו אינשי דעלמא דלא שותפין לא קפדי, ומשום הכי שרו רבנן.
- ולענין הלכה, פסק הרמב"ן ז"ל כרבי אליעזר, דאמר ויתור אסור, כיוון דסתם לן תנא הכא כוותיה; ועוד, דסוגיין דפרק השותפין שנדרו (נדרים מח א) כוותיה אזלא. אבל רבינו חננאל ז"ל כתב בפרק חזקת הבתים [גבי] אלו דברים שאין להם חזקה, דלית הלכתא כרבי אליעזר. וכן דעת רבינו תם ז"ל.
הערות ושינויי נוסחאות:[עריכה]
- ^ (המשך מדף לג עמ' א)