לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שמיני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
< ביאור:ירושלמי מאיר | מסכת שבת

פרק שמיני - המוציא יין

[עריכה]


כולל שיעורי שמע
תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נג.ogg

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה א

[עריכה]

מתני': המוציא ח_איין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקין

📖 באר משה — דף נג עמוד א

רבותיי, בדרשה ממסכת שבת, דף נ"ג. נתחיל מהמשנה, פרק ז הלכה ב. אומרת המשנה: ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניע.

אומרת הגמרא, איזה דבר אינו כשר להצניע? רבי חונה בשם רבי אלעזר: לעבודה זרה איתאמרת. כן, הרי כתוב "לא יהיה בקרבתך", ומטמאים אותה. אז עבודה זרה לא כשר להצניע, אנשים לא מצניעים. רבי יוחנן אמר: לאיסורי הנייה איתאמרת. אבל מי שמוציא עבודה זרה יהיה חייב. רב חסדא אמר: לשיעורי איתאמרת. ממש הכוונה שאינו כשר להצניע - הכוונה היא פחות משיעור. פחות משיעור אנשים לא מצניעים.

אומרת הגמרא: אית תניי תני - כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת, כמו המשנה שלנו. ואית תניי תני - הוציא כל שהוא חייב חטאת. אז מה דאמר "כל הכשר להצניעו ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת" - זה מסייע לרב חסדא, כי כשר להצניע ומצניעין כמוהו הכוונה שיש בו שיעור. אז דווקא אם הוא הוציא כשיעור חייב חטאת. אבל מה דאמר "כל שהוא חייב חטאת" - זה מסייע לרבי אלעזר ולרבי יוחנן, כי עבודה זרה ואיסורי הנייה השיעור שלהם הוא בכל שהוא. אז מילא גם אם הוא הוציא כל שהוא חייב עליו חטאת.

אבל רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא, מה עוד דבר שאינו כשר להצניע? כגון המוך שהתקינה לנידתה.

עוברים למשנה הבאה. אומרת המשנה: המוציא תבן — כמלא פי פרה. עצה — כמלא פי גמל. עמיר — כמלא פי טלה. עשבים — כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים, לחים — כגרוגרת, יבשים — כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן.

הרי כל האוכלין שיעורם כגרוגרת, לכן הם מצטרפים. אבל חוץ מקליפים וגרעינים ועוקצים וסובן ומורסנן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן, אבל השאר כן מצטרפות.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. אז מה אמר - רבי יונה ורבי יוסי גליליא בשם רבי יוסי בן חנינה: חמור משלים לקל. כלומר, למרות שאמרנו שהם לא מצטרפים, אבל החמור כן משלים לקל, אבל אין הקל משלים לחמור. לכן עשבים משלימים לתבן. הרי תבן - הכמות שלו יותר גדולה, אז עשבים שהכמות שלהם יותר קטנה הם ישלימו לתבן, אבל אין התבן משלים לעשבים.

אומרת הגמרא: תמן תנינן הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה. רבי שמעון אומר - מה הסיבה שהם מצטרפים? מפני שהן ראויין לטמא מושב. כן, שכולם ראויים להקציע מהם תפח, כלי להוקף. אז כיוון שכולם ראויים להקציע תפח, אז ממילא כולם מצטרפים.

רבי ירמיה בעי: ניחא שהבגד והשק וכו' מצטרפים למושב, שכן שוו למושב בטפח. כלומר, יש משהו אחד שבו השיעור שלהם שווה, אז לכן הם מצטרפים. אבל תבן ועשבים, הרי אין להם שום דבר שהם במידה שווה. אז איך הם מצטרפים בעצה?

אמר רבי זעירא קומי רבי מנא: שכן שוו בהיסק - כלומר, כיוון שבכולם השיעור להיסק שווה, אם רוצים להדליק בהם, אז לכן הם מצטרפים. אמר לו: אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק? אני דיברתי על הוצאה, מה אתה מדבר איתי על היסק?

אמר רבי אלעזר בר יוסי קומי רבי יוסי, אותו דבר בדיוק - שכן שוו בשיעור שיש בו כדי לבשל בצק קלה. אמר לו: אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק? הרי לכאורה סתם עשבים לא עומדים להיסק, שאם אתה אומר שהם מצטרפים אז כל דבר מצטרף, כמעט כל דבר ראוי להיסק.

אמר רבי חנניה: קופדה משלים לפיסתה - כמו שבשר משלים ללחם, כמו שלוקחים הרבה לחם ומוסיפים טיפה בשר, אז ככה בעצם החמור ישלים את הקל. ופיסתה לא משלמה לקופדה - למה? לא עושים הפוך.

אומרת הגמרא איתמר: עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תני רבי הושעיה: הוציא תבן לפרה כמלא פי פרה. כלומר השיעור של תבן, אם אדם מוציא תבן זה כמלא פי פרה, אבל אם הוא מוציא את זה לגדי אז הוציא תבן לגדי כמלא גדי חייב.

רבי אילא אמר רבי יוחנן: בעי - אם אתה אומר שבעצם כל אחד לפי הפה שלו, אפילו שזה לא הדבר הכי ראוי לו, אז מעתה, אתה אומר שתבן שזה לא ראוי לגדי אתה אומר "כמלא פי גדי" - אז מעתה אם הוציא אוכלין לחולה, כמלוא פי חולה יהא חייב? כלומר חולה שאוכל טיפה, אז כבר יתחייב על הוצאה של זה? אומרת הגמרא זה נשאר בשאלה.

אומרת הגמרא: מודה רבי הושעיה שאם הוציא לפרה כמלא פי גדי שהוא לחומרא אית ליה - כיוון שכל מה שהוא אומר זה רק לחומרא, לא לכולה. כלומר, שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי, אבל לקולא לא אית ליה - רבי יהודה.

רבי בון בר חייה בעי: הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת - אתה אומר שהקליפות של העדשים מצטרפות עמהן, אז תאר לך שבתבשיל אין כגרוגרת. אז האם כיוון שתוספת הקליפות יש בה שיעור אז יהיה חייב? מבטל כגרוגרת - ועוד שאלה, אם היו הקליפות יותר מכגרוגרת והתבשיל פחות מכגרוגרת, האם הקליפות לא מבטלות את התבשיל?

אמר רבי זעירא בר חנניה בשם רבי חנינא: הדא דאת אמר באדומות אבל בשחורות פורשות הן. כלומר, דווקא קליפות אדומות הן מצטרפות, אבל שחורות אינן מצטרפות, כיוון שהן פורשות ונראות כמו זבובים בקערה, ואדם לא אוכל אותן, לכן הן לא מצטרפות.

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נד.ogg



^[דף נד עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד א102

ברביעית, וכל השופכין ברביעית. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר כולן ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.
גמ': תנן: המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° שאל לרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה°: כמה שיעורן של כוסות? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי, ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים, נמצא שגודל כל כוס רביעית. תמן תנינן: מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° שאל לרבי יאשיהרבי יאשיה תנא · דור ד׳רבי יאשיה°: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה. אמר רבי יוסה ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי היא, דתני: מים כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא: מים כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה: אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. ח_בכמה הוא שיעורן של כוסות? מהוא שיעור רביעית? אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: טיטרטון ורביע. מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ח_גבהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא, ואין צריך לאמרה בבית בן הכוסות. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, שהרי אם לא אומר הלל אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא ביניהם? לא, כדי שלא ישתכר. אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? שהרי ביעור יין חל בערב פסח, ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות? תני רבי הושעיה°: יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא°: קונדיטון כיין. הדא אמרה: ח_דיוצאין בקונדיטון. מהו לצאת במזוגין הרבה מותר? מן מה דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°, דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן ח_הבין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמררבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: ח_ומצוה לצאת ביין אדום. מה טעמא? כדכתיב (משלי כ"ג, ל"א): אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדין מתובל.

📖 באר משה — דף נד עמוד א

לחוק התלמוד דרשה ממסכת שבת, דף נ"ד. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי לתת לכתית, שמן כדי לשוך חבל קטן, מים כדי לשוף את הכיבורית, ויתר כל המשקים ברביעית וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו, אלא למצניעין.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: כמה שיעורן של כוסות? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש. תני רבי חייא: כוסות שאמרו רביעית יין באיטלקי, ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית, כן? כי אם יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית.

אומרת הגמרא: תמן תנינן, מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זירא שאל את רבי יאשיה: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: קופות של סאין תורמין את הלשכה. לשכה, שהיו אוגרים את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה לשלוש סאין.

אמר רבי יוסה ברבי בון בשם רבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה דרבי יהודה היא, דתני: מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? כלומר, מה השיעור של יין מזוג? אומרת הגמרא - נישמעינה מן הדא: מים כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה, רבי יהודה אומר: כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה: מזוג - אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס, כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין.

שואלת הגמרא: כמה הוא שיעורן של כוסות? מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: טיטרטון ורביע. זה שיעור שם מקובל אצלם.

שואלת הגמרא: מהו בכרך אחד? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אומרת הגמרא: מן מה דאמר רבי יוחנן בהלל: אם שמעה בבית הכנסת יצא, והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. הדא אמרה: אפילו שתיין בכרך אחד יצא, כי אם הוא לא אומר הלל, אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי.

שואלת הגמרא: מהו לשתותן מפוסקין? כלומר, לעשות ביניהן הפסקה ארוכה. אומרת הגמרא: כלום אמרו שישתה? אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה את המפוסקים, אף הוא לא משתכר, לכן יוצא.

שואלת הגמרא: מהו לצאת ביין של שביעית? הרי בביעור, הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבע רביעיות? אומרת הגמרא: תני רבי הושעיה: יוצאין ביין של שביעית.

שואלת הגמרא: מהו לצאת בקונדיטון? קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. אומרת הגמרא: מן מה דתני בר קפרא: קונדיטון כיין. הדא אמרה: יוצאין בקונדיטון.

שואלת הגמרא: מהו לצאת מזוגין? כלומר, אם מזגו את היין הרבה, אז אומרת הגמרא מותר, מן מה דתני רבי חייא: ארבעה כוסות שאמרו יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה.

אמר רבי ירמיה: מצוה לצאת ביין אדום. מה טעמא? אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדי תבל. כלומר יין מבושל זה כמו מתובל. מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונה אמר: יוצאין ביין מבושל. ואת אמרת רבי יונה כדעתיה דרבי יונה - כלומר, רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו.



^[דף נד עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נד עמוד ב103

מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אמר: ח_זיוצאין ביין מבושל. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° כדעתיה דרבי יונה: שתי ארבעת כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא. ו°רבי יודא בי רבי אילעאירבי יודא בי רבי אילעאי: שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא. וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין. אמר לו: סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך: אי שתיי חמר את, או מלוה בריבית את, או מגדל חזירין את. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי. וכתיב (קהלת ח', א'): חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° נחת לטבריא, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אפוי נהירין. אמרון קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אשכח רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° סימה אוצר. אמר לון: למה אמרין ליה אפוי נהירין? אמר לון: דילמא אוריתא חדתא שמע. סליק לגביה. אמר לו: מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו: תוספתא עתיקתא. וקרא עליו: חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא: לוגא דאורייתא כשיעור תומנתא עתיקתא, שמודדים בה מורייסא דציפרין. אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: חכים אנא לה. דבית רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן הוון מכיילין בה דבש. תני: שיעור לוג חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: הדא דידן הוות. ולמה אמר עתיקתא? בגין הרי דהוות ביומוי. אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת גדלה וזערת ושוב קטנה, ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס? אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בשם רבי יודה בר פזירבי יהודה בן פזי אמורא א״י · דור ד׳רבי יהודה בן פזירבי שמעון בן פזי°, ורבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° אמר בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני: ח_ח ייןיבש בכזית דברי °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי, ורבי בוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אתיא ד°רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן כ°רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה, כמה ד°רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה אומר ברביעית, כן °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר ברביעית. דתנן: אמר °רבי יוסי ברבי יהודהרבי יוסי בר' יהודה תנא · דור ה׳רבי יוסי בר' יהודה: אף כשטמאו °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. אמר רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושוע בן לוי°: מעשה בפרדה של בית °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 שמתה, וטהרו דמה משום נבילה. רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת שאל לרבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי°: עד כמה? ולא אגיביה. שאל לרבי יהושוע בן לוי°, ואמר לו: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא, שאם יקרש יעמוד על כזית. ובאש לרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת דלא חזר ליה רבי סימוןרבי שמעון בן פזי אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בן פזירבי יהושע בן לוירבי יהודה בן פזי° שמועתא. רב ביבירב ביבי אמורא בבל · דור ד׳רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנארבי יצחק בר כהנא°: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. ובעיט ביה. אמר לו רבי זריקןרבי זריקא אמורא א״י · דור ד׳רבי זריקארבי אמי°: בגין דשאל לך את בעט ביה? אמר ליה: הא דלא הוות דעתי עלי. כדאמר רבי חניןרב חנין אמורא בבל · דור ב׳רב חנין° (דברים כי תבא כח סו): והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי. ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר, שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו. ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון. העיד °רבי יהושע בן בתירארבי יהושע בן בתירה תנא · דור ג׳רבי יהושע בן בתירה ח_טעל דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. והא תנינן: דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר.

📖 באר משה — דף נד עמוד ב

שתי כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא. כלומר, כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול, זה לא משכר. ורבי יודא בי רבי אילעאי - עוד דוגמה, שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא. כלומר, שתה ארבע כוסות של ליל פסח והראש שלו כאב עד סוכות.

וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין. פעם אחת איזה גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמר לו: סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך - חד משלושה דברים יש בך: או חמר את - שתית הרבה יין עד שיכור, או מלוה בריבית את, או מגדל חזירין את, כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ. אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן תלת מילייא לית בי, אלא אולפני שכיח לי. כלומר, הסיבה שהפנים שלי מאירות זה כי אני לומד, דכתיב: חכמת אדם תאיר פניו.

רבי אבהו נחת לטבריא, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין. התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון קומי רבי יוחנן: אשכח רבי אבהו סימה - כלומר, כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, שהפנים שלו מאירות. אמר לון: למה אמרין ליה אפוי נהירין? אמר לון: דילמא אוריתא חדתא - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש. סליק לגביה, רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר לו: מאי אוריתא חדתא שמעת? מה שמעת איזה דבר תורה חדש? אמר לו: תוספתא עתיקתא - גיליתי תוספתא ישנה. וקרא עליו: חכמת אדם תאיר פניו.

אמר רבי חנינא: לוגא דאורייתא תומנתא עתיקתא, דציפרין. כלומר, השיעור של הלוג של התורה זה כשיעור הטומנתא העתיקה שמודדים בה מוריאס בציפורי. אמר רבי יונה: חכים אנא לה - אני מכיר את זה. בית רבי ינאי הוון מכיילין בה דבש. בבית רבי ינאי היו נוהגים למדוד בה דבש. תני: חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן: הדא דידן הוות - זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. ולמה אמר עתיקתא? בגין דהוות ביומוי. כלומר, אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית טברנית ישנה? אומרת הגמרא: אית דאמרי: דהוות זעירא ורבת וזערת, ולא זערת כמה דהוות. בעצם השיעור של הלוג נשתנה - בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, ולאחר מכן הקטינו, אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה.

שואלת הגמרא: כמה הוא שיעורו של כוס? רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי, ורבי יוסי ברבי בון בשם שמואל: אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. זה בעצם הגודל של רביעית.

תני: יבש כזית דברי רבי נתן. רבנן דקיסרין בשם רבי יוסה, רבי בון בשם רבי יוחנן: אתיא דרבי נתן כרבי יוסי ברבי יהודה, כמה דרבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית, כן רבי נתן אומר ברביעית. כלומר, רבי יוסי ברבי יהודה: בית הלל בו כזית - שהוא אומר שדם שבתלוי מטמאים זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא ראוי לכרוש ולעמוד על כזית, אם ייבש אז זה כזית. אז גם כאן ביין, אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש יהיה כזית.

רבי סימון בשם רבי יהושוע בן לוי: מעשה בפרדה של בית רבי שמתה, וטהרו דמה משום נבילה. רבי אלעזר שאל לרבי סימון: עד כמה? כלומר, האם דם של פרדה בכלל לא מטמא, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן טהרו - ולא אגיביה, הוא לא הגיב לו. שאל לרבי יהושוע בן לוי, ואמר לו: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. כלומר, מה שטהרו זה בגלל שהיה פחות מרביעית, והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית. ובאש לרבי אלעזר דלא חזר ליה רבי סימון שמועתא - רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי סימון לא ענה לו, לא התייחס אליו.

רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא - הוא סיפר שהפרדה של בית רבי מתה וטהרו את הדם שלה משום נבילה. אמר לו רבי יצחק בר כהנא: עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. האם זו הכוונה? ובעיט ביה - הוא סירב לענות לו בכעס כזה. אמר לו רבי זריקן: בגין דשאל לך את בעט ביה? כלומר, הוא רק שאל שאלה, מה? אמר ליה: הא דלא הוות דעתי עלי - כלומר, הסיבה שעשיתי את זה כי לא הייתי מרוכז.

כד מר רבי חנין: והיו חייך תלואים לך מנגד - זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם - זה הלוקח מן הסידקי. שהוא קונה פעם בכמה - פעם בשבוע, פעם בחודש. ולא תאמין בחייך - זה הלוקח מן הפלטר. כלומר, מי שקונה כל יום ואין לו בבית שום דבר למחר, אז זה לא תאמין בחייך, ופחדת לילה ויום. ואנא סמיך לפלטירא מיי כדון - אני, אין לי שום דבר בבית, אז לכן אני לא יכול להתרכז, אני לא יכול להיות רגוע.

אומרת הגמרא: העיד רבי יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור. שואלת הגמרא: מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. כלומר, לא כמו שחשבנו שהכוונה שדם נבילות טהור לגמרי, אלא הכוונה שהוא לא מכשיר, אבל לטמא הוא טמא. תנינן: דם השרץ כבשרו מטמא, ואינו מכשיר. כתוב בהמשך שאין לנו כיוצא בדם השרץ, שהוא מטמא ולא מכשיר, ובא הברייתא ואומרת שגם דם נבילות מטמא ולא מכשיר - זה בדיוק אותו הדבר. מה ההבדל? אומרת הגמרא: לא, מה שנאמר שאין לנו כיוצא בו, הכוונה לשיעור טומאתו, שגם הדם מטמא כשיעור הבשר בכזית - זה אין לנו, כי הרי בנבלה הבשר מטמא בכזית ואילו הדם מטמא ברביעית.

תלמוד ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נה.ogg



^[דף נה עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נה עמוד א104

ואין לנו כיוצא בו. והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר. מה שנאמר "ואין לנו כיוצא בו"? הכוונה לשיעור טומאתו, שגם הדם מטמא כשיעור הבשר בכעדשה. אמר רב יוסףרב יוסף אמורא בבל · דור ג׳רב יוסףרב יהודהרב הונאאביירבא°: מאן דאמר שדם נבלה טמא, כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. מאן דאמר טהור כ°רבי יהושע בן בתירהרבי יהושע בן בתירה תנא · דור ג׳רבי יהושע בן בתירה. אמר ליה רב אבדומה נחותהרב אבדומה נחותה°: ויאות, דהא °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מוריינא דבי נשיא הוה, וראינו שבבית °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 טיהרו דם פרדה עד רביעית, אבל יותר מרביעית טמא. תני: דם כדי לכחול עין אחת. אמר רבי יוסי ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: בדם עטלף שנו. חלב: הדא דאת אמר ח_יבחלב בהמה טהורה, אבל בחלב בהמה טמאה כדי לכחול עין אחת. דבש: הדא דאת אמר בהין עתיקי, שראוי לרפואה, ברם בהן דידן שיעורו כגרוגרת. שמן כדי לסוך אבר קטן: ח_יאובלבד אבר קטן של קטן בן יומו. מים כדי לשוף את הקילורית: אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: הדא דאת אמר באילין מיא דטלא, וברם באילין דידן כדי להדיח פני מדוכה. תנן: °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר כולן ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן. הרי כשהוא מוציא מגלה דעתו שהם חשובים בעיניו, ולמה לא מתחייב ל°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי כמו המצניעה? אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° בשם רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: במפנה מבית לבית היא מתניתא , שאין ההוצאה מראה על חשיבות. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: כולם ברביעית. משיבין חכמים ל°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: אפשר לומר דבש ברביעית וחומץ ברביעית? והוא מתיב לון: כמה דאית לכון "כל האוכלין מצטרפין בככותבת", כן אוף אנן אית לן "כל המשקין מצטרפין ברביעית". תנן: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. אמררבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: למצניעיהן, וכי צריך שיעור? הרי חייב בכל שהן. איכא דתני כן על ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן, הא למצניעיהן כל שהן. ואיכא דתני כן על דרבנן: לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן, הא למוציאיהן ברביעית.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ב

[עריכה]

מתני':

ח_יבמשנה המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה, גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. ח_יגנייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין.
גמ': חבל כדי לעשות וכו'. הדא דאת אמר בהין רכיכה, ברם בהן קשייה כדי לבשל ביצה קלה. גמי כדי לעשות תלויתלאי לנפה ולכברה: הדא דאת אמר

📖 באר משה — דף נה עמוד א

אני שם לב שהתמלול הגולמי שסופק אינו תואם לטקסט הדף שניתן (טקסט הדף עוסק בשיעורי הוצאה בשבת - יין, חלב, דבש וכו' בפרק ח, ואילו רוב התמלול עוסק בנושאים אחרים - כוסות של פסח, יין מבושל וכו', שכנראה שייכים לדף אחר).

אני אעבד את התמלול כפי שהוא, ואסמן ציטוטים רק במקומות שבהם יש התאמה ברורה ומדויקת ללשון טקסט הדף שסופק: הלכות ומשנה ממסכת שבת, דף נ"ה. אנחנו מתחילים את תחילת המשנה, פרק ח, הלכה א'. אומרת המשנה: המוציא יין כדי מזיגת הכוס, חלב כדי גמיעה, דבש כדי ליתן על הכתית, שמן כדי לסוך אבר קטן, מים כדי לשוף את הקילורית, ושאר כל המשקים ברביעית, וכל השופכים ברביעית. רבי שמעון אומר: כולם ברביעית. לא נאמרו השיעורים הללו אלא למצניעין.

אומרת הגמרא: למדנו במשנה המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה שיעורן של כוסות? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקית, ודרך מזיגה זה עושים שלושה חלקי מים. נמצא שבעצם גודל כל כוס זה רביעית.

כן, כי יש לנו כוס אחת של רביעית, ובעצם מוזגים אותה עם עוד שלושה כוסות, קיבלנו ארבע כוסות שבעצם בכל אחת יש רביעית.

אומרת הגמרא: תמן תנינן מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זירא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לי נלמד שתתום מן המפורש. אימא תני תמן, בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמים את הלשכה.

כן, לשכת הגזית - בלשכה שהיו אוספים בה את מחצית השקל, ומזה היו תורמים ולוקחים כסף שממנו יקנו את הקורבנות של השנה החדשה. אז בעצם היו תורמים את זה בקופות, ובכל קופה היה שלוש סאין. אז אם כן, גם הקופות שנאמר לגבי שבת, שמפנים ארבע וחמש קופות, הכוונה של שלוש סאין.

אמר רבי אסי: רבי יונה שמע מרבי יוחנן: המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס זה כרבי יהודה היא. תני: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? כלומר, מה השיעור של יין מזוג?

אומרת הגמרא: לשמאי מנין אתה? תנן: מים כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, רבי יהודה אומר כדי מזיגת הכוס. דא אמר רע, אפילו מזוג שיעור כדי מזיגת הכוס. כי אתה רואה שאין הבדל בין שיעור מים לשיעור יין.

שואלת הגמרא: כמה הוא שיעורן של כוסות? מה זה שיעור רביעית? אנחנו יודעים שיעור רביעית. אמרה הגמרא: מה זה שיעור רביעית? אמר רבי אבין: תרטימר ורביע, זה שיעור שהיה מקובל אצלם.

שואלת הגמרא: מהו לשתות ארבע כוסות בבת אחת? כלומר, אם הוא שותה את ארבע הכוסות בבת אחת, האם יצא ידי חובה? אז אומרת הגמרא: מן מה דאמר רבי יוחנן, בהלל אם שמע בבית הכנסת יצא, והוא לא צריך לומר את ההלל בין הכוסות בהגדה. דאמר רע, אפילו שתיהן בבת אחת יצא. כי הרי אם הוא לא אומר הלל אז אין הפסק בין הכוס השלישי לרביעי.

שואלת הגמרא: מהו לשתותן מבוזקים? כלומר לעשות ביניהם הפסקה ארוכה. אז אומרת הגמרא: כלום אמרו ששתי ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שלא ישתכר. כלומר, מה הסיבה שתיקנו שבין כוס לכוס יעשו משהו? יקראו את הקטעים בהגדה, אז רק כדי שלא ישתכר. אז בעצם זה המטרה. אז אם הוא שתה אותן מבוזקים, אף הוא לא משתכר, לכן הוא יוצא.

שואלת הגמרא: מהו לצאת ביין של שביעית? כן, הרי בביעור - הביעור חל בערב פסח, ואחר הביעור בעצם מותר להשאיר רק שלוש כוסות, שלוש רביעיות. אז האם לצורך ארבע כוסות התירו להשאיר ארבעה רביעיות? אומרת הגמרא: תניא רבי יאשיה: יוצאים ביין של שביעית.

שואלת הגמרא: מהו לצאת בקונדיטון? כן, קונדיטון זה יין שהוסיפו לו כל מיני תבלינים. ואומרת הגמרא: מן מה דתני בכפרה קונדיטון כיין, אדם רע - יוצאים בקונדיטון.

שואלת הגמרא: מהו לצאת במזוגין הרבה? כלומר אם מזגו את היין הרבה. אז אומרת הגמרא: מותר. ממה? תני רבי חייא: ארבע כוסות שאמרו יוצאים בהם, בין חיים בין מזוגין, והוא שיהא בהם טעם ומראה יין. זה מה שמספיק, לא צריך יותר מזה.

אמר רבי ירמיה: מצווה לצאת ביין אדום. מה איתא? מה דכתיב אל תרא יין כי יתאדם. תני: מבושל כדין מתובל. כן, כלומר יין מבושל זה כמו מתובל.

מהו לצאת ביין מבושל? אז רבי יונה אמר: יוצאים ביין מבושל. ואת אמר רבי יונה כדעתך, כלומר רבי יונה שהתיר את זה זה לפי השיטה שלו. רבי יונה שתי ארבע כוסות דליל פסחא וחזר כשיה עד צהריים, כלומר כשהוא שתה יין אז הראש שלו היה כואב עד שבועות מפסח. אז לכן הוא אומר שמותר לשתות גם יין מבושל, שיין מבושל זה בלי אלכוהול. כלומר זה לא משכר.

עוד דוגמה, רבי יהודה בר עילאי שתה ארבע כוסות של ליל פסח וחזר כשיה עד חג, כלומר עד סוכות היה מרגיש כאבי ראש. וחמתיה חדא מטרוניתא אפיה נהורים - פעם אחת איזו גויה עשירה ראתה אותו שהפנים שלו מאירים. אמרה ליה: סבא, סבא, חדא מן תלת מילין אית בך - אחד משלושה דברים יש בך: או שתית חמרא ושכרת, או שתית יין הרבה עד שכור, או מוהה ברביתא את, או מגדל חזירים. כי אלה תמיד שמחים כי יש להם מרווח מאוד גדול בלי הרבה מאמץ.

אמר לה: תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מתלתא מילין לית בי - כלומר אף אחד מהדברים האלה אין בי, אלא תורה פני שכיח לי. כלומר הסיבה שהפנים שלי מאירות כי אני לומד, כן? דכתיב חכמת אדם תאיר פניו.

רבי אבהו נחת לטבריה, חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפיה נהורים - התלמידים של רבי יוחנן ראו שהפנים שלו מאירים. אמרון: כדין אמר רבי יוחנן, אשכח רבי אבהו סימא - כלומר כנראה רבי אבהו מצא איזה אוצר, לכן הפנים שלו מאירות. אמר להם: למה? אמרו לו: אפיה נהורים. אמר להם: או דילמא מילתא חדתא שמע - אולי הפנים שלו מאירות כי הוא שמע איזה דבר תורה חדש.

סליק גבייה, אז רבי יוחנן הלך לבקר אותו. אמר ליה: מאי מילתא חדתא שמעת? אמר: שמעתי דבר תורה חדש. אמר: לא, לא מדובר בדבר חדש, אלא תוספתא עתיקתא. כן, גיליתי תוספתא ישנה, וקראה לה חכמת אדם תאיר פניו.

אמר רבי חנינא: לוגא דאורייתא, כלומר השיעור של הלוג של התורה, זה כשיעור טומנא עתיקתא שמודדים בה מורייס בציפורי - כלומר זה כמו הכלי שבו היו מודדים את המורייס בציפורי. אמר רבי יוחנן: אחכים על אלין, אנא מכיר את זה - דבי רב בר נאי הוו מכיילין בדבש, דבי רב בר נאי נוהגים למדוד בזה דבש. תני: שיעור לוג זה חצי שמינית זעירתא ישנה.

אמר רבי יוחנן: אדעתא דין - נות זה כמו שלנו, בדיוק אותה המידה. אז למה אמר עתיקתא? כלומר אם ככה אז למה אמר עתיקתא בגין דאת ביה אמין - כלומר אם זה היה גם בימיו של רבי יוחנן, אז למה התנא אמר שזה כמו חצי שמינית זעירתא ישנה?

אז אומרת הגמרא: אי דאמרת דאבד זעירתא ורבת, וזעירת לא זעירת כמה דאבדת - כן, בעצם השיעור של הכול משתנה. אז זה בהתחלה קטן, ולאחר מכן הגדילו את זה, לאחר מכן הקטינו אבל לא הקטינו את זה כמו שהיה בהתחלה.

שואלת הגמרא: כמה שיעורו של כוס? כן, נראה שבסוף בזמן של רבי יוחנן זה כן היה בשיעור, אבל בשלבי ביניים זה לא היה. בזמן של אותו תנא שאמר את זה זה לא היה בשיעור.

כמה שיעורו של כוס? אמר רבי יוסי ברבי יהודה בן פזי, ורבי יוסי ברבי בון אמר בשם שמואל: אצבעים על אצבעים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. כן, זה בעצם הגודל של רביעית.

ועוד תני: יין יבש בכזית, דברי רבי נתן. רבי יוסי בשם רבי יוסי ורבי בון אמר בשם רבי יוחנן: עד רבי נתן כרבי יוסי ורבי יהודה. כמו שרבי יוסי ורבי יהודה אומרים ברביעית, אז גם רבי נתן אומר ברביעית, כי כשיכרוש יהא בכזית.

ואיתא: אמר רבי יוסי ורבי יהודה: אף כשטיימו בטילל לא טיימו אלא בדם שיש בו רביעית. כן, כלומר הוא דיבר בכלל על דם. הוא אומר שדם שבטל מטמאים - זה בדם שיש בו רביעית, כי הוא עלול לכרוש ולעמוד על כזית. אומרים להתייבש אז זה יהיה כזית. אז מכאן שהוא דורש כמות שאחרי הכרשה זה יהיה כזית. אז גם כאן ביין, גם ביין אנחנו אומרים שרביעית שיכרוש שיהא כזית.

אני חושב שבווים שואלים שם, אומרים שיש דעה שאומרת שזה לא אותו דבר. כן, כי יין יותר צלול.

בכל אופן, אמר רבי שמעון בשם רבי יהושע בן לוי: מעשה בפרדה של בית רבי שמתה ותיארו את דמה משום נבלה. כן, כלומר הם בכלל תיארו את הדם. רבי אלעזר שאל את רבי שמעון: עד כמה? כלומר, מה אם היה כמות רביעית או לא? זו השאלה - האם דם של נבלה בכלל לא מטמא? דם של פרדה, או שבגלל שלא היה כמות של רביעית לכן תיארו, אבל לא הגיב לו.

שאל רבי יהושע בן לוי, אמר לו: עד רביעית טהור, יותר מכאן טמא. כלומר, כל מה שתיארו זה בגלל שהיה פחות מרביעית. והסיבה שאם רביעית זה טמא, כיוון שאם זה יכרוש זה יהיה כזית.

ובאיש היה לרבי אלעזר שלא חזר לו רבי שמעון שמע - כלומר רבי אלעזר נורא כאב לו שרבי שמעון לא ענה לו, לא התייחס אליו. ועתה, גבר רבי אבין, הוה יתיב מתני, אתא לגביה, סיפר לו את הסיפור הזה. אמר לו רבי יצחק בר כנה: כן, הוא סיפר שהפרדה של רבי מתה וחבי...



^[דף נה עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧
בהין גווים הפנימים שהם רכים, ברם בהן ברייא כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני: ח_ידהוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר באילין רכיכיא, ברם באילין קשייא כדי לעשות צפירה שנותנים סביב לשפת הסל לחיזוק. הוציא כלישתי נצרים חייב, שמצניעים אותם לעשות בהם כפיפה. תורי דקל שנים, זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים. ח_טוהוציא שתי נימין מזנב הסוס, מזנב הפרה חייב, שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר: אית תניי תני שתים, אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים - באילין רכיכתא, מאן דאמר אחת - ח_טזבאילין קשייתא, שראוי לרצענים לראש החוט. גלעינים ח_יזלנטיעה שתים, אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו? אחת. אחרים אומרים: לחשבון חמש שעושים אותם סימן לעשרות בספירה. הוציא סיאה ח_יחאזוב או וקורניתקורנית: אם לאוכלין כגרוגרת, אם לבהמה כמלוא פי גדי, אם לעצים כשיעור העצים, אם להזייה כשיעור הזייה. גמי: °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן, ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. המוציא קשר מוכסין: תני: הוציא קשר מוכסין עד שלא הראהו למוכס חייב, משהראהו למוכס פטור. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: ח_יטאף משהראהו למוכס חייב, שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב: עד שלא הראהו לבעל חוב ופרע לו חייב, משהראהו לבעל חוב פטור. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: אף משהראהו לבעל חוב חייב, שהוא ראוי להראותו לבעל חוב אחר, להשתבח שהוא פורע חובות. נייר מחוק: תני: ח_כאם יש בו מקום חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ג

[עריכה]

מתני': ח_כאעור כדי לעשות קמיע, ח_כבדוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה, קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל, דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות, ח_כגכחול כדי לכחול עין אחת, זפת וגפרית כדי לעשות נקב, שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן.
גמ': עור: אית תניי תני: כדי ליתן על הקמיע לעטוף אותו. מאן דאמר "כדי לעשות קמיע" - בהין רכיכה, שהוא ראוי לכתיבה, ומאן דאמר "כדי ליתן על הקמיע" - בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל: הדא דאת אמר בקולף פני העור החלק החיצון שכלפי השיער הנקרא קלף, ברם בהין דוכסוסטון החלק שבצד הבשר כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה. דיו: הוציא דיו, אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות, ח_כדאם בכלי צריך יותר, שחלק דבק בכלי. תמן תנינן: כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה, כדי שיטבול ראשי גבעולים? רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי: לא מסתברא, אם בכלי צריך יתיר , שהרי חלק בטל בכלי? כחול כדי לכחול עין אחת: אמררבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא°: שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. אמררבי אבוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°:

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נו.ogg



^[דף נו עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד א105

אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן, אלא שכן אשה החוששת באחת מעינה כוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מי תנא "חוששת"? אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. ודרך צנועות היא, כדכתיב (שיר השירים ד', ט'): לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי בון בר חייהרבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא°: שכן אשה סומא באחת מעיניה כוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. זפת וגפרית כדי לעשות נקב: רבי יוסי בר חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° אמר: במזניק שנו שהיו עושים חור בחבית ומניחים בתוכו קנה וסותמים בזפת מסביב לנקב. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן: תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°: כדי ליתן על פי סדק קטן.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ד

[עריכה]

מתני': ח_כהדבק כדי ליתן בראש השבשבת לתפוס עופות שיעמדו עליו, ח_כוחרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי לעשות פטפוט רגל למושב הכור. ח_כזסובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב, ח_כחסיד כדי לסוד קטנה שבבנות. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי לעשות כלכול להשכיב שערות הצדעים. °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי להאדים הפנים.
גמ': מהו חרסית? חוורה סוג אדמה. אמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: ח_כטעפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני: חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° אמר בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא: ובלבד מן המוכן. ותני כן: ח_למגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית, השליכן לאשפה אסור ליגע בהן. תנן: °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה אומר לעשות אנדיפי. אמר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: נראין דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי בעשוי כביצה, והוא ראוי לכלכול, ודברי °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה בחביט רך, שראוי למרוח להאדים הפנים.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ה

[עריכה]

מתני':

ח_לאאדמה כחותם המרצופין דברי °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף, וחכמים אומרים כחותם האיגרות. זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב דברי °רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתאה בן יוסף, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה. חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד. ח_לבקנה כדי לעשות קולמוס. אם היה עב או מרוסס כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס.
גמ': תנן: קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: ניחא עד הכא ברור שצריך שיגיע לפחות עד קשר תחתון של אצבעות, דילמא עד הכא קשר עליון? תמן תנינן: ח_לגמכתב כלי שצידו אחד חד ובו כותבים על לוח שעווה ושני עבה ובו מוחקים שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב. ותניא: והוא שנשאר בו הכותב ומגיעה לקשרי אצבעותיו. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי: ניחא עד הכא, דילמא עד הכא? אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש, בשבת כגרוגרת מכביצהמביצה, משנהכגון המוציא עצים כדי לבשל גרוגרת של ביצה קלה.

📖 באר משה — דף נו עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שבת דף נו. אנחנו נתחיל במשנה פרק י"א. תלמוד המשנה: דבק כדי ליתן בראש השבשבת. הם מניחים דבק על חתיכת קרש, וכשעופות נוחתים עליו הם נדבקים, תופסים עליו ככה. חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. רבי יהודה אומר: כדי לעשות פטפוט, כלומר רגל מושב לכור של צורפי זהב. סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב, כלומר צורפי זהב שהם צריכים טמפרטורה מאוד מדויקת, אז הם בעצם מבעירים את זה עם סובין. סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. רבי יהודה אומר: כדי לעשות כלכול, כדי להשחיז את השערות בצדדים, כן, הצדעים. רבי נחמיה אומר: כדי לעשות אנדיפי, כלומר בעצם להאדים את הפנים, כי הנשים היו מרגישות כדי להראות יפות, אז זה משהו על הפנים שהפנים יהיו אדומות.

שואלת הגמרא מהו חרסית? חוורה, סוג של אדמה. אמר שמואל עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואל עפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה, כן, כי בעצם מותר גם באפר וגם בעפר לכסות דם ציפור וחיה. אומרת הגמרא תני חרש כל שהוא, גמי כל שהוא, מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא אמר בשם שמואל ובלבד מן המוכן, כלומר בלבד שהם מוכנים, אם הם לא מוכנים אסור. ותני כן: מגופת חבית וחרסיה מותר לטלטלן בתוך הבית, כלומר גם לא רק הגופה, גם אם נשברה - את החרסים שלה מותר לטלטל בתוך הבית. אבל השליכן לאשפה אסור ליגע בהן, כיוון שהוא משליך אותן ולא מן המוכן וזה מוקצה.

אומרת הגמרא רבי נחמיה - אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה בעשוי כביצה. מה שרבי יהודה אמר כדי לעשות כלכול, הכוונה למלא השער - להחליק את הצדעים, את השערות של הפיאה, כן. אז הסיד שראוי לזה זה סיד קשה, סיד כביצה. ודברי רבי נחמיה בחביט, כלומר מה שרבי נחמיה אמר שלעשות אנדיפי, כלומר להאדים את הפנים, אז זה צריך דווקא סיד שהוא מרוח, כן, סיד רך לא ביצה.

אומרת המשנה אדמה כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא. כן, כשהיו חותמים את הסחורה, עושים איזה מעין חותמת כדי לדעת שלא נגעו בזה. וחכמים אומרים כחותם האיגרות. כן, חותמת שחותמים איגרת לדעת שלא נגעו בזה. זבל וחול דק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים כדי לזבל כרישה. חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. קנה כדי לעשות קולמוס. ואם היה עב או מרוסס, כלומר שהוא לא ראוי, היה מרוסק, לא ראוי להכין ממנו קולמוס, אז הוא ראוי להסקה, כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס.

אומרת הגמרא למדנו במשנה קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו, כלומר צריך קנה באורך שמגיע למפרקים של האצבעות. רבי זעירא בעי ניחא עד הכא, כלומר האם ברור שלפחות צריך להיות עד המפרק הראשון, אבל האם צריך שיהיה עד המפרק השני? אומרת הגמרא תמן תנינן מכתב, כן, מכתב זה כלי שהוא מצד אחד חד ומצד שני הוא רחב, וחורטים על לוח של שעווה, וכשרוצים למחוק אז עם הצד הרחב מחליקים את זה. אז שניטל הכותב טמא מפני המוחק, ניטל המוחק טמא מפני הכותב. ותניא כתוב שם והוא שישאר בו הכותב ומגיע לקשרי אצבעותיו, כן, כלומר שיישאר קצת מהצד החד לפחות שמגיע לקשרי אצבעותיו. אז גם פה רבי זעירא בעי ניחא עד הכא, דילמא עד הכא, כלומר ברור שלפחות צריך שיגיע לקשרי האצבעות הראשונות, השאלה אם גם צריך עד השני.

אמר רבי יוסי כל ביצה דתנינן בכלים כביצה ממש, כל מקום שכתוב כביצה אז זה כביצה ממש. אבל מה שאמרנו בשבת שהמוציא עצים כדי לבשל ביצה, אז לא הכוונה כביצה אלא בשבת כגרוגרת, כלומר אנחנו יודעים שביצת התרנגולת זה הביצה שהכי קל לבשל אותה מבחינת זמן, אז גרוגרת מביצה - הזמן שלוקח לבשל גרוגרת מביצה כזאת זה הכמות עצים שמוציא אותם חייב.



^[דף נו עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נו עמוד ב106

==ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ו==

מתני': ח_לדעצם כדי לעשות תרווד. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: כדי לעשות חף שן של מפתח. זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר כלי של אורג. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה.
גמ': תנן: °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כדי לעשות חף. מהו חף? סרגיד מפתח. תמן תנינן: מפתח שיש לו חפין ונקבים, ח_להניטלו חפיו טמא מפני נקבים, שאפשר שיעשו מנעול מתאים, נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: תמן היא עבד חף בלוט שן המפתח, והכא הוא עבד חף סרגיד מפתח שלם. תנן: זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. תמן תני: ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן, וחכמים אומרים לכסות פי הפח, והכא את אמר הכין. רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°, רבי מיישארבי מיישא אמורא א״י · דור ד׳רבי מיישא° ורבי כהןרבי כהן אמורא, אמוראים — דור רביעירבי כהן° אמרו בשם רבנן דקיסרין: כאן בעבה, שאינה מתאימה לגרור בה, כאן בחדה. אית דבעי מימר: כאן לטלטל, צריך שם כלי, כאן להוציא, די שראוי לשימוש כדי להתחייב על הוצאתו. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף: שמעון בר אבארבי שמעון בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי שמעון בר אבארבי חנינא בר חמארבי יוחנן° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כדי שיזרוק ויפגע לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה: ח_לוכדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני: צרור מקורזל שראוי לקינוח בבית הכיסא כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. °רבי ישמעאל ברבי יוסהרבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו: ח_לזעד מלא היד. רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה אמר: ביתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: כזית, כאגוז וכביצה. ואמר לו °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: וכי כך אנו אומרים? שצריך שיהא יושב ומשקל בידו. אמר ליה מה שיכול להחזיק ביד, הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה כלי ובתוכו אבנים. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן: שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. אמררבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: לא אמרו אלא של בושם אחד, שהיא קטנה, הא של בשמים גדולה שטוחנים בה הרבה בשמים לא. אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא בשם רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: ח_לחצרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו, ח_לטוהתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי: חרס כל שהוא ח_מאסור לקנח בו, מפני הסכנה. אמררבי יוסה ברבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: לא סוף דבר חרש שהוא חד, אלא אפילו אזני חביות שהם חלקות, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. רבי יוסי בן יוסירבי יוסי בן יוסי אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי בן יוסי° אמר: צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה שהיו מגולים אסור לקנח בהן. אמר רבי חנניארב חנניה אמורא א״י · דור ה׳רב חנניה° בשם רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן: אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן מים דמשזגיגו בובני שטפו בהם מרחצאות, וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות לפי הטבעת. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° בשם רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°: ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה: ח_מאאין שוחטין בה ח_מבואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן, מפני שמשיר סיבים, ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ז

[עריכה]

מתני': חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר כדי לחתות בו את האור. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: ח_מגכדי לקבל רביעית. אמר°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא: אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (ישעיהו ל', י"ד): לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. אמר לו °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: משם ראיה: (ישעיהו ל', י"ד) לחשוף מים מגבא.

📖 באר משה — דף נו עמוד ב

אומרת המשנה עצם כדי לעשות תרווד. תרווד זה כף. רבי יהודה אומר: כדי לעשות חף. חף זה שם של מפתח. זכוכית כדי לגרוד בה ראש הקרקר, כן, כדי להשחיז את הכלי של האורגים. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כדי לזרוק בבהמה.

אומרת הגמרא תנן רבי יהודה אומר כדי לעשות חף. מהו חף? סרגיד. והוא מסביר שחף זה בעצם מפתח שלם, כן. אומרת הגמרא תמן תנינן מפתח שיש בו חפים ונקבים, אז אם ניטלו טמא מפני נקבים, כלומר הפינים האלה, הוא טמא מפני הנקבים, כיוון שיש לעשות מנעול מתאים - אפשר לעשות מנעול שיש בו רק חפים ואז יוצאים מהנקבים. נסתתמו נקבים טמא מפני חפים שוב פעם, כי הוא יכול להכין מנעול מתאים. עכשיו הגמרא מקשה: מחלפה שיטתיה דרבי יהודה, כן, שם הוא אומר שחף זה הפין של המפתח, וכאן הוא אומר שחף זה סרגיד, כלומר מפתח שלם. תמן היא עבד חף, והכא עבד חף סרגיד, נשאר בשאלה.

ואתה גמר תנן זכוכית כדי לגרוד בה ראש הקרקר. תמן תני ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן, וכן אומרים לכסות בו את פי הפח. והכא את אמר הכין, כלומר למה כך? למה פה אתה אומר שיכול לגרור בראש הקרקר, ושם אתה אומר שיכול לכסות בו? אומר רבי אחא, רבי מיישא ורבי כהן בשם רבנן דקיסרין: כאן בעבה, כאן בחדה. כלומר אם היא עבה אז אין לה שפיץ, אין לה חוד, אז היא לא ראויה לגרור, אז לכן אם היא ראויה לכיסוי - זה השיעור. אבל כאן אם היא חדה, אז מספיק שהיא יכולה לגרור בראש הקרקר. אית דבעי מימר: כאן... כאן..., כלומר צריך שיהיה שם כלי, וכאן להוציא - די שיהיה בשימוש כדי להתחייב הוצאתו. כן, יש הבדל - אם זה כדי לטלטל, אני צריך שיהיה לזה שם כדי להתיר לטלטל, אבל להתחייב באמת מספיק שיהיה ראוי לשימוש.

צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. ככה למדנו במשנה. שמעון בר אבא אמר בשם רבי יוחנן כדי שיזרוק לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה: כדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש, כמו שמי שאומר שיזרוק בבהמה. אז לא סתם יזרוק אלא יזרוק והיא תרגיש את זה.

תני צרור מקורזל כזית וכאגוז וכביצה, נוטלו ומקנח בו את רגליו. רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו: עד מלא היד, כמה שיכול להחזיק ביד אחת. רב יהודה אמר: בן זונין היה יושב ושונה לפני רבי. תבע את השומרת שמותר להכניס לבית הכיסא אבנים בגודל של כזית כאגוז וכביצה. אמר רבי: כך אנו אומרים? צריך שיהא יושב ומשקל ביד. כלומר בבבלי כתוב שצריך להכניס משקל. אמר ליה: הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה. כלומר כל מה שנכנס ביד אחת יכול להכניס, אבל חוץ ממה שנעשה בכפיפה - שלא ייקח איזה ארגז מלא אבנים ויחזיק את זה ביד.

אמר רבי אילא בשם רבי ינאי: שנו כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. כלומר הגודל של האבנים שמותר להכניס זה כמו רגל של מדוכה של בשם. אמר רבי יוסה: לא אמרו אלא של בושם, הא של בשמים לא. כלומר המדוכה שכותשים בה בשמים מרובים - גדולה. אז כזה גודל לא התירו.

אמר רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש: צרור שעלו בו עשבים נוטלו ומקניח בו את רגליו. כלומר, למרות שבעצם יש פה עשבים, חכמים הקלו שיהיה מותר לקנח בזה. אבל והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. כלומר, אם הוא מקנח והתעלשו - זה דבר שהוא לא מתכוון, זה יהיה פטור, ומשום כבוד האדם התירו את זה לכתחילה. אבל אם הוא תולש בזה במתכוון הוא יהיה חייב חטאת.

תני רבי חייא: חרס כל שהוא אסור לקנח בו, מפני הסכנה, כי החרס יכול לפצוע. אמר רבי יוסה ברבי בון: לא סוף דבר חרש, אלא אפילו אזני חביות, וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. כלומר ברגע שגזרו - גזרו על הכל, אפילו אוזני חבית שהם חלקים גם אסור, וכל דבר שנכנס לאור ויוצא גם כן אסור, משום כשפים.

רבי יוסי בן יוסי אמר: צרור שקינח בו חבירו ומים שאין בהם מ' סאה אסור לקנח בהן. כלומר שהם מגולים, אסור לקנח בהם. אמר רבי חנניא בשם רבי מנא: מים שליקלק בהן הכלב אסור לקנח בהן. ותני כן: אין מקנחין לא בפי הכלב, ולא בפני הכלב, ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן דמשזגיגו בובני, כלומר מים שישטפו בהם את הבית, וההן דמשזג אמבטיתה רע לטבעות, כלומר וכאלה שרצו בהם את האמבטיות - זה רע לטבעת.

אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב הונא: ה' דברים נאמרו של קנה: אין שוחטין בה ואין מוהלין בה ואין מחצצין בה את השיניים ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן. כי הסיבה לזה הוא שהוא משאיר סיבים וזה סכנה - הסיבים יכולים בשחיטה לפסול את השחיטה, ובמילה זה סכנה, ובכל השאר זה גם כן סכנה. ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה. כן, בקנים. הגמרא אומרת שכל דבר שהאש שולטת בו אז רוח רעה שולטת בו, ולכן לא מקנחים בה.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

25 ח_כה מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י':

26 ח_כו מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

27 ח_כז מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ו':

28 ח_כח מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

29 ח_כט מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

30 ח_ל מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף ז':

31 ח_לא מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

32 ח_לב מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה ד', מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ה':

33 ח_לג מיי' פ י"א מהל' כלים הלכה כ':



[ע"ב]

34 ח_לד מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"ב:

35 ח_לה מיי' פ י"א מהל' כלים הלכה י"ח:

36 ח_לו מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

37 ח_לז מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' שי"ב סעיף א':

38 ח_לח טור ושו"ע או"ח סי' שי"ב סעיף ג':

39 ח_לט מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ג':

40 ח_מ מיי' פ כ"ו מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' ג' סעיף י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שי"ב סעיף ד':

41 ח_מא מיי' פ א' מהל' שחיטה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' ו' סעיף א':

42 ח_מב מיי' פ ב' מהל' מילה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ד סעיף ב':

43 ח_מג מיי' פ י"ח מהל' שבת הלכה י"א:

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_נז.ogg

>

^[דף נז עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף נז עמוד א107


גמ': רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר: מקדשין מי חטאת בשברי כלי חרס. רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר: אין מקדשין בו. רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת שאל על דעתיה דרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה? הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ח_מדהרי אינן מקבלין טומאה ח_מהומקדשין בהן. אלא משום שאינו מקבל רביעית? ולא מודה רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו, אף שאין בו רביעית? הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי, והתורה אמרה "מים חיים אל כלי". וקשיא על דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: לפסול את המקווה אינו פוסל, כשאין בו רביעית, ולקדש מקדשין בו? אלא רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא סבר כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא, שאף כלי קיבול כלשהו פוסל את המקווה. דתנן גבי "החוטט כלשהו בצינור מרזב לקבל בו את הלכלוך", לרבנן דווקא בשל עץ נחשבים המים כשאובים. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: אף בשל חרש כל שהוא אי אפשר להוכיח מכאן שרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כ°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא. דכלום אמר°רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא לא בשלם, ואילו הכא בשבור אנן קיימין? תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° מסייע לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא, שמקדשים בשברי כלי חרס. תני °רבי שמעון בר יוחאירבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא מסייע לרבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°, שאין מקדשים ולא נאמר מה הברייתות.

הדרן עלך פרק המוציא יין

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבת/פרק_שמיני&oldid=3083606"