ירושלמי שבת ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק ח · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף נה עמוד ב[עריכה]

משנה עור כדי לעשות קמיע דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת זפת וגפרית כדי לעשות נקב שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן:

גמרא אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. מאן דאמר כדי לעשות קמיע בהין רכיכה. ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. הדא דאת אמר בקולף פני העור ברם בהין דוכסוסטון כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה: דיו. הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם בכלי צריך יותר. תמן תנינן כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה. רבי ירמיה בעי לא מסתברא אם בכלי צריך יתיר: כחול כדי לכחול עין אחת. א"ר בון בר חייה שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. א"ר אבון


דף נו עמוד א[עריכה]

אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שכן אשה חוששת אחת מעינה וכוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנא מה תנא חוששת. אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. (שיר השירים ד) לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין בשם רבי בון בר חייה שכן אשה סומא באחת מעיניה וכוחלת חבירתה ויוצא לשוק: זפת וגפרית כדי לעשות נקב. ר' יוסי בר חנינא אמר במזניק שנו: שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. תני ר' חייה כדי ליתן על פי סדק קטן: