ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק תשיעי

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה א

מתני’: הגוזל ^ט_אעצים ועשאן כלים, צמר ועשאו בגדים, משלם כשעת הגזילה. ^ט_בגזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לז עמוד ב] משלם דמי פרה מעוברת לילד, ודמי רחל טעונה להיגזז. ^ט_גגזל פרה, ועיברה אצלו וילדה. רחל, ונטענה עמו וגזזה, משלם כשעת הגזילה. ^ט_דזה הכלל. כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה:

גמ’: תניא, גזל צמר ולבנו, טווי ולבנו, פשתן ונקהו, אבנים ושיפן, משלם כשעת הגזילה. הכא בבריתא את אמר ליבון כשינוי, והכא במשנה את אמר אין ליבון כשינוי דתנן, צמר ועשאו בגדים, משלם כשעת הגזילה. הא לא עשהו בגד מחזיר את הגזלה כמות שהיא _{אפילו שליבנה}. הן דתימר ^ט_הליבון כשינוי, בשעשאו צופים _{ציפי צמר סרוק}. והן דתימר אין ליבון כשינוי, בשהניחו כמות שהוא. ניחה שמצינו ליבון בלא צופים. שמא יש צופים בלא ליבון? ולמה אמרה התוספתא טווי ולבנו קנהו ומשיב כשעת הגזלה, הרי קדם שעשהו טווי, עשהו ציפי. וקדם שעשהו צפי, מלבנו. אם כן אין הליבון אחר הטווי משנה כלום שכבר היה מלובן, ולמה קנה? אמר רבי יודן רבי יודן°. _{באמת מצד הדין אינו קונה אלא בשינוי גדול כגון צמר ועשאו בגדים כמו שנאמר במשנה, אלא} קל הוא שהיקלו בגזלן משום תקנת השבים שישלם כשעת הגזילה אפילו בשינוי קל. גזל שלח _עור וליבנו, אית לך מימר בשעשאו צופים? עוד קל הוא שהיקלו בגזלן, שיהא משלם כשעת הגזילה. גזל מריש _קורה ובנאו בבירה. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יקעקע כל הבירה כולה ויתנינו לו. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ט_ויתן לו דמיו מפני תקנת שבים. ירד לחרבה ובנייה שלא ברשות. ^ט_זשמין לו, וידו על התחתונה. בנייה ברשות שמין לו וידו על העליונה. ביקש ליטול אבניו ועציו, אין שומעין לו. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. משום יישוב ארץ ישראל. רב נחמן בר יצחק רב נחמן בר יצחק° שאל. אילו מי שנכנס לחורבתו של חבירו ופירק חבילתו לשעה, וביקש ליטלו. שמא אין שומעין לו? ולמה לא יטול אבניו ועציו?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ט_א מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ס סעיף ו':

2 ט_ב מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ב סעיף ח':

[ע"ב]

3 ט_ג מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה ו',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ב סעיף ז':

4 ט_ד מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ב סעיף א':

5 ט_ה מיי' פ ב' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ס סעיף ו':

6 ט_ו מיי' פ א' מהל' גזלה ואבדה הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ס סעיף א':

7 ט_ז מיי' פ י' מהל' גזלה ואבדה הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ה סעיף ו':

-----------------------------------דף לח

ירושלמי מאיר בבא קמא לח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד א] כיון דשמע דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° משום יישוב ארץ ישראל נאמרה, האמירה _קילסה. אלא עדין קשה, בנה במקום שאין ראוי לבנות, ונטע במקום שאינו ראוי ליטע, רב רב (אמורא)° אמר שמין לו וידו על התחתונה אלא שמערימין עליו _{על בעל הבית}, לראות אם ניכנס לשם בימות החמה ובימות הגשמים, _{דגלי דעתי דניחא ליה}. אמר לו. הא תניתה, שמין לו וידו לתחתונה, ולמה להערים על בעל הבית? תנן, גזל פרה מעוברת וילדה משלם דמי פרה מעוברת לילד. אמר רבי זירא רבי זירא° . הדא אמרה, גזל שמינה והכחישה, מחזיר לו את השומן. תנן, גזל פרה ועיברה אצלו וילדה משלם דמי פרה ריקנית כשעת הגזלה. אמר רב חסדא רב חסדא°, הדא אמרה, ^ט_חגזל כחושה והשמינה, מחזירה בעינה. שהרי רק מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה. הא אם נתעברה אצלו ולא ילדה, מחזיר אותה מלאה. תנן, זה הכלל. כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. מאן תניתה? °רבי יעקב רבי יעקב (תנא). דתני, זה הכלל שהיה °רבי יעקב רבי יעקב (תנא) אומר. כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נישתנית מברייתה, אף אם חל שינוי בדינו כגון שנהיה איסורי הנאה, אומר לו הרי שלך לפניך. והגנב, לעולם משלם כשעת הגניבה, לכן אם גנב חמץ ועבר עליו הפסח משלם דמי חמץ המותר באכילה, ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ב

מתני’: ^ט_טגזל בהמה והזקינה, עבדים והזקינו, משלם כשעת הגזילה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. יאמר לו בעבדים, הרי שלך לפניך:

גמ’: תנן, גזל בהמה והזקינה, וכ”ו משלם כשעת הגזילה. אמר רב הונא רב הונא° במה דברים אמורים? בשגזל עגל ונעשה שור _{שקנאו בשינוי השם}. אבל גזל שור והזקין, אומר לו הרי שלך לפניך. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. אפילו גזל עגל ונעשה שור, אומר לו הרי שלך לפניך. תני רב קרנא רב קרנא° כרב הונא רב הונא°. אפילו גנב עגל, ונעשה שור וטבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה עגלים כשעת הגזלה. אמר אבוי דשמואל בר אמי שמואל בר אמי° בשם רב יהודה רב יהודה°, הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר דבעבדים והזקינו אומר לו הרי שלך לפניך דעבדים כקרקעות ואינם נגזלים

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לח עמוד ב] מתני’: ^ט_יגזל מטבע ונסדק, פירות והרקיבו, יין והחמיץ, משלם כשעת הגזילה. ^ט_יאמטבע ונפסל, תרומה ונטמאת, ^ט_יבחמץ ועבר עליו הפסח, בהמה ונעבדה בה עבירה, או שנפסלה מעל גבי המזבח, או שהיתה יוצאה ליסקל, אומר הרי שלך לפניך:

גמ’: תנן, גזל מטבע ונסדק. רב הונא רב הונא° אמר, בשפסלתו מלכות _{שאסור להחזיק אותו דהוה כנסדק} וכיוון שאינו יוצא בשום מקום הוה כשינוי בגופו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, בשנסדק ודאי הוה שינוי בגופו. אבל פסלתו מלכות אין זה שינוי ויכול לאמר לו הרי שלך לפניך. תנן, פירות והרקיבו. אמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא°, והן שהרקיבו מן הכנימה. אבל אם הרקיבו מתולעת _{שלא הרקיב ממש רק יש בו תולעים}, כבריאין הן ואומר לו הרי שלך לפניך. תנן, מטבע ונפסל. אמר רב הונא רב הונא°, בשפסלתו מלכות ואינו יוצא בשום מקום. אבל פסלתו מדינה, אומר לו הרי שלך לפניך. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. אפילו פסלתו מלכות, אומר לו הרי שלך לפניך. רבי יודן רבי יודן° לא נחית לבית וועדא  _{לא ירד לבית המדרש}. קם עם רבי מנא רבי מנא° אמר לו, מה חידוש הוה לכון בבי מדרשא יומא דין? אמר לו מילה פלן, _{שהיזק שאינו ניכר פטור}. אמר לו, ולאו מתניתא היא דתנן, תרומה ונטמאת אומר לו הרי שלך לפניך? אמר ליה אי מהתם הוה אמינה תיפתר בשניטמאת מאליה, ולית שמע מינה כלום. תנן, חמץ ועבר עליו הפסח, אומר לו הרי שלך לפניך חילפיי חילפיי° אמר. פעמים שאפילו שעבר עליו הפסח משלם חמץ ראוי לאכילה. _{כגון שהנגזל תבע את הגזלן קודם הפסח, והגזלן נשבע לו קודם הפסח, אחר הפסח משלם לו חמץ יפה}. אמר רבי מנא רבי מנא°. אזלית לקיסרין ואשכחית לחזקיה חזקיה בן רבי חייא° דדריש לה משום דרבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. וכי אית בר נש פליג  _{האם יש אדם שחולק} על חילפיי חילפיי° וסובר שאין משלם חמץ יפה? הרי הכל מודין בחמץ שמשלם חמץ יפה

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_יגנתן לאומנין לתקן וקילקלו, חייבין לשלם. נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקילקל, חייב לשלם. ^ט_ידהבנאי שקיבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיק, חייב לשלם. היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר, פטור. ואם מחמת המכה, חייב:

גמ’: תנן, נתן לאומנין לתקן וקילקלו, חייבין לשלם. אמר רב הונא רב הונא°. אומן קונה בשבח כלי. ומתניתין בשנתן לו כלי לתקן, כגון שיקבע בו ^ט_טומסמר האחרון שאין בו כדי לזכות בכלי. לכן אם קלקל חייב לשלם דמי הכלי. אבל נתן לו עצים ועשה מהם כלי וקילקלו, אין לו אלא דמי עצים. דאומן קונה בשבח כלי.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ט_ח | טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ד סעיף ד':

9 ט_ט מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ג סעיף א':

[ע"ב]

10 ט_י מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ג סעיף א':

11 ט_יא מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ג סעיף א':

12 ט_יב מיי' פ ג' מהל' גזלה ואבדה הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ג סעיף א':

13 ט_יג מיי' פ י' מהל' שכירות הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף ב':

14 ט_יד מיי' פ ו' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף ב',טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ד סעיף ג':

15 ט_טו מיי' פ י' מהל' שכירות הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' ש"ו סעיף ב':

-----------------------------------דף לט

ירושלמי מאיר בבא קמא לט

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד א] מתני’: נתן צמר לצבע והקדיחה היורה, נותן לו דמי צמרו. צבעו כאור, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתרה על השבח, נותן לו את השבח. לצבוע לו אדום וצבעו שחור. שחור וצבעו אדום. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, נותן לו דמי צמרו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אם השבח יתר על היציאה, נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתירה על השבח, נותן לו את השבח:

גמ’: תנן, נתן צמר לצבע והקדיחה היורה. נותן לו דמי צמרו. אמר רב הונא רב הונא°, שהקדיחו סממנין _{היינו שבתחילה השביח ואחר כך התקלקל, דכיוון שהשביח בתחילה קנה אותם האומן, דאומן קונה בשבך כלי, ומה שאחר כך התקלקל, שלו התקלקל, וחייב לשלם רק דמי צמרו, אבל הקדיחה יורה קודם שהשביח לא קנה אומן, אומר לו הרי שלך לפניך}. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אפילו הקדיחו סממנין, אומר לו הרי שלך לפניך. _{ומה שאמרה המשנה נותן לו דמי צמרו, לאפוקי שאינו חייב לתת לו גם את דמי השבח שהשביח בתחילה קדם שהתקלקל}. תנן, צבעו כאור, אם השבח יתר על ההוצאה, נותן לו את היציאה. ואם היציאה יתרה על השבח, נותן לו את השבח. מהו אם השבח יותר על ההוצאה נותן לו ההוצאה? כגון בר נש דיהב לחבריה עמר  _צמר שווה חמשה מנה, וסממנין בחמשה מנה, ועשרה מנה אגריה  _שכרו, אמר לו ציבעיה סומק  _אדום, וצבעו אוכם  _שחור. אמר לו, אילו צבעתיה סומק, הוה טב עשרים וחמשה מנוי. וכדו דצבעתיה אוכם, לית הוא טב אלא עשרין מנוי. את אובדת דידך, אנא לא אובד דידי, ואיני נותן לך שכרך אלא חמש מנה. אמר רבי יונה רבי יונה°. ותשמע מינה, בר נש דיהב לחבריה שמנה דינרין דזבין  _שיקנה ליה חיטין מטיבריה שהן בזול, וזבן _וקנה ליה מציפורי ביוקר. אמר לו, אילו זבנת לי מטיבריא, הוון עשרין וחמשה מודי _מידות. כדון דזבנת מציפורי ליתנון אלא עשרין מודיי. את אובדת דידך, אנא לא אובד דידי. תני, הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים. אם פחתו, פחתו לו _לבעלים. ואם הותירו, הותירו לו _לבעלים דסבר °רבי מאיר רבי מאיר שינוי לא קונה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לט עמוד ב] ותני חורין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר ^ט_טזאם פחתו, פחתו לו _לשליח. דיכול לאמר לו לתיקוני שדרתיך ולא לעוותי. ואם הותירו, הותירו לשניהן. מאי טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? אם השליח לא קונה בשינוי, מדוע חצי הריווח שלו? שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לשליח בעל המעות. אם כך למה המשלח חולק עמו? שאסור ליהנות מחבירו בחינם, שהרי לא הכניס משלו כלום. מעתה, אפילו אמר לו ליקח לו חטים ולקח לו חטים, הרי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות, כמו שאמרנו שבשעה שאמר לו ליקח חטים ולקח לו שעורים, לא נתכוון המוכר לזכות, אלא ללוקח ולא לבעל המעות, וכי קיסמה בידיה להבחין בין אם השליח עשה שליחותו ולזכות לבעלים, ואם השליח שינה לזכות לשליח? אמר רבי נסא רבי נסא°. בשעה שקיים שליחותו, אפילו לא נתכוון המוכר לזכות לבעל המעות, קנה הבעלים, ששלוחו של אדם כמותו. אבל אם לא קיים שליחותו, אין כאן שליחות. וכיוון שנתכוון לזכות ללוקח, זכה לעצמו. ולמה חולק עמו? אמר הואיל ובאת לו הנייה מתחת ידו, אף הוא חולק עמו. התיב רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. והתנינן, ^ט_יזאחד המקדיש נכסיו ואחד המעריך עצמו, אין לו בכסות אשתו ובניו. דכיון שקנה בשבילם, אין זה שלו. ואמאי? הרי המוכר התכוון לזכות את הבגדים לבעל ולא לאשתו ולבניו, ולמה לא יגבה מהם ההקדש? אמר לו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

16 ט_טז מיי' פ א' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ג סעיף ה':

17 ט_יז מיי' פ ג' מהל' ערכין וחרמין הלכה י"ד:

-----------------------------------דף מ

ירושלמי מאיר בבא קמא מ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד א] כשהקדיש לא עלת על דעתו לומר שיחול הקדש על כסות אשתו ובניו. והתנינן ערכי עלי, כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע. ולמה כופין וממשכין אפילו תפילין שעל ראשו. וכי עלתה זה על דעתו? לעולם דעתו אפילו על התפילין, דסבר מצוה כעביד ויכול להשאיל תפילין, אבל גבי מה שעל אשתו ובניו, אנן סעדי דהאומר ערכי עלי התכוון על מנת שלא לסדר מה שעל אשתו ובניו. ואמר רבי נסא רבי נסא° בשם רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. האומר ערכי עלי על מנת שלא לסדר מחפץ פלוני, אין מסדרין לו מאותו החפץ. אמר רב הושעיה רב הושעיה° בשם רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא°. מדאמרינן דאזלינן בתר אומדן דעתו, זאת אומרת, שאין שמין לערכין מן המטלטלין מדברי תורה, אלא מדבריהן

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_יחהגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי. ^ט_יטלא יתן, לא לבנו ולא לשלוחו. אבל נותן הוא לשליח בית דין.^ט_כ ואם מת, יחזיר ליורשיו. ^ט_כאנתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש. מחל לו את הקרן ולא מחל לו את החומש. מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן, אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן. מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן. מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן, הרי זה צריך לילך אחריו. נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש, ^ט_כבהרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה. ^ט_כגוכן בפקדון, או בתשומת יד, או בגזל, או עשק את עמיתו, או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר, הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מ עמוד ב]

גמ’: תנן, נתן את הקרן ונשבע על החומש, משלם חומש על חומש עד שימעט הקרן. כיני מתניתא  _{כך כוונת המשנה} עד שיתמעט חומש האחרון פחות משוה פרוטה. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° אין צורך לתקן את הגירסה. דכשנתן את הקרן וחזר ונשבע על החומש נעשה חומש קרן. תנן, הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי. לא אתיא אלא בשיש עדים שראו שנשבע וכפר וחזר והודה וכשבית המקדש קיים. שצריך להביא קרבן ואינו יכול להביא קרבן עד שיפרע לו. כי אין החומש בא אלא לכפרה עם קרבן אשם.

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ז

מתני’: היכן פקדוני? אמר לו אבד. משביעך אני. ואמר אמן. ^ט_כדוהעדים מעידין אותו שאכלו, משלם את הקרן. הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. היכן פקדוני? אמר לו נגנב. משביעך אני. ואמר אמן. ^ט_כהוהעדים מעידין אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו, משלם קרן וחומש ואשם. ^ט_כוהגוזל את אביו ונשבע לו ומת. הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו. אם אינו רוצה או שאין לו, לווה ובעלי החוב באין ונפרעין:

גמ’: תני, ^ט_כזאין מקבלין פקדון מנשים ועבדים וקטנים שמא אינו שלהם. קיבל מאשה, יחזיר לה. מתה, יחזיר לבעלה. קיבל מעבד, יחזיר לו. ואם מת, יחזיר לרבו. מקטן, יחזיר לו. מת, יחזיר לאביו, וכשמחזיר לקטן עושה בהן סגולה. וכולן שאמרו בשעת מותן יינתנו לפלוני שהן שלו. יעשה פירוש לפירושו ויקיים דבריהם. אמר רבי זבידא רבי זבידא° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. ובלבד בעמיד שיכול להיות שזה היה שלהם. כהדא, איתת דרבי אבא בר חנא רבי אבא בר חנא°, מי דמכא  _{כשעמדה למות} אמרה. אהן קירושא דברתי  _{נזם זהב זה של ביתי הוא}. והוא אמר, לית הוא אלא דידי  _{אינו שלה אלא שלי}. אתא עובדא קומי רב רב (אמורא)° אמר. אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

18 ט_יח מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף א':

19 ט_יט מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה י',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף ב':

20 ט_כ מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף ד':

21 ט_כא מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף ג':

22 ט_כב מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב:

23 ט_כג מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג| מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ח'| מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ט':

[ע"ב]

24 ט_כד מיי' פ ז' מהל' גזלה ואבדה הלכה ח':

25 ט_כה מיי' פ ד' מהל' גניבה הלכה א':

26 ט_כו מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' שס"ז סעיף ה':

27 ט_כז מיי' פ ז' מהל' שאלה הלכה י'| מיי' פכ"ב מהל' אישות הלכה ל"ב,טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ו סעיף א':

-----------------------------------דף מא

ירושלמי מאיר בבא קמא מא

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד א] מתני’: האומר לבנו ^ט_כחקונם שאתה נהנה לי. אם מת, יירשנו. בחיי ובמותי, אם מת לא יירשנו, ויתן לבניו או לאחיו. ^ט_כטואם אין לו, לווה ובעלי החוב באין ונפרעין:

גמ’: אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. חמי היך תנינן הכא  _{ראה איך שנינו כאן שהיא הגרסא הנכונה}. האומר לבנו קונם שאת נהנה לי, אם מת יירשנו. בחיי ובמותי, אם מת לא יירשנו. והוא הדין אם אמר במותי לחוד אם מת לא יירשנו. והא דקאמר בחיי, משום שרצה לאסור עליו הנכסים אף בחייו. והתני, בחיי, אם מת יירשנו. במותי, אם מת יירשנו. בחיי ובמותי, אם מת לא יירשנו? ההיא משבשתא. דמה בין אהן דאמר חדא חדא _{בחיי לבד ובמותי לבד}, להן דאמר תרתי _{בחיי ובמותי}? דאי אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, אפילו אם אמר במותי לחוד נמי אם מת לא יירשנו. ואי אין אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, אם כן אפילו אמר תרווייהו בחיי ובמותי לאו כלום הוא, דמה מועיל הא דאמר בחיי לזה. אלא ודאי הך ברייתא משבשתא היא. רב ירמיה רב ירמיה° ורבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° תריהון אמרין. ^ט_לקונם לבית זה שאיני נכנס. כאילו אמר בחיי ובמותי. דכיון שאמר לבית זה, אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. תני, קונם הניות נכסי אילו עליך. כאילו אמר בחיי ובמותי. מכיון שאמר אילו, אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תנינן בנזקין מה דלא תנינן בנדרין. דתנינן הכא דהאומר לבנו קונם שאתה נהנה לי. אם מת, יירשנו. ורק אם אם אמר בחיי ובמותי. אם מת לא ירשנו. וזה לא מופיע בנדרים.

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה ט

מתני’: ^ט_לאהגוזל את הגר ונשבע לו ומת, הרי זה משלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר נשא ה ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם וגו'. ^ט_לבהיה מעלה את הכסף ואת האשם ומת, הכסף יינתן לבניו והאשם ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. ^ט_לגנתן את הכסף לאנשי משמר ומת. אין היורשין יכולין להוציא מידן שנאמר (במדבר נשא ה י) אשר יתן לכהן לו יהיה:

גמ’: חילפיי חילפיי° ורבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמרי, ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי היא. דדריש °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. במה הכתוב מדבר? בגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר, שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. אבל אם מת הגזלן פטור. שנאמר.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] (במדבר ה', ח') ואם אין לאיש גואל וגו'. הטעון כפרה חייב, יצא זה שאינו טעון כפרה. ולא כדדריש °רבי עקיבה רבי עקיבא כשבא מזופרין. דדריש °רבי עקיבה רבי עקיבא במה הכתוב מדבר? בגוזל את הגר ונשבע לו, ומת הגזלן. שמשלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. שנאמר (במדבר נשא ה ח) ואם אין לאיש גואל וגו' ^ט_לדאין לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא זה הגר. _{והמשנה שלנו שאמרה שאם הגזלן מת פטור מלשלם הולכת כ°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי ולא כ°רבי עקיבא רבי עקיבא}. רב רב (אמורא)° וריש לקיש ריש לקיש° אמרי, המחלוקת בין °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי ו°רבי עקיבא רבי עקיבא זה כאשר כבר נתן לכהנים את הכסף, רק עוד לא הביא את האשם. ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי סובר שהכהנים יחזירו ליורשים. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר שכיוון שהגיעה ליד הכהנים זכו בהם לעצמם. אבל אם עוד לא נתן, אף °רבי עקיבא רבי עקיבא מודה שלא יתן. ומתניתין כ°רבי עקיבא רבי עקיבא היא דתנן, נתן את הכסף לאנשי משמר ומת. אין היורשין יכולין להוציא מידן שנאמר (במדבר נשא ה י) אשר יתן לכהן לו יהיה. וזה כדעת °רבי עקיבא רבי עקיבא

ירושלמי בבא קמא, פרק ט, הלכה י

מתני’: ^ט_להנתן את הכסף ליהויריב ואשם לידעיה, יצא. ^ט_לואשם ליהויריב וכסף לידעיה. אם קיים האשם, יקריבוהו בני ידעיה. ואם לאו, יחזיר ויביא אשם אחר. שהמביא גזלו עד שלא הביא אשמו, יצא. אשמו עד שלא הביא גזילו, לא יצא. נתן את הקרן ולא נתן את החומש, אין חומש מעכב:

גמ’: תנן, נתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא. האשם ליהויריב, וכסף לידעיה, יחזיר הכסף אחר האשם, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וחכמים אומרים, אשם אחר הכסף. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. אם כדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר לו. אלא אם קיים האשם, יחזור הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב, ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר לו. עבר משמרו של יהויריב, יחזור האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה, ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. בשתי שבתות פליגן ומדובר שכל משמרת קיבלה במשמרת שלה _{שנתן את האשם ליהויריב במשמרת שלו, ואת הכסף לידעיה במשמרת שלו}. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשבת אחת, ומדובר ששתיהן קיבלו במשמרת של אחת מהן. מאן דאמר _{חזקיה חזקיה בן רבי חייא°} בשתי שבתות מחלוקת, אם נתן את הכסף ליהויריב במשמרת ידעיה, ואת האשם לידעיה במשמרת יהויריב לא יצא. _והראיה דאמר °רבי רבי יהודה הנשיא. לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אם הקריבו בני יהויריב את האשם, לא נתכפר לו שלא עשה כסדר. אלא אם קיים האשם, יחזור הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב, ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר לו. _{אבל אם היו מקבלים כל אחד בשבת שלו לא היו מוציאים מידם}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ט_כח מיי' פ"ה מהל' נדרים הלכה ו',טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ג סעיף ב':

29 ט_כט מיי' פ ה' מהל' נדרים הלכה ח',טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ג סעיף ד':

30 ט_ל מיי' פ ח' מהל' נדרים הלכה י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' רט"ז סעיף ה':

31 ט_לא מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה ד'| מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה ה':

32 ט_לב מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י':

33 ט_לג מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"א:

[ע"ב]

34 ט_לד מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה ו':

35 ט_לה מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג:

36 ט_לו מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג:

-----------------------------------דף מב

ירושלמי מאיר בבא קמא מב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] ^ט_לזזאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן שלא בשבתן מוציאין אותו מידן. מאן דאמר בשבת אחת פליגין _{רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°}, נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה. ואת האשם לידעיה במשמר יהויריב לא יצא. זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן שלא בשבתן, אין מוציאין אותן מידן. והראיה מדתנן _{בסיפא של התוספתא}, ואם עיבר משמר בני יהויריב. יחזיר האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה, ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לו. _{ואיתמר עליה} כיני מתנתין  _{כך כוונת המשנה}, ואם היה שהמתינו ולא הקריבו עד שחזרו חלילה כל המשמרות והגיע שוב משמר יהויריב לשבתו, זכו בני יהויריב באשם. ואם נתעצלו משמרת יהוריב ולא הקריבו את האשם והגיעה משמרת יהוידע, בני יהויריב הפסידו. וצריכים להוליך את האשם לבני ידעיה, ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לון. זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן, ונתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידו: משמע שאם לא נתעצלו אף שקיבלו שלא במשמרתם אין מוצאין מידם. זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן שלא בשבתן אין מוציאין אותן מידן.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

37 ט_לז מיי' פ ח' מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ב:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק הגוזל עצים