שולחן ערוך אבן העזר פו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אבן העזר · פו · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

אין מקבלין פקדון מאשת איש; ואם קבל, יחזיר לאשה.
ואם אמרה: של פלוני הם, נאמנת (טור). הלכה האשה למדינת הים, ובא הבעל ותבע מן הנפקד ואומר שאשתו גנבה ממנו, לא יתנם לו עד שתבוא האשה או תמות, כן נראה לי
. ואם אמרה בשעת מיתתה: של פלוני הם, אם נאמנת לו, יעשה כדבריה; ואם לאו, יתן ליורשיה.
וכן אם מתה ולא אמרה כלום. (טור)

ויש מי שאומר, שאם היא נושאת ונותנת בתוך הבית, אינה נאמנת לומר של פלוני הם.

הגה: מיהו, כל זמן שהיא חיה יחזיר לאשה (טור), מיהו, אם החזיר לבעל, פטור הנפקד, אפלו אינה נושאת ונותנת תוך הבית (מרדכי פרק חזקת הבתים)
:

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) אין מקבלין פקדון מא"א:    דלכתחלה יש לחוש אולי גנבה מן בעלה ואם לא יקבל ממנה תחזיר לבעלה אבל אם קיבל יחזיר לאשה אפי' הבעל עומד וצווח שלי הוא אינו נאמן להוצי' מידה או מיד הנפקד כמו שנתבאר בסי' פ"ה סעיף י"ב:


(ב) של פלוני הם נאמנת:    אפי' שאינה נאמנת בעיני הנפקד שאומרת אמת מ"מ יעשה כדבריה דמאחר שהיא בריאה ויכולה לילך לבית הנפקד וליקח הפקדון מידו ויתן לאותו פלוני נאמנת ג"כ לומר להנפקד תן לפלוני אבל במוטלת על ערש דוי שאין לה מיגו אז יש חילוק אם נאמנת בעיניו:


(ג) לא יתנם לו עד שתבא האשה:    כלו' כשתבוא האשה יחזור לאשה ויהיה דין הבעל עמה ואם תמות יחזיר לבעל ואח"ז בסמוך כתב הרב מהרמ"א בהג"ה בשם המרדכי שאם החזיר לבעל פטור הנפקד ועוד אכתוב מזה בסמוך:


(ד) וכן אם מתה וכו':    כלו' אם מתה בלא צוואה יתן ליורשיה:


(ה) ויש מי שאומר וכו':    דמאחר שנתבאר בחושן משפט סי' ס"ב דכל אשה הנושאת ונותנת תוך הבית שנמצאו מטלטלין ברשותה עליה להביא ראיה שיש לה ממון מיוחד שתוכל לטעון מה שנמצ' בידו מן הממון המיוחד לי הוא וכל זמן שלא תביא ראיה הכל בחזקת בעלה הוא וא"כ מכ"ש אם הפקידה ביד אחרים שיכול הבעל לעכב שלא להחזיר לה רק לו:


(ו) ומיהו כל זמן שהיא חיה יחזיר לאשה:    לשון זה תמוה דאם הבעל מעכב למה יחזיר לאשה דאם מה שבידה הוא בחזקת הבעל כ"ז שלא תביא ראיה כ"ש כשאינה בידה שמעכב להחזיר לה וכך היה לו לכתוב מיהו כ"ז שאין הבעל מעכב יחזיר לה דממקום שנטל יחזיר וכ"כ הריב"ש סי' נ' ומיהו דברי הריב"ש צ"ע שהוא מבי' ראיה מדברי הרמב"ם והרמב"ן דס"ל דאין האשה נאמנת לומר על דבר שבידה שאין לבעלה רשות בה ואפ"ה פסקו דממקום שנטל יחזיר אלא שאח"כ יכול הבעל לטעון שיש לו בהן אכילת פירות ודינו של הבעל עם האשה ואין זה ראיה לאשה הנושאת תוך הבית שהכל הוא של הבעל ולמה יחזיר לאשה ודאי כל זמן שאין הבעל מעכב אין לו להיות אפטרופ' של הבעל אבל לפי הראיה של הריב"ש משמע אפי' הבעל מעכב יחזיר לאשה וא"כ דינו של הריב"ש תמוה אם הבעל מעכב:


(ז) פטור הנפקד:    אפי' אינה נושאת בדין זה נסתפק המרדכי אם בדיעבד חזרתו חזרה וסיים בדבריו ורפיא בידי ויותר נ"ל לפטור הנפקד מ"מ נ"ל דדין נ"מ יש להם אפי' היו מעות טמונים דלא גרע זה שהחזיר לבעלים ממה שקנתה האשה מבעלה במעות טמונים דפסק הרמב"ם שאותן המעות הוו נ"מ אפי' בטוען ברי ובאינם טמונים הכל מודים להרמב"ם וכמו שנתבאר בסימן שלפני זה סעיף ט':

בית שמואל

(א) אין מקבלין פקדון מא"א:    משום דיש לחוש שמא גנב' מבעל' ואם הוא לא יקבל ממנה תחזור לבעל' וכשמקבל הוא מסייע לעבירה רשב"ם:


(ב) ואם קיבל יחזור לאשה:    אפי' אינה נאמנת לו מ"מ אין אנו מחזיקי' אותה דגנבה בודאי אלא חשש הוא שמא גנבה מ"ה יחזיר לידה וכ' המגיד ספ"ז ה"ש בשם רשב"א לדעת הרמב"ם דס"ל כל הממון שביד האשה בחזקת נ"מ הם רשאי להחזיר לבעל הוא דתני' יחזיר לאשה דלא תימ' דאינו רשאי להחזיר לאשה קמ"ל דרשאי להחזיר לאיש או לאשה, וכתב הרא"ש אם הבעל רוצה ליתן חרם מי שקיבל פקדון מאשתו א"י כיון דאין המפקיד צריך להחזיר לידו מיהו לשיטות הרמב"ם י"ל דיכול ליתן חרם דהא הפירות עכ"פ שלו הם:


(ג) ואם אמרה של פלו':    בסי' הקודם מבואר לרמב"ם אף אם נמצא מעות או מטלטלים ביד האשה האשה אינה נאמנת לומר במתנה ניתן לי ע"מ שאין לבעל רשות בהם וה"ה דאינה נאמנת לו' של פלוני הם דחזקה מה שנמצא אצלה הוא נ"מ וכ"מ מלשון הרמב"ם פכ"ב ה"א וכ"כ תו' מיגו טוב הוא לו' של אחר הוא ואצ"ל כי הוא הפקיד אצלה א"כ א"ת דנאמנת לו' של אחר נאמנת נמי לו' שניתן לה ע"מ שאין לו רשות אלא לשיטות שאר הפוסקים שהבי' הטור דלא ס"ל חזקה זו הם ס"ל דנאמנת לומר של פלוני הוא, אלא י"ל כאן נאמנת אף לרמב"ם משום דיש לה מיגו טוב דיכולה ליקח מנפקד וליתן לפלוני ובעת שאמרה של פלוני הוא היה בידה ליקח וליתן לפלוני נמצא דלא הוי מיגו למפרע משא"כ בסי' הקודם כשנמצ' אצלה אין לה מיגו אף על גב דכתבתי שם מיגו לא מהני אלא כשהוא בידה כאן כשהוא ביד הנפקד הוי כאלו היה בידה והיינו כמ"ש בסי' הקודם דרמב"ם איירי שם כשאין לה מיגו כמ"ש בה"ת ולא כש"ך שם אלא קשה לפ"ז למה פסק בסמוך בנושאת בתוך הבית דמחזירים לידה ואינה נאמנת לו' של פלוני דהא אם מחזירים לידה יש לה מיגו א"כ נאמנת אפי' בנותנת כמ"ש בהגהת רמ"א בסי' פ"ה אפי' בנותנת נאמנת במיגו אע"כ אף על גב דמחזירים לידה אין לה מיגו ליתן לאחר כי מודיעים לבעלה והוא ירד עמה לדין וכ"מ בתשובת ריב"ש סי' נ' א"כ הדרא הקושי' לדוכת' מנ"ל לשיטות הרמב"ם דנאמנת לו' של פלוני הם:


(ד) הלכה אשה למ"י:    לא אתי' כרמב"ם דלדידיה רשאי להחזיר לבעלה ואפשר אם אמרה דגובה /דגנבה/ ורוצה להחזיר בהם גרע טפי:


(ה) לא יתנם לו עד שתבוא:    במרדכי לא הכריע כן אלא הרב רמ"א הכריע כן:


(ו) ויש מי שאומר אם היא נושאת וכו':    לו' של פלוני הם ה"ה דאינה נאמנת לו' שלה הם כ"כ תוס' והרא"ש והטור:


(ז) יחזיר לאשה כו':    הריב"ש מביא ראיה לדין זה מדברי הרמב"ם דס"ל חזקה כל מה שביד האשה הוא בחזקת נ"מ אפי' אין נושאת ונותנת ומ"מ מחזירים לידה כן ה"נ בנושאת לשאר פוסקים, מיהו יש לפקפק בשלמ' לשיטות הרמב"ם יחזיר להאשה משום של אשה הוא אלא הפירות שייך לבעל לכן יחזיר לה אבל הנושאת ונותנת הוא של הבעל י"ל דלא יחזיר לה וכן הקשה בח"מ:


(ח) מיהו אם החזיר לבעל פטור:    כ"כ המרדכי ונראה לשיטות הרמב"ם הם בתורת נ"מ דלא עדיף מאם קנתה ממנו קרקע או תקף ממנה כמ"ש בסמוך וכן כתב בח"מ ולשאר פוסקים במעות טמונים אם הבעל רוצה יכול להחזיר בהם ויאמר שלו הם לגמרי, מיהו יש לדמות למ"ש חושן המשפט סי' נ"ח שליח שפרע ולא לקח השט"ח דיכול לתבוע את השליח והשליח יתבע את המלוה כן ה"נ היא יכולה לתבוע את הנפקד והנפקד תובע את בעלה, מיהו י"ל אף על גב כשהמעות בידה י"ל במתנה ניתן לה והם בתורת נ"מ מ"מ אם החזיר לו פטור מיהו במעות גלוים לשיטה זו אפי' אם תקף הוא י"ל שלי הם לגמרי כמ"ש בסמוך לא מהני מה שנתן לבעל:


באר היטב

(א) לאשה:    אפילו אינה נאמנת לו מ"מ אין אנו מחזיקים אותה דגנבה משל בעלה. ודוק' בסתם אבל אם הנפקד יודע שהיא גנבה משל בעלה יחזור לבעלה ואם החזירה לאשה חייב לשלם ליקוטי מהר"י ווייל סימן א'. וכתב הרא"ש אם הבעל רוצה ליתן חרם מי שקיבל פקדון מאשתו א"י כיון דאין הנפקד צריך להחזיר לידו. ולשיטת הרמב"ם דס"ל כל הממון שביד האשה בחזקת נ"מ הם יוכל ליתן חרם דהא הפירות עכ"פ שלו הם עיין ב"ש. ובנכסי נדונייתה מקבלין ממנה לכתחלה ולא יחזיר אלא לידה ואם תפס הבעל או נתנם לבעל פשע וחייב פליטת בית יהודא סי' י"א.


(ב) נאמנת:    הב"ש הניח בצ"ע דמנ"ל לשיטות הרמב"ם דנאמנת לומר דשל פלוני הם ע"ש.


(ג) הם:    ה"ה דאינה נאמנת לומר שלה הם. וכתב מהר"ם אלשיך סימן י"ט דוק' באשה הוא דין זה מפני שחזקתה שגונבת משל בעלה. אבל בבן גדול נושא ונותן בנכסי אביו מחזקינן ליה בשלו ע"ש. ולכאורה לא משמע כן. מש"ע ח"מ סי' ס"ב ע"ש.


(ד) לאשה:    ח"מ וב"ש חולקים ע"ז.


(ה) הנפקד:    לשיטות הרמב"ם המעות הם בתורת נ"מ אפי' במעות טמונים. ולשאר פוסקים במעות טמונים אם הבעל רוצה להחזיק בהם ויאמר שלו הם לגמרי. ובמעות גלוים לא מהני מה שנתן לבעל עיין ב"ש.







▲ חזור לראש