קטגוריה:איוב מב יא

וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ

רקע

לאחר ששלושת רעיו, בפקודת אלוהים, ביקשו סליחה מאיוב וביקשו שהוא יתפלל בעדם (איוב מב ח) אלוהים סלח להם ונתן "אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה" (איוב מב י). וכך איוב חזר לבריאות ורכושו הוכפל.

עכשו שהוא בריא ועשיר

• וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אחיתיו [אַחְיוֹתָיו]
• וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים
• וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי; נָכְרִי, הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם
• וַיָּנֻדוּ לוֹ
• וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה
• וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד.

בזמן שהוא היה חולה, למעט שלושת חבריו הקרובים, משפחתו וחבריו נמנעו לבקר ולאכול בביתו פן הם יפגעו במחלתו: "גָּרֵי בֵיתִי וְאַמְהֹתַי, לְזָר תַּחְשְׁבֻנִי; נָכְרִי, הָיִיתִי בְעֵינֵיהֶם" (איוב יט טו). הם לא קיימו ביקור חולים אפילו אחרי שראו ששלושת רעיו לא נדבקו ממנו. פשוט הוא לא היה עשיר ולא היה להם מה לקבל ממנו: "אַחַי, מֵעָלַי הִרְחִיק; וְיֹדְעַי, אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי" (איוב יט יג). רמת השיחות היתה גבוה מדי בשבילם ולא היה להם מה להוסיף, אבל הם אפילו לא היו מעונינים להקשיב וללמוד: "גַּם עֲוִילִים, מָאֲסוּ בִי" (איוב יט יח).

וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ

הקרובים והחברים האלה לא הבינו מה קרה ולמה. הם אמרו לו מה שהם חשבו שהוא רוצה לשמוע: "כמה מסכן היית, סבלת קשה, אלוהים הביא עליך רעה, אבל עכשו יהיה לך טוב ואלוהים יאהב אותך". כל דבריהם היו חסרי שחר ולכן איוב לא ענה להם אלא הקשיב בנימוס.
למרות שבמחלתו הוא כעס עליהם: "וְזֶה אָהַבְתִּי, נֶהְפְּכוּ בִי" (איוב יט יט), עכשו הוא מרוצה שהם חזרו ולא מעניש אותם כולם.

וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד

מה נותנים לאיש עשיר שהיה לו: "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א ג) ועכשו אלוהים הכפיל את רכושו: "וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת" (איוב מב יב).

המנהג דרש להביא משהו, לא גדול מדי ולא צריך להיות יחודי.

• נֶזֶם זָהָב - חישוק עגול מזהב ששימש לקישוט וראוה. לא נאמר נזם מהאוזנים, כך שהנזם הזה היה יכול להיות נזם לאף, אולם בכל מקרה נזם אינו חפץ גדול וכבד מכדי שאוזן או אף ישאו אותו.
  
• קְשִׂיטָה - זה חפץ ששימש ככסף עובר לסוחר. יעקב קנה חלקה מבני-חמור "בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה" (בראשית לג יט).
  

יעקב דרש מבני ביתו לתת "אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (בראשית לה ד), ואהרון אמר לבני ישראל: "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" (שמות לב ב). מכל זה נראה שקְשִׂיטָה היה מטבע זהב, ששימש ככסף עובר לסוחר, ואנשים השתמשו בו גם כקישוט להראות את עושרם. ניתן להעריך את ערכו של קְשִׂיטָה אחת כערכו של נזם זהב אחד.

האם כל איש הביא "קְשִׂיטָה אֶחָת" וגם "נֶזֶם זָהָב אֶחָד"?

• כתוב "וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד". אם כל איש הביא את שני הדברים אז היה צריך לכתוב: 'וַיִּתְּנוּ לוֹ אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת וְנֶזֶם זָהָב אֶחָד' והמילה וְאִישׁ, הנוספת, היא מיותרת ומטעה.
• מכאן שהמילה וְאִישׁ מראה שזה איש אחר, והפרוש הוא 'ויתנו לו איש קשיטה אחת, ואיש שאין לו קשיטה, נתן נזם זהב אחד'.
• אפשרות אחרת להבין היא שהמילה וְאִישׁ במשפט משמעותה או. כלומר נאמר: "וינתו לו איש קשיטה אחת או נזם זהב אחד'.

וזה מנהג שלא נעשה לחוק בישראל בבקור מבריאים ממחלה, או בביקור אנשים עשירים מאוד.