תוספות רי"ד על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורות תליתאה ורביעאה

דף צב עמוד ב

וניחזי דמי כו'. עיין במה"ק בריש פ' המוכר את הבית ושמואל אמר כי אזלי' בתר רובא באיסורא בממונא לא אזלי' בתר רובא ראיתי מקשים לשמואל דאמר דלא אזלינן בממונא בתר רובא והא גבי סנהדרין דכתב אחרי רבים להטות ותנן ב' אומרים זכאי וא' ואמר חייב זכאי שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב ומוציאין ממנו מחזקתו על פי הרוב ותנן נמי בפ"ב דמס' מכשירין גבי עיר שישראל וגוים דרים בה מצא בה מציאה אם רוב גוים אינו חייב להכריז אם רוב ישראל חייב להכריז מחצה על מחצה חייב להכריז אלמא דאזלי' בממונא בתר רובא ומתרצים הבל וכך נ"ל לתרץ היכי אמר שמואל דלא אזלי' בממונא בתר רובא הנ"מ היכא דנתבע מוחזק בממון ותובע בעי לאפוקי מיני' ולית לי' טענתא אחריתי שיזכה בה אלא טענה דרובא התם אמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב דרובה וחזקה דממונא חזקה עדיפי והעמד ממון על חזקתו והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל היכא דתובע אית לי' על הנתבע טענה דמצי למיזכי בה אלא דאיכא פלוגתא ביני דייני אי הוה טענה מעליא אי לא התם ודאי מודה שמואל דאזלינן בתר רובא כדכתב אחרי רבים להטות דאי חזינן טענה ברורה לתובע דנתבע חייב למיתב לי' מי לא מפקי' מנתבע ויהיבי' לי' לתובע והשתא נמי כיון דרובא דדייני אמרי דטענת התובע טענה ברורה היא מפקי' ממונא אפומייהו ובטל היחיד במיעוטא אבל הכא דלית לי' לתובע אלא טענת רובא אמר לך שמואל כולהו דייני שאין זו טענה ברורה להוציא ממון על פיה מיד הנתבע ונמצא בה מציאה נמי כיון שאותה המציאה שמצא לא היתה שלו ועכשיו רוצה לזכות בה דין היא שנלך בתר רובא ואם רוב גוים מותר לזכות בה ואם רוב ישראל אסור ולא אמר שמואל דלא אזלי' בתר רובא אלא בדבר שהוא מוחזק בו שהוא שלו וזה בא לתובעו ולהוציא מידו והאי דאמר שמואל כי אזלי' בתר רובא באיסור אין פתרונו כמו שפירש רבי' שמואל זצוק"ל בתשע חניות דבההוא רובא איסורא וממונא שוין דבההוא מתני' דמכשירין נמצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחין אלמא דינם שוה וכן נמי ברובא דסנהדרין אם רוב אוסרין או מתירין מטמאין או מטהרין הולכין אחר הרוב כמו שהולכין בממון אחר הרוב אלא ה"פ דבר שהיה בחזקת איסור ונתערב ברוב היתר בטל ברוב שאם נתערבה חתיכה דנבלה בשני חתיכות דשחיטה ואינה ניכרת יכול ליק' כל חתיכה שרוצה וליכל ולא חיישי' דילמא חתיכה דאיסורא אתת לידיה או שלשה ב"א אוכלין את שלשתן דמה"ת האיסור בטל ברוב היתר ואע"פ שהיה ברור האיסור ובלבד שלא יאכל האחד את שלשתן כדפרישית בפ' גיד הנשה אכל ממין שהוא ידוע להנתבע אין התובע מוציאו מידו ומחזקתו בטענת הרוב והאי דאמר שמואל יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך דוקא אי יהיב ליה זוזי ולוקח הוא דקתבע לי' למוכר דאוקי ממונא בחזקת מרי' אבל אי לא יהיב לי' זוזי דמוכר הוא דתבע לי' ללוקח לא דהמוצי' מחבירו עליו הראיה דאית לי' תרתי רובא וחזקה דממונא וכן במתני' נמי גבי זרע פשתן דוקא אי יהיב לי' דמי אבל אי לא יהיב לי' דמי לא מצי למיתבעי' כיון דרובא דזריעה זבני דעד כאן לא אזלי' בתר רובא אלא היכא דקאי באפי' חזקה דממונא אבל היכא דלוקח מוחזק אזלי' בתר רובא דממונא ולא כמו שכתבתי בריש פ' שור שנגח את הפרה במה"ק אבל בחטי' דלאכילה קיימי אע"ג דלא פרעי' חייב למיפרעי' דמאן לימא לן דלזריעה זבין לי' ואע"פ שהוא עובד אדמה אטו עובד אדמה לא זבני לאכילה:

דף צג עמוד ב

ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיע פי' הגיע משמע דאע"ג דלא פרעי' חייב למיפרעי' ומפקי' ממונא מחזקת מריה משום דרובא דעבדי הכי איתנהו אבל אי פרעיה לא קשיא ליה לשמואל דאיכא גבי רובא וחזקה וכך מצאתי שפירש גם רבי' יצחק זצוק"ל בתוספותיו ומ"ש במה"ק אינו נראה לי ואע"ג דאמרי' בפ' המדיר בה' היו בה מומין אמר רב יהודא אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת על בעל החמור להביא ראיה שהיתה חמורו קיימת בשעת משיכת הפרה אפי' אי איתא דהכי הוי סבר התם דאע"ג דאיהו מוחזק עליו להביא ראיה התם משום דמכי משך בספק משך שלא נודע אם הי' חמורו קיים בשעת משיכה ואם לאו וכיון דנולד ס' במשיכה לא מהניא מידי אבל הכא אין שום ס' בשעת קבלת המעות ומה שתובעו כי הוא מום הוא אומר לו זיל בתר רוב' ורוב' דעבדי הכי איתנהו:

ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך. עיין בפ' אע"פ במהדורא תליתאה מה שהקשתי מכן על דברי המורה:

דף צד עמוד א

כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט פי' רבינו שמואל זצוק"ל ימעט דלא להוי רובע ואח"כ יזרענה וא"נ אם נזרעו ולא נשרשו עדיין ימעט אבל אם נשרשו אין להן עוד תקנה שכבר נאסרו בהשרשה כדנפקא לן בפסחים בפ' כל שעה מהמלאה והזרע זרוע מעיקרו בהשרשה ובספרי נמי תנינא לה בהדיא התבואה [משישתרש] ואינו נראה לי כלל דכל זה לא נאמר אלא בכלאי הכרם שנאסרין בהנא' הענבים והזרעים אבל כלאי זרעים אינן נאסרין דהכי תנן בפ"ח דכלים כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה:

דף צד עמוד ב

שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית כתב רבי' יצחק זצוק"ל האי אינו גובה ממשעבדי קאמר דלא חשיב שטר אפי' לענין קרן הואיל ובעבירה נכתב אבל מבני חרי גבי קרן לכ"ע דאמאי קנסי' טפי למלוה והא לוה עבד איסורא כמו מלוה וא"כ מצינו חוטא נשכר שהלוה ירוויח ולא ישל' ולהכי נקט נמי שטרא ולא קתני המלוה בריבית אינו גובה ואינם נ"ל דבריו אלא אפי' מבני חרי נמי לא גבי ואע"ג דמטי רווחא ללוה למלוה קנסו רבנן כי היכי דלא [יכתוב] בריביתא והאי דלא נקט מלוה על פה משום דמלוה ע"פ ליכא למיקנס מאי דאכתי לא עביד איסורא עד שיגבה אבל בשטר עבד איסורא משעה שנכתב עבר בלא תשימון:

דף צז עמוד א

שמרים של תרומה ראשון ושני אסור כו' פירש דוקא בשמרים דתרומה ומעשר שני וקדשי' מחמרינן דאע"ג דרמא תלתא ואתא תלתא אסירי דמשו' קדושתן מחמירינן עלייהו אבל שמרים דטבל דינן כחרצנים דהיכא דרמו תלתא ואתא תלתא דכ"ע לא פליגי דשרי והיכא דרמי תלתא ואתי תלתא ופלגא הוי' פלוגתא דר' יהודא ורבנן דר' יהודא אסור ורבנן שרי ואי קשיא והרי הטבל אוסר שלא במינו בנותן טעם דהוי בששים ונהי גבי חרצנים איכא לתרוצי כדתרצינא בפ' הכל שוחטין משום דלעולם לא הוי יין בעינו אבל גבי שמרי' דהוה יין ואח"כ נבלע בשמרים אמאי אמרי' דבטל פלגא בשיתא פלגי. תשובה גבי שמרים נמי אע"ג דהוי יין מעיקרא כיון שנבלע בשמרים דתו לא חזי לשתייה בטל מתורת טבל שהשותה שמרים של טבל אינו במית' דלא חזי לשתייה ומיהו אי הוה מתמצה מינייהו פורת' חמר' בעיני' הוה אסר במיא עד ששים אבל השת' דלא נפק אלא בתערוב' מים כל כמה דלא נפק מיני' ריבע' שיתן טעם במים הרי הוא בטל לגמרי ודמי ההוא לשמן של תרומה המובלע בדופני הכד דתנן שאם נוטף שלשה טיפין נותן לתוכה חולין ואע"פ שיש שם שמן ראוי להתמצות ואותו השמן הי' חשוב מתחלה כיון שנבלע בדופני הכד בטל הוא ומותר להשים חולין באותו כד ולבטל לההיא שמן דתרומה המובלע בתוכו ואם הרכינה ומצית הרי הוא תרומה ואסור להרבות עליו חולין ולבטלן והה"נ אמרי' בהני שמרים שהיין מובלע בתוכן:

כדרך שאמרו לענין איסורן כך אמרו לענין הכשרן כמה נכונו דברי רבי' יצחק זצוק"ל שפירש של תרומה להכשיר תרומה ושל הקדש להכשיר הקדש ולא חולין והלשון מסייעו שאמר הכשירן ולא הכשר סתם דאטו משום קדושת תרומה ומעשר יהי' חשוב יין להכשיר את הזרעים א"ו לא אמר אלא להכשיר תרומה ומעשר שחשוב אצלן יין וכולי האי הוי חומרא דרבנן:

דף צז עמוד ב

המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו פי' מדקאמר אינו חייב באחריותו משמע דבשעת מכירה קום לן דהוה יין ובתר הכי החמיץ ואתא למימר דאינו חייב באחריותו וא"כ לאחר שלשה מיירי דאי בתוך שלשה א"כ איגלאי מילתא דחומץ הוה כדאמר רב וכדתניא בברייתא והו"ל יין ונמצא חומץ ומקחו מקח טעות ואם ידוע שיינו מחמיץ ה"ז מקח טעות ומקשה בגמרא ואמאי לימא לי' לא איבעיא לך לאישהויי פי' כיון דלבתר שלשה ימים החמיצה דלא הוי מקח טעות לימא לך מוכר הוה לך למישתייה דכי זבינת לך אדעתא לשהויי ומוקמה כגון דאמר ליה למקפה מש"ה אם ידוע שאינו מחמיץ ה"ז מקח טעות שהדבר ידוע שאין יינו ראוי להשתמר והאי קנאו ע"ד להשתמר אבל ברישא שאין ידוע שיינו מחמיץ אע"פ דזבין לי' למקפה אינו חייב באחריותו וא"ר יוסי בר' חנינא האי דקתני דרישא אינו חייב באחריותו לא שנו אלא שעירה אותו הלוקח בקנקניו דאיכא למימר מחמת פשיעותא אחמיץ אבל אם הניחו בקנקנים דמוכר מצי א"ל הא חמרך והא קנקנך כיון דלמקפה זבין לי' אבל בסיפא דידוע שיינו מחמיץ אע"ג דפשע לוקח חייב באחריותו דהא אפי' אי לא הוה שפיך לי' בקנקניו נמי הוה מחמיץ ופליגי הא דר' יוסי אדרב חייא בר יוסף דאמר חמרא מזלי' דגברי גרים והילכך אפילו אם הניחו הקנקנים דמוכר אינו חייב באחריותו משום דמצי אמר לי מזלך גרים דאחמיץ אך אם הי' ידוע שיינו מחמיץ אבל ר' יוסי לא סבר שהמזל גורם אלא איגלאי מילתא דריעותא הוה בחמרי' ומש"ה אחמיץ ורב דאמר לעיל כל שלשה ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח בדלא עירה אותו לוקח בקנקניו עסקי' דאי עירה אותו לוקח בקנקניו יש לומר שהעירוי גרם לו להחמיץ אפילו תוך שלשה ימים ושמואל פליג עלוי' ואמר אע"פ שלא עירה אותו בקנקניו לבד שהוליכו בביתו יש לומר אכתפי דגברי שוור ובהא פליגי רב ושמואל דלשמואל חשוב לי' הטלטול ממקום למקום פשיעה ולרב לא חשיבה לי' פשיעה הטלטול כ"א העירוי וברייתא דתני כל שלשה ימים ודאי יין בדליכ' פשיע' מידי והתם אמר רב נמי דכל שלשה ימים ברשות מוכר בדליכא פשיעה גבי לוקח שלא עיר' אותו לקנקנו והטלטול לא חשוב לי' פשיע' אבל מיכן ואילך הוא ברשו' לוקח ואינו חייב באחריותו ואע"ג דלא פשע לוקח ויש לומר דרב ס"ל כרבי יוסי וכגון דלא אמר לי' למקפה וטעמא דמילתא משום דלא איבעי לי' לשהוי ויש לומר אע"ג דאמר לי' למקפה וס"ל כר' חייא וטעמא משום דא"ל מזלך גרים ושמואל פליג עלי' בתוך שלשה ימים ואמר דאיכא פשיע' גבי לוקח מפני שטילטלו והוליכו בביתו ובהא פליג שמואל אדר' יוסי דלר' יוסי לא חשיבא לי' פשיעה אלא דוקא בשעירה אותו בקנקניו אבל אם הוליכו בביתו הקנקנים דמוכר לא הוי פשיעה ומצי למימר לי' הא חמרך והא קנקנך אבל היכא דלא פשע לא ידענו מה הי' סובר או כר' יוסי או כר' חייא ור' יצחק זצוק"ל כ' דרב דאמר כל שלשה ימים ברשות מוכר אע"פ שעירה אותו בקנקניו ואינן נראה לי דא"כ ליפלוג עלי' בהא ולימא היכא דפשע לוקח לא הוי ברשות מוכר מדקאמר חמרא אכתפא דגברא שוור משמע דבהא פליג עילוי' דטילטול נמי חשיב לי' פשיעה ולרב לא חשיב אבל העירה לכ"ע הוי פשיעה:

דף צח עמוד ב

עושה ארבע אמות על שש. ראיתי מקשים משם רבי' משה כהן צדק זצוק"ל מ"ש הכא דאמרי' דסתם בית לא הוי לכל הפחות אלא ד' על ו' ובסוכה אמרו בית שהוא ד' על ד' חייב במזוזה אלמא דחשיב כי האי גוונא בית אע"פ שהיא פחות מד' על ו' ונראה לי לתרץ דלענין מזוזה בודאי בד' על ד' בלחוד מחייב משום דחזי למיגנא ביה ולמיכל בי' וזו הוא דירתו של אדם שתכיל משם מטתו ושלחנו אבל מיהו לא חזי להכניס שם כלי תשמישו אבל סתם הנותן בית לבנות רוצה שיכניס גם כלי תשמישו שם הילכך מוסיף לו עוד שלישי ולא כל השיעורין שוין שהרי בסוכה אנו מכשירין בז' על ז' טפחים דבהכי יכול לצמצם ראשו ורובו ושלחנו:

דף צט עמוד ב

אמה בית הקילון כו' נ"ל דאמה בית השלחין היא שצריך להמשיך מים מן הנהר לתוך שדהו דרך אותה האמה והילכך כיון שמן הנהר רוצה להמשיך צריך שיהא רחבו שתי אמות שהמים רבים אבל אמה בית הקילון היא שהי' שם באר שדולין ממנה בקילון ומשם ממשיכין מים לכל השדות הקרובות לה והילכך די לו באמה רוחב מפני שהמים מרובים:

בעל השדה זורען. כתב רבי' יצחק זצוק"ל תימה האיך זורעין והא מרחיקין את הזרעים מאמת המים ומבור ג' טפחים. והתינח באגפים של שלחים שיש אמה לאגפים מכל צד וצד ויוכל לומר דג' טפחי' זורע וג' טפחים ירחיק אלא של בית הקילון מאי איכא למימר ועוד מאן דאמר נטען והלא מרחיקין את האילן כ"ה אמות. ונ"ל דלק"מ דלא תנן הרחקה אצל אמה כלל אלא אצל בור דהא תנן לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חברו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים. ולא נברכת של כובסין אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים. ולגבי אילן נמי תנן מרחיקין את האילן מן הבור חמש ועשרי' אמה דוקא בבור שהוא עמוק צריך הרחקה אבל האמה שאינה עמוקה אלא אמה אחת אינה צריכה הרחקה שהזרעים והשרשים מעמיקין יותר ממנה ולא יזיקו לה ועוד הא אמרי' אמת המים שכלו אגפי' מתקנין מאותה שדה:

שמעת מינה לא עביד אינש דינא לנפשי' אפי' במקום פסידא נראה לי דל"ג אפילו במקום פסידא דמה פסידא יש כאן עד שילך לב"ד לא נקרא פסידא אלא כעין ההיא גרגיתא שאם ימתין ולא ישקה שדהו עד שילך לב"ד ייבש והתם בריש פ' המניח את הכד אמרי' במקום פסידא דכ"ע ל"פ דעביד אינש דינא לנפשי' כי פליגי היכא דלית לי' פסידא ומקשה מהכא למאן דאמר לא עביד אפילו היכא דלית לי' פסידא ש"מ דלית כאן פסידא כלל דא"כ הוה קשיא לתרווייהו דהא כולהו מודו היכא דאיכא פסידא דעביד:

דף ק עמוד ב

והכוכין ארכן ד' אמות ורחבן ששה ורומן שבעה תמיה לי והיאך יוכלו להכניס שם המת כיון שלא הי' רומן אלא ז' טפחים או היאך יכול החופר לעמוד שם ולחפור ואורך הכוכים היה מאריך לקרקע עולם חוץ לדפנות המערה וא"כ היאך היו נחפרים ונ"ל שהי' חופר הכוך מלא קומת אדם שיוכל לעמוד שם אדם ולהגביה קרדומו ולחפור וברוחב כדי שיוכל האדם להתגלגל שם וחופר עד שמגיע שוה לקרקע המערה ואח"כ מעמיק בארץ ז' טפחים וברוחב ששה שהוא הכוך ונמצא שיש עליו כמין כיפה ושם נכנסין קוברי המת ומשכיבין אותו על הכוך וגם בצדי הכוך מיכן ומיכן יש במעט קרקע שדורכין שם קברי המת ועושה חצר כו' נ"ל שהחצר הי' חופר ומעמיק שהי' שוה לקרקעות המערות שממנו היו נכנסין למערות ונמצא הסלע זקוף סביב לחצר מארבע רוחותי' והחצר חפורה באמצע ולת"ק עושה שתי מערות באותו הסלע מזרח ומערב או צפון ודרום ולר' שמעון עושה ארבע וע"י מעלות היו יורדין בחצר ומעמידין שם את המטה ומן החצר היו נכנסין קוברי המת לתוך המערות וגג המערות הי' שוה לקרקע עולם:

דף קא עמוד ב

אלא אמר ר' יוחנן דעביד להו בקרן זויות מאוד נ"ל דחוק פתרון רבי' שמואל זצוק"ל וכך נ"ל לפרש מאי דתנן א' בימין הפתח וא' בשמאל הפתח בקרן זוית עביד להו אחד בקרן זוית זו סמוך לפתח ואחד בקרן זוית זו סמוך לפתח ואורכן מאריך בקרקע עולם כמו הארבעה ונמצא עכשיו חמשה כוכין באורך הדופן וא"ת היאך יעמדו ה' כוכין באורך ח' אמות יש לומר שהי' מצמצם ומקרב זה אצל זה ולא הי' מניח אמה בין כוך לכוך וגם אותו שבסוף הדופן לא הי' מניח לו חצי אמה עד הקרן אלא היה מסמיכו עד הקרן וגם זה שבצר הפתח היה סומכו נמי עד הפתח והי' משתכר מקום שיעשה כוך זה ומקשה והא נגעי כוכין אהדדי פי' לא על רחבן קאמר שהי' מצמצם עד שהי' עושה ה' כוכין באורך ח' אמות של דופן כדפרישית אלא על אורכן קאמר שאם לא הי' עושה אלא שתי מערות אחת מיכן ואחת מיכן אז הי' בא יפה אבל כיון שעושה ד' מערות בד' רוחותי' נמצאו שתי מערות סמוכות זו לזו זו למזרחה של חצר וזו לדרומה ומקצוע מערבית צפונית של זו סמוך למקצוע מזרחית צפונית שלזו וכוך זה יוצאה ממקצוע מערבית צפונית של זו מתערב אורכו בקרקע עולם שיוצא בו עם אורך הכוך שיוצא ממקצוע מזרחית צפונית ומאריך לקרקעות של עולם ומתערבין זה עם זה שתי וערב ומתרץ רב אשי במעמיק דאלת"ה ד' מערות לר' שמעון כיון שהשתים סמוכות זו לזו בלא אלו הכוכין שבקרן זוית הן מתערבין זה עם זה שתי וערב:

מיכדי כל אמתא בריבוע כו' הרבה ראיתי שנתקשה בזה רבי' יצחק וסבר שלא הי' רשאי להוציא הכוך הפנימי שבקרן זוית שהוא לסוף ארכו של דופן שיצא אלכסונו חוץ לח' אמות שלא מכר לו אלא ח' אמות ותו לא שאם הי' רשאי להוציא אלכסונו לחוץ כחרותא כולם היו יכולים לעמוד בהנך חדסרי אמה והרבה בזה דברים שלא נראו לי כלל ואינו כן שאע"פ שיוצאין כולן לחוץ באלכסון אי אפשר שלא יהא ראשון בתוך זה האלכסון שהוא י"א אמה ולעולם רוחב ח' כוכין וכותליהן יבואו לעמוד בתוך אלו י"א אמה וחמש וזה לא יתכן מש"ה הא דרב הונא בדותא היא קבלתי דבר זה מחכם אחד שהי' בקי בחכמת השיעור הנקראת גימטריאה ביותר והראה לי לעין שיותר הוא האלכסון מתרי חומשי אלא מפני שאין אדם יכול לשער ולכוון כמה הוא היותר לא אמרו אלא תרי חומשי ואמר לי שבכל השיעורים שמשערים בחכמת השמים הם צריכי' לומר יותר מעט מפני שאותו היותר אין לו כיון וכך היא דרך החכמה שאף אם תחלקו לשערות הראש אתה צריך לומר ויותר מעט וזהו צורתו שיבנהו כל אדם נאמר שזה הריבוע הוא עשר על עשר. אתה רואה בעיניך שחוט האלכסון הוא חולק ותופש חצי הבית שהיא עשר על עשר אם תעשה עכשיו בית כשיעור חוט האלכסון ותקיפנו מד' חוטים כפי זה החוט יכיל זה הבית כפלים כמו הבית הראשון שהרי כל חוט וחוט הוא תופש חצי הבית הראשון נמצאו ארבעה חצאי בתים וארבעה חוטין שהן שני בתים. ואם הבית הראשון שהיא עשר על עשר יגיע ק' אמות בתברייתא הבית השני שעשינו מחוט האלכסון צריך להגיע מאתים אמות בתברייתא ואם אלכסונו של בית הראשון הוא י"ד אמות כפי זה החשבון של ב' חומשים לא יגיעו למאתים אמות שאם תעשה י"ד על י"ד בתברייתא יגיעו מאתים פחות ארבע אמות א"כ צריך אתה שהאלכסון של בית הראשון יותר היא מי"ד אמות שיותר משני חומשים מתרבה האלכסון אלא שאין אדם יכול לכוונו מפני זה אמרו אמתא ותרי חומשי: