רמב"ם הלכות תרומות ח
דפוס
[עריכה]העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין ולא מאכילין.
העובר כיצד בת ישראל המעוברת מכהן לא תאכל בשביל העובר ובת כהן המעוברת מישראל אסורה לאכול מפני העובר שנאמר ושבה אל בית אביה כנעוריה פרט למעוברת.
בת כהן שבא עליה ישראל אין חוששין שמא נתעברה אלא טובלת ואוכלת לערב היתה נשואה לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב עד מ' יום ואם הוכר עוברה הרי זו מקולקלת למפרע עד מ' יום שכל המ' יום אינו עובר אלא מים בעולם הוא חשוב.
בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר שהילוד הוא שמאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל לפיכך אם היה העובר חלל אינו פוסל העבדים אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים עד שיולד זה החלל ויאסרו העבדים מלאכול.
היבם כיצד בת ישראל הזקוקה ליבם כהן לא תאכל שנאמר וכהן כי יקנה נפש וזה עדיין לא קנאה ובת כהן הזקוקה לישראל אסורה מפני יבמה שנאמר ושבה אל בית אבית כנעוריה פרט לשומרת יבם.
יבם כהן שבא על יבמתו באונס או בשגגה או שהערה בה ולא גמר אע"פ שקנאה כמו שבארנו בהלכות יבום אינו מאכילה בתרומה עד שיבעול בעילה גמורה ברצון במה דברים אמורים שנתאלמנה מן האירוסין אבל מן הנישואין הואיל והיתה אוכלת תאכל בביאה זו.
האירוסין כיצד בת כהן שנתארסה לישראל אסורה לאכול שהרי יש לו בה קנין ובת ישראל שנתארסה לכהן לא תאכל עד שתכנס לחופה שמא תאכיל לבני בית אביה כמו שביארנו.
ישראל שאמר לכהנת הרי את מקודשת לי אחר ל' יום ה"ז אוכלת בתרומה כל השלשים שעדיין לא נתארסה ואם אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ה"ז אסורה לאכול מיד וכן שאר התנאים כיוצא בזה.
החרש כיצד כהנת שנשאת לישראל חרש לא תאכל שהרי קונה בתקנת חכמים שתקנו לו נישואין ובת ישראל שנשאת לכהן חרש לא תאכל שאינו קונה מן התורה שאינו בן דעת.
נתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש ויבמה אינה אוכלת אבל אם נשאה כשהוא פיקח ונתחרש הרי זו אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש ויבמה הרי זו אוכלת הואיל והיתה אוכלת בתחלה ואשת חרש שילדה ממנו הרי זו אוכלת בשביל בנה.
בן תשע שנים ויום אחד כיצד מי שנבעלה לאסור לה והוא בן תשע שנים ויום אחד הואיל וביאתו ביאה נפסלה מן הכהונה ואסורה מלאכול בתרומה מפני שנעשית זונה או חללה כמו שביארנו אפילו היה שחיף ובת ישראל שנשאת לכהן בן ט' שנים ויום אחד אף על פי שביאתו ביאה אינה אוכלת בשביל הקטן לפי שאינו קונה עד שיגדיל ספק שהוא בן ט' שנים ויום אחד ספק שאינו נשאת לבן י"ג שנה ויום אחד ספק שהביא שתי שערות ספק שלא הביא הרי זו אסורה לאכול.
כל אלו כשם שאין מאכילין בתרומה של תורה כך אין מאכילין בתרומה של דבריהם גזירה שמא יאכילו בשל תורה.
ואלו לא פוסלין ולא מאכילין:
האונס והמפתה והשוטה שנשא אשה אא"כ היתה אסורה להן שהן פוסלין אותה בביאתם מפני שנעשית זונה וחללה כמו שביארנו.
מי שנשאת לכהן שוטה או שאנס אותה או שפיתה אותה כהן וילדה אוכלת בשביל בנה ואע"פ שהדבר ספק הואיל ובלא קידושין היא שמא מאחר נתעברה הרי הולד בחזקת זה שבא עליה:
והוא שלא יצא עליה קול עם אחר אלא הכל מרננין אחריה בזה הכהן וכן כהנת שבא עליה ישראל שוטה או שאנסה או פיתה אותה ונתעברה אינה אוכלת מפני העובר נתחתך העובר ה"ז תאכל.
אשת איש שבאו עליה עידי קינוי ועידי סתירה הרי זו אסורה לאכול בתרומה עד שתשתה מי המרים מפני שהיא ספק זונה מת בעלה קודם שישקנה או שהיתה מן הנשים שאינן שותות ולא נוטלות כתובה ה"ז אסורה לאכול בתרומה לעולם וכל אשת כהן שאמרה טמאה אני הרי זו אסורה לאכול בתרומה.
קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שלא מדעת אביה בין בפני אביה בין שלא בפניו אף על פי שקדשה אביה אינה אוכלת בתרומה שאם מיחה תעשה זרה למפרע וזה שרואה ושותק כועס הוא לפי שנשאת שלא לדעתו.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.