רי"ף על הש"ס/בבא קמא/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף ז.)

(דף יז.) כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר היתה מבעטת או שהיו צרורות נתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק:

דרסה על הכלי ושברתו ונפל על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק:

(דף יז:)

גמ' ת"ר הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה בשערה דרך הלוכה בשליף שעליה באוכף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה וחמור במשאו משלמין נ"ש:

(דף יז.) מתני' התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגלו או שהיה מהדס ושבר את הכלים משלם חצי נזק:

(דף יז:)

גמ' ת"ר תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלמין נזק שלם ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק:

תניא אידך תרנגולין שהיו מהדסין על גבי עיסה או על גבי פירות וטינפו או ניקרו משלמין נזק שלם העלו עפר או צרורות משלמין חצי נזק:

אמר רבא כל שבזב טמא בניזקין משלם נזק שלם וכל שבזב טהור בניזקין משלם חצי נזק ורבא צרורות אתא לאשמועינן לא (עי' ברא"ש הלכו' קטנ' הל' כלאים סי' ו' המתני' אין קושרין) גלה מושכת (ד"ת מ"ז) (בקרון) קמ"ל:

תניא כותיה דרבא הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה בשערה דרך הלוכה באוכף שעליה בפרומביא שבפיה בשליף שעליה בזוג שבצוארה וחמור במשאו ועגלה מושכת בקרון משלמין נזק שלם:

(דף יח.) תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי ונפסק החבל ונשבר הדלי משלמין נזק שלם והוא דקא אזיל מיניה ומיניה:

(דף רי"ף ז:) (דף יח:)

תאני רמי בר יחזקאל א תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושיברה משלם נזק שלם דף יט.

והוא דהוו ביה ביזרוני אבל לא הוו ביה ביזרוני משונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם:

(דף יח:)

אמר רב יוסף אמרי בי רב סוס שצנף וחמור שנער ושבר את הכלים משלם חצי נזק:

(דף יח.)

(בעי רבא חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה משלם מגופו משלם דלא אשכחן חצי נזק דמשלם מן העלייה או דילמא מן העלייה משלם דלא אשכחן כי אורחא דמשלם מגופו:

(דף יח:)

בעי רבה (בגמ' הגי' רבא) יש העדאה לצרורות או אין

(דף רי"ף ח.) העדאה לצרורות לקרן מדמינן ליה או דלמא תולדה דרגל היא) (דף יט.) בעי ר' אבא בר ממל מר' אמי ואמרי לה מרבי חייא בר אבא היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה אא"כ מנתזת ובעטה והתיזה והזיקה מהו כיון דאי אפשר לה אורחה הוא או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט מנתזה וצרורות נינהו תיקו בעי מיניה (בגמ' ר' ירמיה) ' יוסי מרבי זירא היתה מהלכת ברשות הרבים והתיזה והזיקה מהו לקרן מדמינן לה וחייבת או דלמא תולדה דרגל היא ופטורה אמר ליה מסתברא תולדה דרגל היא:

(דף יט.) תרנגולין מועדין. אמר רב הונא לא שנו אלא שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב. נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל ה"ד אי דאצנעיה אונסא הוא ואי לא אצנעיה פושע הוא אלא דאצנעיה בעל תרנגול מ"ש כולו נזק דלא איש בור אמר רחמנא ולא שור בור ח"נ נמי איש בור אמר רחמנא ולא שור בור אלא מתני' דאדייה אדויי וכי אתמר דרב הונא בעלמא אתמר דליל הפקר אמר רב הונא נקשר מאיליו פטור אבל קשרו אדם חייב משום מאי חייב אמר רב הונא בר מנוח משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה:

מתני' כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות או ירקות אכלה כסות או כלים משלם ח"נ בד"א ברשות הניזק אבל ברה"ר פטור ואם נהנית משלמת מה שנהנית כיצד משלמת מה שנהנית אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה מפתח החנות משלמת מה שנהנית מתוך החנות משלמת מה שהזיקה:

גמ' ת"ר השן מועדת לאכול את הראוי לה כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראוין לה ושתתה משקין הראוין לה משלמת נזק שלם וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר משלמת נזק שלם וכן פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שלקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר משלמים נזק שלם אמר רב פפא השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה ואכלה ליה על ידי הדחק שמה אכילה האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכל ביניתא משלמין נזק שלם:

ההוא חמרא דאכליה לנהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה אנהמא נזק שלם ואסלא חצי נזק אמאי כיון דאורחיה למיכל נהמא אורחיה נמי לפלוסי סלא דאכיל והדר פלס:

(דף כ.) ההוא ברחא דחזא ליפתא אפומא דדנא סריך וסליק אכליה לליפתא ותבריה לדנא חייביה רבא אליפתא ואדנא נ"ש מ"ט כיון דאורחיה למיכל ליפתא אורחיה נמי לסרוכי ומסלק:

אמר אילפא בהמה ברה"ר ופשטה צוארה ואכלה

(דף רי"ף ח:) מעל גבי חברתה חייבת מאי טעמא על גבי חברתה בחצר הניזק דמי והוא דקפצה אבל עמדה לא דהיינו אורחה דאיתמר אמר רבי הושעיא בהמה ברשות הרבים הלכה ואכלה פטורה עמדה ואכלה חייבת ואמרינן מאי שנא הלכה דאורחה הוא עמדה נמי אורחה הוא בקופצת:

במה דברים אמורים ברשות הניזק אבל ברה"ר פטורה אהייא אמר רב אכולהו ושמואל אמר לא שנו אלא פירות או ירקות אבל כסות וכלים חייבת וכן אמר רבי יוחנן לא שנו אלא פירות או ירקות אבל כסות וכלים חייבת (ד"ת מ"ז) (בחצי נזק) דלאו משונה הוא דעביד אינש דמנח גלימיה ברשות הרבים ומתפח:

ואם נהנית משלמת מה שנהנית.

וכמה רבה אמר דמי עמיר (בגמ' ליתא מילת בזול) בזול ורבא אמר דמי שעורין בזול איכא מאן דפסק כרבה משום דהוא רביה דרבא ואיכא מאן דפסק כרבא דהוא בתרא:

(דף כא.)

אמר (בגמ' הגי' רב הונא אמר רב) רב סחורה אמר רב

(דף רי"ף ט.) הונא הדר בחצר חברו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר משום שנאמר (ישעיהו כד יב) שאיה יוכת שער.

אמר מר בר רב אשי לדידי חזי (צ"ל לי' וכ"ה בגמ' ובדפו"י) לי ומנגח בי תורא (בדפו"י הגי' אמר רב יוסף) רב יוסף אמר (ד"ת מ"ז) (ואיתימא רב הונא) ביתא דמיתבא יתבא מאי בינייהו א"ב דקא משתמשי ביה בתיבנא וציבי ודוקא בחצר דלא קיימא לאגרא ואע"ג דההוא גברא עביד למיגר מאי טעמא זה נהנה וזה לא חסר הוא אבל בחצר דקיימא לאגרא צריך להעלות לו שכר ואע"ג דלא עביד למיגר דהא חסריה ממונא:

(ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי אגביה רב נחמן לאפדנא מיניה לימא קסבר רב נחמן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ההוא מעיקרא קדמנאי הוו דיירי ויתבי ביה דהבו להו ליתמי דבר מועט אמר ליה רב נחמן זיל פייסינהו

(דף רי"ף ט:) ליתמי לא אשגח ביה אגביה ר"נ לאפדנא מיניה)

מצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה:

אמר רב ובמחזרת ושמואל אמר אפילו מחזרת נמי פטורה ושמואל היכי משכחת לה דמיחייבה כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה לה בצידי הרחבה:

(דף כא:)

מתני' הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלמין נזק שלם מפני שהן מועדין. הכלב שנטל את החררה והלך לו לגדיש ואכל את החררה והדליק את הגדיש על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש משלם חצי נזק:

גמ' תנו רבנן הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ממעלה למטה (ד"ת מ"ז) (ושברו כלים) חייבין ממטה למעלה פטורים מנזק שלם וחייבין בחצי נזק (דף כב.) ובדאפיך מיפך כלבא בסיקרא וגדיא בסירכא אבל כלבא בסירכא וגדיא בסיקרא בין ממעלה למטה בין ממטה למעלה חייבין נזק שלם ובן אדם ותרנגול שדילגו בין ממעלה למטה ובין ממטה למעלה חייבין נזק שלם אדם מועד לעולם ותרנגול אורחיה הוא:

כלב שנטל

(דף רי"ף י.) את החררה וכו':

איתמר אשו רבי יוחנן אמר אשו משום חציו כלומר כאילו בידו הזיק ריש לקיש אמר אשו משום ממונו כלומר כאילו שורו הזיק:

(דף כב:)

אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר' יוחנן קרא (שמות כ״ב:ה׳) י תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה ש"מ אשו משום חציו פתח הכתוב דף כג.

בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו אי הכי טמון באש היכי משכחת לה וכו' אלא מאן דאית ליה משום חציו אית ליה משום ממונו כגון שהיה לו לגדור ולא גדר דהתם לענין גלוי שורו הוא דלא טפח ליה באפיה וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו בד' דברים דמאן דאית ליה משום חציו מחייבי' ליה בארבעה דברים ולמאן דלית ליה משום חציו לא מחייבי' ליה בארבעה

(דף רי"ף י:) דברים:(ד"ת מוחק כ"ז) והכלב שנטל חררה כו':

מאן חייב בעל כלב ולחייב נמי בעל גחלת כששמר גחלתו. אי כששמר גחלתו מאי בעי התם כשחתר. אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל הכלב דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה) (דף כג:)

תניא הנכנס לחצר של בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית ומת השור בסקילה והבעלים פטורין מן הכופר בעלים פטורין מן הכופר מאי טעמא דא"ל מאי בעית ברשותי שורו נמי לימא ליה מאי בעית ברשותי לענין קטלא לא אמרינן:

הנהו עיזי דבי תרבו דהוו קא מפסדי להו לרב יוסף אמר ליה לאביי (בד"ס הגירסא זיל צנעינהו כו') יל אימא להו למרייהו דלצנעינהו א"ל אמאי איזיל דאי אזילנא אמרו לי לגרור מר גדירא לארעיה ואי גדרי שן דחייב דחמנא היכי משכחת לה כשחתרה אי נמי בנפל גודא בליליא וקי"ל כרב יוסף וליתא לדאביי דשינויא בעלמא הוא:

מכריז רבה ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן במרייהו זימנא תרי ותלתא אי צייתי צייתי ואי לאו (בד"ס הגי' מייתינן לי' לטבחי ושחטינן כו') שחטינן להו ואמרינן ליה תא תיב אמסחתא וקבל זוזך:

מתני' איזהו תם ואיזהו מועד מועד שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו ג' ימים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שהתינוקות ממשמשין בו :

גמ' (דף כד.) תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי רבי יוסי רבי שמעון אומר מועד כל שהעידו בו ג' פעמים ולא אמרו ג' ימים אלא לחזרה בלבד:

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' יהודה במועד שהרי רבי יוסי מורדה לו והלכה כר"מ בתם שהרי רבי יוסי מודה לו דרבי יוסי נמוקו עמו:

(דף כד:)

איבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל כלב מאי מצי למימר ליה מאי עבדי לך או דילמא אמרינן ליה כיון דידעת ביה בכלבך דמשסו ליה ומשתסי לא איבעי לך לאשהוייה

(דף רי"ף יא.) ואסקא רבא אם תמצא לומר המשסה כלבו של חבירו חייב בעל הכלב שיסהו בעצמו פטור מ"ט כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור אמר ליה רב פפא הכי אמרינן משמיה דריש לקיש שתי פרות ברשות הרבים אחת רבוצה ואחת מהלכת בעטה מהלכת ברבוצה פטורה רבוצה במהלכת חייבת א"ל אי משום הא לא תסייען אנן בההיא חיובא מחייבנא דאמר לה כי אית לך רשותא לסגויי עלי לבעוטי בי לית לך רשותא וכן הלכה:

מתני' שור המזיק ברשות הניזק כיצד נגח נגף נשך רבץ בעט ברה"ר משלם חצי נזק ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים ח"נ:

גמ' (דף כו.) איבעיא להו רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שתשלם את הכופר מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן לאו כגון דעבר תרי ותלתא זימנא אורחה הוא ומשלמת כופר הכא נמי לא שנא או דלמא קרן כוונתה להזיק האי אין כוונתה להזיק ואסיקנא דאיכא כופר ברגל ש"מ:

מתני' אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן סימא את עין חבירו ושבר את הכלים משלם נ"ש:

גמ' ירושלמי אמר רבי יצחק מתני' כשהיו שניהם ישנים אבל אם היה אחד מהן ישן ובא חברו וישן אצלו זה שבא לישן אצלו הוא המועד:

קתני סימא את עין חבירו דומיא דשבר את הכלים מה התם נזק אין ארבעה דברים לא אף האי נמי נזק אין ד' דברים לא:

אדם מועד לעולם מנלן דף כו:

אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא (שמות כא כה) פצע תחת פצע לחייבו על

(דף רי"ף יא:) השוגג כמזיד ועל האונס כרצון אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה מעולם ועמד ונפלה לענין ניזקין חייב לענין ד' דברים פטור לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה לענין גלות פטור לענין עבד פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן דתניא הרי שהיה רבו רופא ואמר לו כחול לי עיני וסמאה חתור לי שיני והפילה שיחק באדון ויצא לחירות רשב"ג אומר אמר קרא (שמות כא) שחתה עד שיתכוין לשחתה הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין ניזקין חייב לענין ארבעה דברים פטור לענין גלות (במדבר לה) שגגה מכלל דהויא ליה ידיעה והאי הויא ליה ידיעה לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה לענין עבד פלוגתא דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן:

נתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע לענין ניזקין חייב לענין ד' דברים פטור וכו':

ואמר רבה זרק בלי מראש גגו ובא אחר ושיברו במקל פטור מ"ט דא"ל מנא תבירא תבר:

ואמר רבה זרק כלי מראש גגו והיו תחתיו כרים וכסתות וקדם וסילקן או בא אחר וסילקן פטור דבעידנא דשדייה מיפסק פסיקי גיריה:

מסתברא לן

(דף רי"ף יב.) דלית הלכתא בהא כרבה משום דסבירא ליה דלא דיינינן דינא דגרמי דהוא דאמר בפרק הגוזל קמא (בבא קמא צח א) השורף שטרותיו של חברו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וקיימא לן דלית הלכתא ((ד"ת מ"ז) וותיה אלא כי) הכין דאמרין (שם ע"ב) כפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי:

סליקו להו כיצד הרגל