1. ייתכן שה' מתכוון להגיד לשמואל "זה לא עניינך, הבקשה שלהם לא פוגעת בך ולא נובעת מכך שהם מואסים בך, הבקשה שלהם מכוונת אך ורק נגדי, ואני מוחל על כבודי ומעוניין שתשמע בקולם". כידוע, ה' לא סולח על עבירות שבין אדם לחבירו, עד שהחוטא מפייס את חברו. אילו בקשת המלך היתה פוגעת בשמואל, ה' כביכול לא היה רשאי לקבל את הבקשה, עד ששמואל היה מתפייס ומוחל על כבודו. מכיוון שהבקשה פוגעת רק בה', ה' יכול לצוות על שמואל "שמע בקולם". מכאן ניתן ללמוד, שה' מייחס חשיבות לדעת הקהל גם כאשר היא שלילית ומכוונת נגדו.

• ואולי מכאן למד שאול שיש לשמוע בקול העם - (שמואל א טו כד): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל...כִּי יָרֵאֶתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם "( פירוט ).

2. יש שפירשו, שהחידוש העיקרי של פסוק ט הוא בסופו - "אך כי העד תעיד בהם, והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם". ה' הסכים למנות להם מלך, אבל לא כמו שרצו אלא לפי המשפטים שהוא קבע ( כלי יקר על דברים יז טו ) .

3. העובדה שבני ישראל "לא [רק] אותך מאסו כי [גם] אותי מאסו" מלמדת, שבני-ישראל הם כמו ילדים קטנים, שיש להם זיכרון קצר והם שוכחים מהר את מי שהיטיב להם (ראו מי שבוגד בה' יבגוד גם באדם ). זו כמובן תכונה שלילית, אך אין צורך לכעוס עליהם בשל כך, הם אינם רעים אלא רק ילדותיים.

4. ניתן לפרש את הפסוק "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך" לא במשמעות "עשה מה שהם אומרים" אלא במשמעות "תקשיב טוב למה שהם אומרים, ומתוכם תבין שהם הטעו אותך - הם לא מאסו אותך ולא את בניך, אלא אותי; המטרה שלהם אינה לתקן את איכות השלטון, אלא להחליף את חוקי התורה בחוקים אנושיים, או להחליף את המלחמות הניסיות במלחמות טבעיות". פירוש דומה ניתן למצוא בדברי הרב מנשה וינר .