מלבי"ם על שמואל א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם · על שמואל א · ח · >>

(א) "כאשר זקן". ולא יכול לסבוב בערי ישראל: "וישם את בניו שופטים". למען יתהלך כ"א בחלק מן הארץ לעשות משפט:

(ב) "שפטים בבאר שבע". ר"ל שלא די שלא הלכו בדרכי אביהם לסבב בערי ישראל לשפטם, רק ישבו בבאר שבע בקצה א"י. ואלו ישב אחד בדן ואחד בבאר שבע לא היה הטורח רב, אבל הם ישבו שניהם בבאר שבע להטריח את ישראל לבא אליהם ולהרבות שכר לחזניהם ולסופריהם:

(ג) "ולא הלכו" כו' "בדרכיו". לסבב בערי ישראל. ואח"כ "נטו אחרי הבצע", להרבות שכר חזניהם וסופריהם ולהטיל מלאי על בעלי בתים ולשאול חלקם בפיהם כדברי חז"ל (שבת נו א). ואח"כ "לקחו שחד". ואח"כ "הטו משפט", כי עבירה גוררת עבירה. וחז"ל (שם) אמרו שלא חטאו בקבלת שוחד, רק ע"י שנטו אחר הבצע מעלה עליהם כאילו לקחו שוחד:

(ד) "ויקבצו". כפי המבואר (סי' יג) הרימו הפלשתים ראש בעת ההיא ומשלו על ישראל, תחת שהיתה יד ה' בם כל ימי שמואל (למעלה ז, יג), כי ע"י עוות הדין שבה צור חרבם במלחמה, כנודע מענין יהושפט (דהי"ב כ) שכאשר הקים המשפט על תלו (שם יט, ה) גרש מפניו אויב ויאמר השמד, לכן בראותם כי מטה ידם ואפס עצור ועזוב התקבצו:

(ה) "ויאמרו אליו". הנה אם נוחיל נשיג הנהגה מעולה מאתך, הלא "אתה זקנת" מהיות לאיש. ואם מאת בניך, הן "בניך לא הלכו בדרכיך", לכן "שימה לנו מלך":

(ו) השאלות (ו עד סוף הפרשה) מה היה הקצף על שאלת המלך והיא אחת ממצות התורה, שום תשים עליך מלך? ומ"ש חז"ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי המצוה הוא לאחר מלחמת עמלק, צריך לבאר מדוע יהיה כן? ועוד א"כ למה מלא שאלתם? וכ"ש שיפלא מ"ש חז"ל שבקשו לעבוד ע"ז, למה ימשיל זה לענין ע"ז? ומ"ש לשפטנו ככל הגוים דומה למ"ש ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים? ומ"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו היל"ל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, שזה היה עקר החטא? ומ"ש שמע בקול וכו' כי לא אותך מאסו כי אם אותי, הלא כ"ש שראו שלא ישמע להם למאוס את ה'? ולמה כפל שנית ועתה שמע בקולם? והנה בסימן י"ב הרבה להוכיחם על שאלת המלך, ולמה צוהו ה' למלאות רצונם? ולמה צותה התורה להקים להם מלך, אחר שיהיה זה חטא ועון? ולמה הוסיף למשוח את דוד אח"כ, ולבנות לו בית מלכות לדור דורים? ומ"ש והגדת להם את משפט המלך יפלא מאד, הלא התורה אמרה לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה, ואיך יעשוק ויגזול את עמו בחפצו ונתן לעבדיו ויקרא זה משפט המלך? ומש"כ שנית וימאנו העם וכו' ויאמרו וכו' והיינו גם אנחנו ככל הגוים וכו', הלא הוסיפו חטא על פשע וה' אמר שמע בקולם? ולמה הוסיפו אח"כ שילחם מלחמותם שלא הזכירו בתחלה? ולמה דבר שמואל זאת שנית באזני ה'?:

"וירע הדבר". המפרשים נבוכו בזה מדוע רע הדבר בעיני שמואל ובעיני ה', והלא הכתוב אומר (דברים יז, יד - טו) כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, וחז"ל אמרו מפני ששאלוהו בתרעומת, וששאלוהו שלא בעונתו, ואמרו (סנהדרין כ ב) זקנים כהוגן שאלו ועמי הארץ קלקלו, ואמרו שהיה שאלתם לעבוד לע"ז. וכפי המבואר אצלי היה חטאתם משלשה פנים, א] שהגם שהתורה צותה או התירה להקים להם מלך (כי פליגי בזה ר"י ור"נ (סנהדרין שם) אם הקמת מלך רשות או חובה), הכתוב התנה בזה ואמר כי תבא אל הארץ וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך, ר"ל כי הקמת המלך הכרחי אל הקיבוץ, ונצרך מאד. וכמ"ש החוקרים שיחוס המלך בקיבוץ המדיני כיחוס הלב בגוף הבע"ח אשר לו לב, וכיחוס המציאות אל הסבה הראשונה יתעלה, ויאמרו שהמלכות יקיים ג' דברים, א] האחדות והעדר השתוף, ב] ההתמדה והעדר החילוף, ג] היכולת המוחלט. אמנם כל זה להעמים אשר על פני האדמה המתנהגים כפי תהלוכות הטבע, וכן לישראל בעת סר צלם והיתה הנהגתם תחת מסבות המקרה והטבע אז מן ההכרח שיקימו עליהם מלך ללחום מלחמותם ולהשיב מלחמה שערה, לא כן בעת הפלה ה' אותם מכל העמים וינהגם תחת שבט השגחתו הפרטיית וילך מלכם לפניהם וה' בראשם, לא היה להם צורך למלך, וכמ"ש (להלן יב, יב) ותאמרו כי מלך ימלוך עלינו וה' אלהיכם מלככם. ולכן אמר כי בעוד שתירש ותשב את הארץ שבעת ההיא עבר ה' לפניהם בקדש ועשה בקרבם נפלאות והיה כל ענינם בדרך הנס והפלא לא היה להם רשות להקים להם מלך אחר ולמעול במלכות שמים, רק אחר ירושה וישיבה שאז היו עתים שעזבם המלך ה' צבאות והיו ככל העמים תחת הנהגת הטבע, אז רשות או מצוה בידם להקים להם מלך ככל העמים אשר סביבותיהם, אחר שהיו כמוהם תחת יד הטבע צריכים הם למנהיג יועיל להם כפי ההנהגה המדינית. ולפ"ז הנה בעוד שמואל חי, אשר דבקה בו ההשגחה האלהית ועליו בשמים הרעים ה' בקול גדול על פלשתים, וכמו שאמר (שם, יז) הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר, לא היה להם לעזוב הנהגה זו ההשגחיית ולהסתופף בצל בשר, רק היה להם לשאול מאתו שיסיר את בניו מהיות שופטים ושהוא בעצמו ינהיג את העם כמקדם. וזה מסכים עם דברי חז"ל ששאלוהו שלא בעונתו, כי בחיי שמואל לא היה להם לשאול כזאת. ב] פגמו בזה בכבוד שמואל, שאם היו שואלים את המלך בעבור המלחמה לבד לצאת לקראת נשק וללחום מלחמותם, לא היה בזה כל כך בוז וקלון לשמואל, אבל הם אמרו תנה לנו מלך לשפטנו, שמורה כי מצאו עולתה במשפטיו עד שמבקשים שופט אחר טוב ממנו, ויעיזו בפניו לאמר כי רוצים להעבירו מהיות שופט ולבחור אחר תחתיו, וכדי בזיון וקצף לקדוש ה' אשר עשה משפט וצדקה לכל עמו. וזאת הורע בעיניו ביחוד, כמ"ש וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו. וזה מסכים עם דברי האומר ששאלוהו בתרעומת, כי התרעמו בזה על הנהגת הנביא ומשפטיו עם ישראל. ג] הנה מינוי המלכים יהיה באחד משני פנים, אם שיהיה מלך נכנע למשפטי התורה והמצות כמו שהיו מלכי ישראל הצדיקים מקדם ומלכי העמים בעלי הדת בזמננו, ואם שיהיה מלך מושל על התורות והדתות לעשות המשפטים והתורות כאות נפשו, כמו שהיו מלכי העמים בימי קדם שהם עשו תורות ומשפטים וישנו אותם כרצונם. והנה התורה הזהירה על המלך שישמור את התורה והמצוה, כמו שכתב (דברים יז, יח - כ) והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וכו' לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, הרי לא היה לו רשות לחדש תורה ולשנות דבר ממשפטי התורה. והנה מה שאמרו ישראל תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, הוא מאמר בעל שני פנים, כי יש לפרש שהכוונה תנה לנו מלך ככל הגוים לשפטנו, שאז הדמיון ככל הגוים מוסב על שימת המלך וזה דומה למה שכתוב בתורה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי, ומ"ש לשפטנו הוא שישפטם כפי חוקי התורה, ובזה לא היתה שאלתם רעה מצד עצמה כי התורה התירה להם זאת ואמרה שום תשים עליך מלך, רק שהיה בזה בוז וקלון לשמואל, כאילו יאמרו שמשפטי שמואל לא נאותו בעיניהם כי אינם מכוונים כפי הצדק והמשפט התוריי ומבקשים במקומו שופט טוב ממנו. ויש לפרש שכוונו לשפטנו ככל הגוים, ר"ל שלא ישפטם כפי משפטי התורה רק כמלכי שכיניהם שהם גוזרים הדתות ומניחים הנמוסים, ובזה לא פגעו בכבוד שמואל מצד שהוא שופט ע"פ משפטי התורה, כי הודו שלא מצאו בו עול מזה הצד ושהוא שופט בצדק כפי התורה, ולא אותו מאסו, רק שאינם רוצים במשפטי התורה ולא בשפוט השופט ע"פ חקותיה, והוא מרי נגד ה' ותורתו לא נגד שמואל, כמ"ש (שמות יו, ח) לא עלינו תלונותיכם כי אם על ה'. והנה שמואל דנם לכף זכות, והבין מדבריהם הפי' הראשון, שעקר שאלתם תנה לנו מלך לשפטנו ר"ל כמשפטי התורה, והורע בעיניו רק מצד כבודו, כי השפילוהו שמשפטיו אינם טובים וישרים כפי התורה. וז"ש "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר"

"אמרו תנה לנו מלך לשפטנו":

(ז) "ויאמר ה'". וה' גלה לו שישמע בקול העם לעשות שאלתם, וזה מצד שתשמע "לכל אשר יאמרו אליך", ר"ל שמע סוף דבריהם שאמרו לשפטנו ככל הגוים, שכוונתם שישפטם כמשפטי העמים שמקורם מחפץ המושל ורצונו. ודייק זה כי אם לא לזה כוונו היל"ל בהפך, תנה לך מלך ככל הגוים לשפטנו. וז"ש חז"ל (סנהדרין כ ב) שזקנים שאלו כהוגן ועמי הארץ קלקלו (כי במאמר הזה בעל שני פנים כל אחד כוון בו כונה אחרת). ובזה אין זה העדר כבוד לך, "כי לא אתך מאסו כי" אם "אתי מאסו ממלוך עליהם", כי בזה רוצים לפרוק מעליהם משפטי התורה ומלכות שמים:

(ח) "ככל". ר"ל והגם כי רוצים לעזוב מקור חיים לחצוב להם בארת נשברים, כי עד עתה שהיית בראשם היו מונהגים מהשגחה העליונה וה' המולך עליהם והולך לפניהם, ועתה רוצים להיות תחת הנהגת בשר ומקרי הטבע, הנה זה דומה "ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אותם מארץ מצרים", שהעליתם מתחת ממשלת המערכה אל צל ההשגחה, והם עזבוני "ויעבדו אלהים אחרים", כי אהבו להיות תחת כנפי השרים והכוכבים: "כן המה עושים גם לך". שמאסו u1500 להיות מונהגים על ידך הנהגה נסיית השגחיית, ורוצים הנהגה טבעיית לבטוח בזרוע בשר. וז"ש חז"ל שבקשו לעבוד ע"ז, ר"ל שנדמה בזה קצת כפי שהמשיל הכתוב ענינם:

(ט) "ועתה". אמנם עתה שנגלו מזימות לבבם כי פורה ראש ולענה א"כ אינם ראוים מעתה להשגחה נסיית, שהיא לא תהיה רק בהיותם צדיקים ושלמים באמונתם, ואחר שעתה סר צילם מעליהם והנם ככל הגוים להתנהג בדרך הטבע א"כ הם צריכים באמת למלך שישלים הנהגתם בדרך היותר מועיל כפי הסדר הטבעי, וא"כ "שמע בקולם" להמליך להם מלך: "אך כי העד תעיד בהם". ר"ל אחר שרוצים שהמלך לא יכנע אל משפטי ה' רק ימשול וינהג כפי חפצו באין מעצור, תעיד בם מהרעה אשר ימצאם מהנהגה זאת, כי המושל הנכנע אל משפטי התורה לא יתנשא להעביר משפט ולקחת הבלתי מגיע לו מצד הדין, כי גם הוא צריך לשמוע אל התורה והמשפט, וכמ"ש (סנהדרין יט א) מלכי בית דוד דן ודנין אותו דכתיב (ירמיה כא, יא) בית דוד דינו לבקר משפט וכיון דלא דנין אותו איהו הכי דן וכו', אבל המושל הבלתי נכנע אל הדת ימשיך הכל לעצמו בחזקה, כמ"ש (סנהדרין שם) מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו: "והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם". לא אמר פה משפט המלוכה (כמ"ש לקמן י, כה) שזה מורה על הדברים המגיעים אל המלכות מצד הדין והדת, כמ"ש (סנהדרין כב א) אין רוכבין על סוסו ואין משתמשים בשרביטו וכדומה, רק אמר משפט המלך ר"ל המשפט והחק שיקבע לעצמו כפי רצונו שלא כדין, כמ"ש למעלה (ב, יג) וזה משפט הכהנים, שפירושו משפט שקבעו לעצמם דרך אלמות:

(י) "ויאמר". הודיע להם כל דברי ה', איך ידע מחשבותם שרוצים להשפט במשפטי הגוים ולעזב מלכות ה':

(יא) "ויאמר". ועפ"ז אמר להם כי תחת שחושבים שהוא יקבע להם נמוסים טובים והמשפטים יחיו בהם, יהיה בהפך כי זה יהיה משפטו לרוע. וחשב שבעה דברים, א] "את בניכם" "יקח", בתחלה "יקח"ם לעבדות פחותה לרוץ לפני מרכבתו:

(יב) "ולשום". ומן הרצים האלה יבחר מקצתם "לשרי אלפים", ומקצתם לעבודת האדמה "לחרש חרישו", ומקצתם למלאכת חרש וחושב "לעשות כלי מלחמתו", באופן שהשרים יהיו תחלה הרצים כסוסים לפני המרכבה. ולא יבחר כפי המדרגה והיחוס והמעלה, רק כפי הרצון המשולח להרים או להשפיל, לשרים או לעובדי אדמה, שזה מאין צדק ויושר והשגחה על העם כלל:

(יג) ב] "ואת בנותיכם". מאתן לא יקח לשום שררה, רק לשפחות מכודנות אופות ומבשלות:

(יד - טו) ג] "ואת". השדות והכרמים יתן לעבדיו להעשירם, באשר הם הקרובים לפניו, וגם המעשר מהזריעה יתן למו הגם שיהיה להם שדות וכרמים לרוב: (טז) ד] "ואת עבדיכם". וגם עבדיו לא יעשו מלאכתו כי יהיו שרים ונכבדים, ויקח עבדיכם וגם בחוריכם למלאכתו, וכן חמוריו ובהמותיו ינוחו ממלאכה ולמלאכתו יקח את חמוריכם:

(יז) ה] "צאנכם". מעשר זרע הארץ ופרי העץ הבלתי חשובים אצלו יתן לעבדיו, ומעשר עשתרות "צאנכם" יקח לעצמו להתעשר. ו] ומלבד זה לא תהיו גם אתם בני חורין רק עבדים, כי ימשל גם בגופכם:

(יח) "וזעקתם". ואז לא תוכלו לפרוק עולו, כי ירדה בכם ע"י עבדיו וצבאיו, רק אל ה' תזעקו מכאב לב: "ולא יענה ה' אתכם". אחר כי בחרתם לכם כן בבחירתכם:

(יט) "וימאנו". שמואל רצה עי"כ שישובו מדעתם, ולא רצו, "ויאמרו לא". ר"ל לא כדברך שיהיה מושל עריץ בלתי נכנע לדת התורה ומשפטיה, שזה לא יקרא בשם מלך רק בשם מושל עריץ (כי גדר המלך הוא הנבחר מן העם וגדר המושל הוא הרודה בהם בחזקה), והוא לא יהיה מושל כי אם מלך יהיה, לא אנחנו נהיה משועבדים אליו לעבדים רק יהיה משועבד אלינו להנהיג אותנו כפי חק ומשפט:

(כ) "והיינו". ובארו דבריהם שמ"ש תנה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים לא כוונו שישפטם ככל הגוים עפ"י נמוסים שיעשה כרצונו, ורק כוונו שיהיה להם מלך ככל הגוים, וז"ש כי אם מלך יהיה עלינו והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ר"ל בזה נשוה אליהם שיהיה לנו מלך כמוהם, וכמ"ש (דברים יז, יד) אשימה עלי מלך ככל הגוים. והוא יהיה מחויב לסדר ענינינו בשני דברים, א] "ושפטנו מלכנו", ר"ל כפי משפט התורה, כי פה לא אמרו ושפטנו ככל הגוים, רק שישפטם כפי המשפט הרגיל אצלם כפי חקי התורה. ב] "ויצא לפנינו ונלחם את" "מלחמתנו", שילחם נגד הצר. ודייקו לאמר את מלחמותינו, שלא יהיה כעריץ אשר ייחס המלחמות אליו וילחם מלחמות לבעבור השררה והכבוד, והארצות שיכבוש יקראו על שמו, רק ילחם מלחמות שלנו לצרכינו, ואשר יכבוש יהיה שלנו, שזה גדר המלך הנתון תחת דת ומשפט שכל מגמתו הוא הצלחת העם ולתקן עניניהם בין במדינה בין נגד הצר הצורר. ובזה יש לפרש ונלחם, אנחנו נלחמנו מלחמותינו, ר"ל שיקרא המלחמה על שם העם, והוא מבנין הקל:

(כא) "וישמע". הנה שמע כי חזרו לשאול כהוגן שישפטם במשפטי התורה, וגם לא היה עתה כ"כ פחיתות כבוד לשמואל אחר שהוסיפו שרוצים איש ילחם מלחמותיהם ע"פ תכסיסי מלחמה, שזה אינו בחק שמואל, כי הוא לא היה בכחו רק הנהגה נסיית כנ"ל, לכן דברם באזני ה' ללמד עליהם זכות:

(כב) "ויאמר". השיב שעתה יבחר הוא להם מלך כמ"ש (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ולכן אמר שילכו לביתם עד יבא דבר ה':