קטגוריה:רות ג ז

כצפוי, או כפי שסוכם בין בועז לנעמי, בועז נהנה במשתה שלו, אכל ושתה, ובלב שמח, כשהתעייף מהעבודה והשמחה, הלך לישון במקום שהוא הכין לעצמו לפני כן.

התאור לא ברור:

• ערמה של מה? - של שעורה, קש, מוץ, גרעינים, שקי גרעינים?
• בקצה? האם בקצה הערמה יש משהו או סתם אדמה חשופה? האם הוא הניח קש כדי שיהיה לו ריפוד? האם הוא שם סדין על הקש? האם הוא הביא כרית ושמיכה? האם הוא בנה לעצמו סוכה או סכך מקום ללון, כדבריו: "לִינִי הַלַּיְלָה" (ביאור:רות ג יג)?
• לשכב? האם הוא הוריד בגדים? האם הוא לבש בגדי שינה קלים? האם הוא הוריד את הנעלים? איפה הוא שם את הבגדים? האם הוא היה מלוכלך מזעה ואבק?
• עבודת הזריה נמשכת מספר ימים, במיוחד שזה היה זריה ב"גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים" (ביאור:רות ג ב) והוא יצטרך להיות גם בזרית החיטה. האם הוא ישן בשדה בכל תקופת הזריה? האם היה משתה כל לילה?

סביר שזאת לא היתה ערימה של קש או מוץ, כי זה מסוכן לישון ליד דבר שעולה באש במהירות גבוה.
סביר שזאת לא היתה ערימת גרעינים, כי הוא ישקע בגרעינים או שגרעינים יכולים לקבור אותו.
סביר שזאת היתה ערמה של שקים בגודל איפה (39.3 ליטר), ממולאים בגרעינים. בועז שכב על גבו כשידיו בצידו או משולבות על בטנו, על הרצפה בתחתית הערמה, כאשר החלק העליון של גופו נשען על שקי הגרעינים. במצב הזה היה קשה לבועז לקום לעמידה בלי להסתובב הצידה. רות נשכבה על צידה או בטנה לאורך רגליו המונחות על האדמה, כאשר ראשה וידיה נמצאים ליד או על מפשעתו.

הערמה נתנה לבועז מחסה מהרוח, אולי גם מהירח כדי שיהיה לו חושך, ולפחות מחצי מהמעגל סביבו לא יכלו לראות אותו, ואחר כך אותם.

וַיָּבֹא לִשְׁכַּב - ביחיד. בועז הלך לישון לבדו.

בועז עשה משתה לאנשיו. הוא סיפק בשר, ויין. סביר שהרבה נערות באו למשתה כדי לחגוג עם אנשיו של בועז, כשם שנערות באות כאשר אוניה מגיעה לנמל והמלחים יורדים לחוף עם משכורתם לחגוג. גם רות הגיעה, והסתירה במטפחת את זהותה בין כל שאר הנערות.

בועז שמח שרות לא בגדה בו, כדבריו: "הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן, לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים, אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר" (ביאור:רות ג י), אולם אנו רואים שהוא גם כפה על עצמו להמנע מנערה, לפחות בפומבי, והלך לישון לבדו. כמובן אם הכל תוכנן עם נעמי, אז הוא ידע שרות תבוא, ולכן הלך לישון לבד.

רות התקשטה והתלבשה (ביאור:רות ג ג), חבשה מטפחת (ביאור:רות ג טו) כדי שלא יכירו אותה בזמן שהיא עקבה אחריו, ובשקט ובהסתר הלכה בלט עד שהגיעה עליו, ושכבה לידו.

בועז שכב על גבו ופניו היו גלויים לאור הירח או הכוכבים. ניתן לראות אותה הולכת בזהירות, חוששת לא לצעוד על ענף או למעוד באדמה. מסתכלת ימינה ושמאלה כדי לא להתפס. מתקרבת לבועז ומוודאת שזה הוא, ולא עשו לה טריק והיא תשכב עם אדם זר, כמובן היא יכולה לברוח והוא לא יכיר או ידע מי היא. למזלם בתקופה ההיא לא היו כלבים במחנה לנבוח עליה.

• "מַרְגְּלֹתָיו" - מהשרש 'רגל'. מילה קשה, שמופיעה מספר פעמים בסיפור רות ללא הסבר. 'מרגלות ההר' - זה שימוש מודרני לתחתית ההר.

אולם בדניאל אנו מוצאים: "וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק, וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ ,וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל, וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן. (דניאל י ו). ניתן להבין שמרגלותיו זה כמו זרועתיו. מרגלותיו זה כל אורך הרגל - מלמעלה עד למטה - מהחיבור לאגן הירכיים במפשעה עד כפות הרגלים.

כלומר רות שכבה לאורך רגליו, והשאלה היא - איפה יהיו ראשה וידיה?

• וילפת - בהמשך נאמר "וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וילפת, וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו" (ביאור:רות ג ח) (הניקוד של "וַיִּלָּפֵת" הושמט בכוונה, כי הוא נוסף מאות שנים מאוחר יותר, ואינו מחייב) .
  

פרוש המילה 'וילפת' תלוי בהקשר, המנקד בחר פירוש מספר 1, אבל רש"י מביא את שתי האפשרויות (ייתכן שרש"י לא השתמש בתנ"ך מנוקד, או לא נתן חשיבות לניקוד):

1. "וַיִּלָּפֵת" - אחזו בו בידיים (מילוג). כלומר רות נשענה על בועז ואחזה בו בידיה בחוזקה כדי שהוא לא יקום ויברח לפני שהוא שומע אותה. ייתכן שהיא שמה יד על פיו כדי שהוא לא יצעק. הפרוש הזה לא מסביר איך בועז ידע שהמחזיק בו היא אישה. המנקד בחר לנקד "וַיִּלָּפֵת" ולא "וַיִּלְפֹּת", כי חסרות מילים מה בועז לפת, והיה צריך להיות כתוב: "וַיִּלְפֹּת [את ראשה/גופה], וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו. וַיֹּאמֶר: מִי אָתְּ" (ביאור:רות ג ח-ט).
2. "וַיִּלְפֹּת" - לאחוז, לגעת, אחז חזק בידיו (מילוג), ככתוב: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ" (שופטים טז כט). כלומר, רות נשענה על בועז לאורך רגלו. בועז שלח את ידיו ונגע/אחז בראשה או גופה, הרגיש את שערותיה ולכן הוא ידע שאישה (ולא איש או חיה) שוכבת/נשענת עליו ושאל: "מִי אָתְּ"? (ביאור:רות ג ט).
3. 'וַיִּלָּפֵתוּ' - חסרה ה-וּ' בסוף המילה, וכך שני הפרושים נכונים כאחד: היא לפתה אותו, והוא לפת אותה, ושניהם היו לפותים.

• "וַתְּגַל" - מצא, חשף, להזיז, להסיר, לגלגל, כמו שכתוב: "עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח ז), וגם "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו" (דברים כז כ). נראה שבהרבה מהמקרים, המילה הזאת מופיעה בהקשר לחשיפה מינית.
  

כלומר נעמי אומרת לרות להסיר את השמיכה או אפילו את הכותנת שמכסה את רגליו, לחשף את כל רגלו של בועז עד למפשעתו, ולשכב לצד רגליו.

לא נראה שמדובר כאן רק בחשיפת כפות הרגלים והסרת הנעלים מבועז, למרות שבהמשך, בתהליך החליצה והגאולה, משתמשים בנעלים כהוכחת בעלות (ביאור:רות ד ז). אולם סביר, שנעמי מורה לרות להסיר את נעליו ולקחת בעלות עליהן, כדי (1) שהיא תחמם לו את הרגלים כסימן אהבה, (2) שהוא לא יוכל לקום ולברוח בלי לדבר איתה, (3) בעלות על הנעלים תהיה הוכחה שהיא זאת שהיתה עימו (סינדרלה). דוגמאות נוספות לדבר דומה, רחל לקחה את תרפי אביה כהוכחת בעלות על הצאן ברשותה (ביאור:בראשית לא יט) ואכן לבן העניק לה את הצאן ולא היה מעוניין למצוא את התרפים, תמר החזיקה בערבון של יהודה (ביאור:בראשית לח יח), ודוד לקח את ראשו וחרבו של גולית (שמואל א יז נז), וגם "אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל" (שמואל א כו יב).

• "וַתִּשְׁכָּב" - הניחה את גופה על משטח באופן מאוזן; השתטחה; השתרעה (מילוג). אבל מכיוון שרוב יחסי המין מתקיימים בתנוחה מאוזנת, המילה 'שכב' נעשתה קיצור ל"קיים יחסי מין" (מילוג), ככתוב: "וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ" (ביאור:בראשית יט לג), ואשת פוטיפר אומרת ליוסף: "שִׁכְבָה עִמִּי" (ביאור:בראשית לט ז).

על בועז נאמר "שְׁכַּב" ואחר כך על רות נאמר "וַתִּשְׁכָּב", אין זה מחייב שפרוש המילה הוא זהה. כאשר בועז הלך לישון הוא היה לבד. כאשר רות הצטרפה עליו הם היו זוג: הוא גבר רוק "גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א) ומעט שיכור, והיא אלמנה הרוצה ביבום. לאחר שבועז זיהה את רות הוא הזמין אותה להמשיך לשכב לידו עד הבוקר (ביאור:רות ג יג). סביר שהיתה לו סיבה לא לשלוח אותה בלילה לבד לביתה, אלא להשאיר אותה בחסותו.