קטגוריה:משלי יב ה

הפסוק מלמדנו את כוח המחשבה. המחשבות שאנחנו חושבים קובעות אם אנחנו צדיקים או רשעים.

כדי להיות צדיק, יש להשתמש בשכל למחשבות טובות: לחשוב על עקרונות הצדק והיושר, לחשוב איך אני יכול להימנע מעבירות ומעשים לא צודקים (ר' יונה פירוש ראשון); לחשוב איך אני יכול לעשות מעשים טובים המקדמים את הצדק בעולם (מצודות).

מי שמשתמש בשכלו למחשבות רעות, תחבולות שמטרתן לרמות את הזולת בצורה מתוחכמת יותר, הוא רשע, כי "בשכל אשר נתן ה' יתברך באדם להכירו ולעבדו, הרשעים נעזרים בו לחטוא ולהרשיע; ויש בידם עוון הפועל ועוון המחשבה.... גם אם לא תצא המחשבה לפועל, ענוש ייענש עליה, אחרי אשר נגואל בחטא ההוא" (ר' יונה גירונדי).

ומה דינו של מי שחושב מחשבות-סרק, לא טובות ולא רעות? הוא אינו רשע אבל גם אינו צדיק: "הצדיק לא יפנה ליבו לבטלה, כי מחשבותיו משפט וצדק... ועונש המפנה ליבו לבטלה, גדול מעונש שיחה בטלה, כי הוא משתמש לבטלה בעיקר החלק אשר באדם, והוא הדעת" (ר' יונה גירונדי, פירוש שני).

יש לפרש את הפסוק לפי שתי משמעויות שונות של המילה משפט:

1. משפט = חוק בין אדם לחברו. בכל פעולה שהצדיקים מתכננים לעשות, הם משקיעים מחשבה כדי להיזהר מפגיעה בזולת: "יכינו בכל עת מחשבות להיזהר במעשיהם מן הגזל ומכל דרך חטא והונאה" (ר' יונה פירוש ראשון).

2. משפט = הליך משפטי, תהליך שמטרתו לברר מי צודק. הצדיקים חושבים כל הזמן איך לעשות משפט אמת כדי להציל עשוק מיד עושקו (ע"פ מצודות).

3. ואפשר לשלב את שתי המשמעויות: הצדיקים חושבים רק בגבולות החוק והמשפט: כשמשהו מגיע להם, הם חושבים איך אפשר להשיג אותו בצורה חוקית, למשל ע"י תביעה משפטית; הם לא מעלים בדעתם להשתמש בתחבולות של מרמה. לעומת זאת, כשהרשעים חושבים שמשהו מגיע להם, הם לא חושבים בגבולות החוק - מבחינתם כל האמצעים כשרים.