קטגוריה:משלי טז ב

מהי המשמעות המעשית של פסוק זה, ושל הפסוק הדומה ב(משלי כא ב): "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'"*? מה צריך לעשות אדם שרוצה להיות זך וישר בעיני ה', והרי כל דרך שיילך בה תיראה בעיניו זכה וישרה, גם אם בעיני ה' היא רעה?! כמה תשובות:

1. המשמעות המעשית היא המוּדעוּת להשגחת ה' (ע"פ גליה). המודעות עשויה להשפיע על המעשים, כדברי חז"ל: "והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה, דע מה למעלה ממך, עין רואה ואזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין" (רבי יהודה הנשיא, משנה אבות ב א). המודעות עשויה להביא את האדם לאמץ לעצמו את נקודת המבט של ה', כדברי חז"ל: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו" (רבן גמליאל בן רבי יהודה הנשיא, משנה אבות ב ד), ולשקול היטב את מעשיו: "יפשפש במעשיו" (תלמוד בבלי, ברכות ה). כך פירשו גם חכמי המדרש: "כל דרכי איש זך בעיניו, ותוכן רוחות ה' - זה השוטה, שמחכים עצמו בעיניו, והוא אינו יודע שתוכן רוחות ה'. אבל מי שמשליך מחשבות ליבו על הקב"ה, הוא מכין מחשבותיו, שנאמר: גול אל ה' מעשיך, ויכונו מחשבותיך" (מדרש משלי (בובר)).

לפי זה, הקשר בין דרך/דרכי לבין רוחות/ליבות הוא קל וחומר: ה' שוקל היטב אפילו את המחשבות של האדם, קל וחומר שהוא שוקל את המעשים.

כל דרך/י איש זך/ישר בעיניו = כשהאדם שוקל איך להתנהג, הוא באופן טבעי בוחר להתנהג לפי ההרגלים והמנהגים הישנים שלו, שנראים בעיניו ישרים וטהורים; כשהאדם שואף להשיג מטרה מסויימת, הוא באופן טבעי חושב שכל האמצעים כשרים להשגת המטרה. אולם -

ותוכן רוחות/ליבות ה' = הראיה הסובייקטיבית של האדם עלולה להיות מוטעית, ולכן ספר משלי מייעץ לאדם שינסה לאמץ נקודת מבט אחרת - נקודת המבט של ה': ה' שוקל ובוחן היטב אפילו את מחשבות ליבו של האדם, ובוודאי גם את מעשיו. אדם המודע להשגחה התמידית של ה', יתרגל גם הוא לשקול היטב את מעשיו, ולא לעשות את מה שנראה בעיניו במחשבה ראשונה.

2. המשמעות המעשית היא תשומת-לב למחשבות ולכוונות. האדם מתרגל לעשות מעשים מסויימים שנראים טוב כלפי חוץ, אבל ה' בוחן בעיקר את כוונת הלב, כדברי חז"ל: "רחמנא - ליבא בעי". אדם שרוצה להיות זך וישר בעיני ה', צריך להתעמק ולבדוק את הכוונות שעומדות מאחרי כל מעשה ומעשה שהוא עושה, ולא להסתפק בכך שהם נראים טוב כלפי חוץ (רמ"ד ואלי על הפסוק);

"ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות, לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר 'לטובה נתכוונתי!', לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך" (רש"י על ויקרא יט14).

לפי זה, הקשר בין דרך/דרכי לבין רוחות/ליבות הוא ניגוד: ה' שוקל היטב בעיקר את המחשבות והכוונות של האדם, ומייחס פחות חשיבות למעשים החיצוניים.

דרך = הרגל ומנהג, או אמצעי להשגת מטרה; זך = נקי וטהור, ללא פסולת, כמו ב(שמות כז כ): "...וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר..."; ובהשאלה: מעשים נקיים וטהורים, ללא כל כוונה פסולה; בעיניו = במחשבה הראשונה, השטחית; כל דרכי איש זך בעיניו = כל אדם, כשהוא בוחן את מעשיו והרגליו בראיה שטחית, חושב שמעשיו נקיים ונעשים מתוך כוונה טהורה; כל אדם, כשהוא שואף למטרה מסויימת, חושב שכל האמצעים להשגת המטרה הם זכים וטהורים.

תוכן = שוקל ומודד בדקדקנות; רוחות = מחשבות וכוונות; ותוכן רוחות ה' = ה' אינו מסתפק בראיה שטחית, הוא שוקל ומודד את כל המחשבות והכוונות של האדם; ולכן גם האדם, הרוצה לעבוד את ה' באמת, צריך לבחון לעומק את מחשבותיו בכל פעם מחדש, כדי לוודא שהן באמת זכות וטהורות, ואין לו מניעים אינטרסנטיים פסולים.

3. המשמעות המעשית היא ענוה ביחס להבנת רצון ה'. ישנם אנשים שמותחים ביקורת על אחרים ואומרים להם "אתם חוטאים! אתם צריכים לעשות רק את רצון ה'!"; בביקורת זו מסתתרת הנחה סמויה, שהמבקר יודע מהו רצון ה', ושדרכו של המבקר היא הדרך המתאימה לרצון ה'. הפסוקים שלנו מלמדים, שלפעמים דרכו של האדם נראית בעיניו ישרה למרות שהיא אינה ישרה בעיני ה': "עשיית רצון ה' אינה יכולה לשמש כהגדרת היראה, שהרי מהות רצון ה' אינה פשוטה כלל. משלי: דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם: כל דרך איש ישר בעיניו ותכן לבות ה': הרבה אנשים בטוחים שיודעים את רצון ה' וטועים מאוד" (יראת שמים / משה הרשברג; וראו גם הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות?! / עצור כאן חושבים).

4. המילה תוכן משמעה כמו "מתקן", ומשמעות הפסוקים היא: כל אדם צריך להשתדל שדרכיו יהיו זכות וישרות כמיטב יכולתו, לפי מה שנראה בעיניו, "וה'... יעזרהו על תיקון הלב ויישור המידות" (רבי יונה גירונדי על משלי כא2); פירוש זה מתאים לחלוקת התפקידים בין ה' לאדם, (משלי טז ט): "לֵב אָדָם יְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ וה' יָכִין צַעֲדוֹ"*.

- אולם, פירוש זה אינו מתאים למשמעות המקובלת של הפועל תוכן בבניין קל; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "ומתכן ליבות ה'" או "ומתקן ליבות ה'".

להסבר ההבדלים בין פסוקנו לפסוק המקביל ב(משלי כא ב): "כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת ה'"*, ראו שם.